עמודים שלמים בעיתונות, שלטים מאירי עיניים בצידי הדרכים, סרטונים בתקשורת האלקטרונית, מסע יחצ"ני אגרסיבי, פעילות לוביסטית וגימקים למכביר, מהווים חלק נכבד מהתחמושת שהכינו הבנקים לקראת פרסומו בשבוע הבא של דוח ועדה בראשותו של מנכ"ל משרד האוצר, יוסי בכר.
הוועדה ממליצה בדוח שלה, בין השאר, להפריד מהבנקים את קופות הגמל המגלגלות סכום של 200 מיליארד שקלים, על-מנת להגביר את התחרות בין הבנקים ולאפשר את הגדלת התשואות המשולמות כיום לציבור החוסכים.
הוועדה ממליצה למכור את הקופות בשוק החופשי לחברות פרטיות חוץ-בנקאיות, המעניקות ללקוחותיהן תשואות נדיבות ומשתלמות יותר.
הבנקים נהנים כיום ממעמד ביתי כתוב ובלתי מוצהר של מונופול, ומחזיקים כיום ב-90 אחוז של קופות הגמל וקרנות הנאמנות.
קופות הגמל נחשבות לביצי זהב, ומכניסות להם ללא מאמץ מיוחד מאות מיליוני שקלים מדי שנה, בתשלום עמלות למיניהן. הם לא מוכנים להיפרד מהן בקלות.
לא קשה לנחש מדוע חוששים הבנקים מתחרות, שתחייב אותם להוריד את העמלות השונות והמשונות, לרבות אלה שאנחנו משלמים על האוברדראפט. מדי פעם זורקים לנו הבנקים "עצם", כמו, למשל, ביטול עמלת השורה. אבל, את הבשר השומני הם שומרים לעצמם.
מאחר שקשה לבנקים לשכנע את הציבור ביתרונות של ניהול הקופות על-ידם, וקרוב לוודאי שניהול מסוג אחר יהיה זול יותר לציבור המפקידים שיתבקש לשלם עמלות נמוכות יותר, הם שלפו מחדש את ה"נשק הסודי" שלהם: הפחדה של הציבור.
מפחידים את הציבור בכך שהוא שם, כביכול, את כספו על קרן הצבי, וכי המקום הבטוח ביותר הוא הבנק, שחדל אמנם מזמן להיות "ידיד" אבל הוא עדיין "מכר בעל מוניטין ומשאבים בתי נדלים".
פרופ' מישל סרנת, שנמנה בשעתו על חברי ועדת בייסקי (הוועדה שחקרה את הגורמים למפולת הגדולה של מניות הבנקים שאירעה באוקטובר 1983), היה כבר בסרט הזה בתקופה שהבנקים עמדו על סף קריסה, והממשלה הצילה אותם במימון קופת המדינה המדולדלת.
פרופ' סרנת אמר על כך: "הבנקאים החלו כבר במסע ההפחדה. כדרכם מימים ימימה, כאשר אין להם דרך לשכנע את הציבור בממצאים אובייקטיביים, פותחים הבנקים, באמצעות אגוד הבנקים, במסע להפחדת הציבור. זה מה שקורה עכשיו בקמפיין הפרסומי נגד המלצות ועדת בכר, וזה מה שקרה אחרי פרסום מסקנות ועדת בייסקי".
ואומנם, מי שבוחן את משמעות "דוח בכר" מבין שהבעיה העיקרית שעד כה לא נפתרה היא נושא הקרטל שקיים לכאורה בין הבנקים. למרבה האירוניה, שניים מהם, לאומי ודיסקונט, הם בנקים שמצויים עדיין בבעלות המדינה.
בעבר הוצגו שורה של ראיות לכאורה בנושא רגיש זה. אך עד כה לא נפלה הכרעה ולא ננקטו צעדים משמעותיים שיכולים היו לזעזע את המערכת הבנקאית. הנשכרים מכך לא היו מאות אלפי לקוחות שמעולם לא צחקו בדרך אל הבנק. להיפך: לקוחות רבים בכו בדרכם הביתה נוכח העמדה הנוקשה והתובענית שגילו הבנקים כלפיהם.
עורך דין יובל ינאי, היועץ המשפטי של עמותת אומ"ץ למען מנהל תקין שיש לי הכבוד לעמוד בראש הנהלתה, הגיש בשעתו תלונה לממונה על ההגבלים העסקיים בבקשה לחקור את נושא הקרטל באורח יסודי ובלתי תלוי. בתגובה לכך קיבלנו תשובה לאקונית: שהנושא "מצוי בבדיקה". אבל בדיקה שאני ערכתי העלתה, כי החלה אמנם חקירה ביחידת החקירות של הרשות שבראשה עומד תת-ניצב (בדימ.) מאיר גלבוע, אבל החקירה תקועה. אולי בגלל הנחיות סמויות של גורמים מזוהים.
מי שחושב שהבנקים לא נערכו מבעוד מועד לקראת דוח ועדת בכר, אינו מתמצא היטב שמתרחש מאחורי הקלעים. הדוחות הכספיים האחרונים מלמדים שהבנקים הרוויחו ברבעון האחרון סכומי עתק, חלקם, כמפורט, מעסקי קופות הגמל. אין להם, איפוא, כל בעיה להשקיע מעט מרווחים אלה בשטיפת מוח של אזרחי המדינה ובהפחדת ציבור הלקוחות.
זאת ועוד: שמחתם של אלה שסבורים כי ניתן לכופף את הבנקים, הנה, ככל הנראה, מוקדמת. הקואליציה הנוכחית תתקשה לגייס לפי כל הסימנים רוב בכנסת. חברי כנסת לא מעטים ישמחו להמשיך לשמש משתפ"ים של הבנקים ולשרת את אילי ההון.
למטרה זו נחלצו באחרונה שתי תנועות: "אזרחים למען צדק חברתי", הפועלת נגד עוולות המערכת הבנקאית, ואומ"ץ, למערכה ציבורית משפטית משותפת בניסיון למנוע מהבנקים הכול יכולים לסכל המלצות של ועדת בכר.
אנחנו מתכננים בימים אלה לבצע במשותף שורה של פעולות, במשאבים הצנועים ביותר שעומדים לרשותנו, אבל עם הרבה מוטיבציה ונחישות. אני קורא לאזרחים שנושא זה מעיק עליהם להצטרף אלינו, על-מנת להוכיח לראשי הבנקים ועושי דברים כי הכסף לא תמיד מטהר ממזרים ואינו עונה על הכול.