יצא לי לעבוד שנים רבות תחת נציב שירות המדינה, עו"ד שמואל הולנדר, ואני בהחלט יודע להוקיר את תרומתו למערכת, לרבות בתפקידיו הקודמים.
אולם נראה כי הפעם הוא חייב לקום ולהודות, גם בשם קודמיו, כי נציבות שירות המדינה נכשלה לחלוטין בטיפול המערכתי בבעיית המינויים הפוליטיים ובעצם "שחתה עם הזרם" וניסתה "לצעוד בגשם ולהישאר יבשה".
לא קיימת אפשרות כזו במערכת הפוליטית הישראלית, בה יו"ר הכנסת, בלשון חלקלקה ועדינה, נותן גיבוי לצעדיו של השר הנגבי (על בסיס עוולות העבר), השר דני נווה אומר כי הוא פעל בהתאם לנהלים ולנורמה וח"כים בכירים מנסים להעביר את החוק שיאפשר מינוי חברי מרכז מפלגה לתפקיד דירקטורים בחברות ממשלתיות.
נציבות שירות המדינה יודעת היטב כל השנים כי התקשי"ר מאפשר קליטת עובדים בסוגי העסקה שונים וב"תרגילים" שונים, שכישוריהם היחידים הם הקרבה והשייכות הפוליטית (ובמקרים רבים גם קרבה אישית).
ביטוי מוחשי לכישלון המתמשך של המערכת הוא ספרו "לא, אדוני הנציב" של פרופסור יצחק גלנור, שהיה נציב שירות המדינה בעת כהונתו של יצחק רבין ז"ל (ומעט בתקופת נתניהו) בו אין כל אזכור לרפורמה בשיטת המינויים הפוליטיים במסגרת הרפורמות שניסה להנהיג. יתכן שגלנור, שהוא איש שכלתני וחכם, הבין כי אין סיכוי לרפורמה אמיתית בנושא רגיש וטעון זה.
אפילו דוח קוברסקי המפורסם, משנת 1989, שהינו הדוח הטוב ביותר (ולצערנו היחיד) שפורסם בהיסטוריה של מדינת ישראל בנושא המינהל הציבורי, לא עוסק באופן מפורט בעניין המינויים הפוליטיים, אלא יותר בטיוב איכות כוח האדם בשירות הציבורי.
אין ספק שתופעת המינויים הפוליטיים והמקורבים הינה תופעה ותיקה כוותק השירות הציבורי, אולם ניתן בהחלט לציין כמפנה את השפעת מרכז הליכוד והקשרים "המיוחדים" שלו עם השרים והח"כים בשלטון הליכוד ב"סיבוב" הזה.
כפי שאנו מבינים מהתקשורת מבקש נציב שירות המדינה לבחון את כל המינויים הפוליטיים בשירות המדינה על-ידי חיוב המשרדים להעביר את שמות המינויים ולבחנם "אחד לאחד". אין סיכוי לפעולה זו מכיוון שבבסיס המשרדים לא ירצו לזהות אנשים עם מינויים פוליטיים ודווקא כעת המשרדים יוכלו להסביר כי כל המינויים שנעשו הם תקינים.
מה משמעות תקינים? המשמעות היא שהמינוי שלהם נעשה בהתאם לכללים המותקנים בתקשי"ר או בחוקים למיניהם באשר לשירות המדינה ובחברות הממשלתיות בהתאם לחוק החברות הממשלתיות והנהלים הפנימיים בכל חברה המאושרים על-ידי הדירקטוריון.
בכדי לנסות ולפתור את הבעיה נראה כי ה"שיטה אמריקנית" (מתוקנת) יכולה להתאים לישראל. על-פי שיטה זו יש להגדיר (בחוק או בתקנות) את התפקידים אותם מורשה השר למנות וההכשרה וההשכלה הנדרשת למינוי לתפקידים אלו. רשימת תפקידים זו תהיה שקופה לציבור ולגורמי הממשל השונים. יהיה ניתן על-ידי כך לפקח על אותם תפקידים, גם כמותית וגם איכותית.
סמכויותיהם של אותם מינויים יוגדרו ב"חוק השירות הציבורי", אשר דוגמאות כמותו קיימות בעולם. באשר לשיטה של "גיוס" מקורבי אישית ופוליטית באמצעות יחויבו כל מי שמיועד או שגויס לשירות המדינה לחתום על הצהרה שאין לו קירבה (משפחתית או פוליטית) לשר או לאחד מהמינויים שאושרו כדת וכדין, על-פי השיטה אמריקנית.
על-פי שיטה זו ביום סיום תפקידה של הממשלה או חילופי שרים מתפטרים כל המינויים הללו באופן אוטומטי - אלא אם כן השר החדש ביקש להשאירם. אותם אנשים אינם יכולים להצטרף כעובדים קבועים לשירות המדינה, אלא לאחר תקופת "צינון" של 3 שנים ובתנאי ויעמדו במכרזים, כמו כולם.
חברי מרכז מפלגה לא יכולים להיות גם עובדים בשירות המדינה. הם יוכלו להשתלב בשירות - אם יתפטרו מהמרכז.
נראה שבדרך זו ניתן יהיה להתגבר על הבעיה הנוכחית וגם לאפשר לפעילים פוליטיים מוכשרים להשתלב בשירות הציבורי, במגבלות שתוארו לעיל.
המסקנות מדוח מבקר המדינה לגבי השר הנגבי פותחות פתח לדיון מאד מעמיק בשני נושאים נוספים: האחד - תפקידו, אחריותו וסמכויותיו של הסמנכ"ל למינהל ומשאבי אנוש במשרדי הממשלה - הנמצא בין הפטיש והסדן, מחד הלחצים של המערכת הפוליטית ומאידך החוקים, התקנות, הנהלים וטובת השירות הציבורי המקצועי; והשני - נושא כבד מאד והוא הפוליטיזציה של השירות הציבורי המקצועי.
הנושא השני נמצא בדיונים מאד נוקבים במדינות העולם המערבי. כאן, אצלנו, נוטים "לטאטא אותו מתחת לשטיח" ולא להעלותו לדיון ציבורי או פנימי במערכת הפוליטית והמינהלית של הממשל.
במאמרים הבאים נקדיש כתיבה ומקום לנושאים אלו.
כרגע נראה כי הצעדים המשמעתיים והדווחיים שנציב שירות המדינה והיועץ המשפטי לממשלה עושים רק "קולות" של טיפול שורש - אולם לא ישאו תוצאות אמיתיות לאורך זמן.