במשך תקופה ארוכה, במהלכה מעוכבים תשלומי המשכורות של עובדים רבים במועצות המקומיות ובמועצות הדתיות, ובפעם הראשונה ב-56 שנותינו, פועלים גופי השלטון של מדינת ישראל באופן מופגן ומוחצן, תוך שהם דורסים ברגל גסה את הוראות החוק, פוגעים פגיעה קשה בכללי מוסר בסיסיים, ותוך שהם עושקים בגלוי ובפרהסיה קבוצה גדולה מאד של עובדי רשויות מקומיות. הם פשוט לא משלמים לעובדים את שכרם.
העובדים מפגינים, בוכים אל מול פני האומה - אך השלטון אטום, הכלבים נובחים והשיירה עוברת. באותן רשויות מקומיות, מעוכבות תקציבי משרד הפנים, נפגעים גם השירותים לתושבים, שירותי ניקיון, בריאות, פיקוח עירוני, חינוך ועוד.
בקיצור: אנרכיה.
סעיף 148 לפקודת העיריות, וסעיף 38 לחוק המועצות המקומיות, מסמיכים את שר הפנים לפזר מועצות אשר חדלו לתפקד לפחות במקרים האלה: "בכל אחד מהמקרים המנויים להלן רשאי השר להורות על בחירת מועצה חדשה ולקבוע את תאריך הבחירות, או למנות מועצה מתוך אנשים כשירים להיות חברי-מועצה, או למנות ועדה למילוי תפקידי המועצה, ואלה המקרים.... (ב): המועצה או ראש העירייה אינם ממלאים עוד, לדעת השר, את התפקידים שהוטלו עליהם לפי הפקודה או בכל דין אחר או שאינם מנהלים כשורה את תחום שיפוטה, וכל זאת לאחר שהזהיר אותם".
אך עולם כמנהגו נוהג, ראשי הרשויות ממשיכים לחמם את הכיסאות, המועצות לא מוחלפות, העובדים שחיו בכבוד במשך שנים, לא מקבלים שכר, הם אינם יכולים לתת לעצמם ולילדיהם את המינימום ההכרחי לקיום חיים סדירים, הם נאנקים תחת עול של תשלומים וחובות, והשר, שהוא ראש ראשו של המנגנון הלקוי הזה, מנציח את הכאוס מחד, ומרעיב את העובדים מאידך.
והיום, ערב ראש השנה, יש לו לשר הפנים שלנו הברקה חדשה: השר פורז מודיע על כוונתו ליזום חוק חדש, אשר ימנע תשלום דמי הלנת השכר לכל העובדים המסכנים האלה אשר שכרם מעוכב חודשים. הלנה, אומר כבוד השר, נוגעת למעסיקים הפרטיים.
במילים אחרות, אם מעביד פרטי מעכב את שכר עובדיו, שייקנס בתשלומי ריבעים וחימשים, אך אנו, אנשי גזע השלטון, אנחנו לא נשלם שכר שנה וגם שנתיים - אך דמי הלנת שכר לא נשלם.
סעיף 17 לחוק הגנת השכר אומר: (א) לשכר מולן יווסף הסכום הגבוה מבין אלה (להלן - פיצוי הלנת שכר): (1) בעד השבוע הראשון שלאחר המועד לתשלום שכר העבודה - החלק העשרים מהשכר המולן, ובעד כל שבוע או חלק משבוע שלאחריו - החלק העשירי מהשכר המולן; (2) הפרשי הצמדה לתקופה שמן המועד לתשלום שכר העבודה עד יום תשלומו, בתוספת 20% על הסכום הכולל של השכר המולן והפרשי ההצמדה כאמור בעד כל חודש שבתקופה האמורה; בעד חלק מחודש תשולם התוספת של 20% האמורה באופן יחסי. (ב) פיצוי הלנת שכר יהיה לכל דבר, פרט לעניין סעיף זה, חלק משכר העבודה.
ואחרי חודשים רבים של הלנת שכר לעובדי הרשויות המקומיות, בא שר הפנים ומנסה לנשל את העובדים מהזכויות המוקנות להם בחוק.
ואם ישתחררו הממשלה ורשויות השלטון מחובת תשלום ההלנה, מה ימנע מכבוד השר אביר הליבראליזם המשונה הזה, מלחזור שוב ושוב על העוולה הזו, ולמנוע שכר מעובדי הדואר, או מעובדי משרד הבריאות? איזה עוד מחסום אפשר לשים לאנשי שררה המתייחסים לציבור כאספסוף, מלבד המחסום הכספי? ומדוע לא להפסיק עם תשלומי הפנסיה לעובדי המדינה?, ומדוע לשלם ופיצויי פיטורין לעובדי בנק ישראל?, אולי גם אלה נחלת הסקטור הפרטי בלבד?, להיכן בדיוק אתה רוצה להביא אותנו כבוד השר פורז?
לא רק שיש לחייב את הרשויות בתשלום ההלנה, אלא יש לפעול לכך שהרשויות תתבענה את הנזק, מהמזיקים העיקריים, אישית, ובכללם כבוד השר הנכבד עצמו, קודמו הנכבד, ואותם ראשי רשויות מקומיות אשר גרמו לכל הבלאגן הזה.
ובכלל, מהיכן מצא כבוד השר את ההצדקה לחיוב מעבידים פרטיים בתשלומי הלנה, ושחרור גורמי מדינה מאותו תשלום?
הרי השכל הישר אומר ההיפך. המדינה, לה אנו משלמים את מיסינו, אותה מדינה אשר מיטב שנותינו אנו מקדישים לביטחונה, מחוייבת לשמור על כללי המוסר ועל תשלום לעובדיה פי מאה מכל מעביד פרטי. ואם המדינה עצמה או שלוחה משלוחותיה, פעלו באופן כל כך לא מוסרי, הן חייבות לשלם כפל כפליים.
ואם סובר כבוד השר כי יש לחדש ולרענן את סעיף ההלנה, הוא חייב לעשות זאת באופן שוויוני, דין המעביד הפרטי כדין המעביד הציבורי, ודאי שהוא לא יוכל להחיל את חקיקה כזו רטרואקטיבית.
על המיליונים שתשלם הממשלה כדמי הלנת שכר לעובדי הרשויות המקומיות, היה צריך כבוד השר לחשוב מראש, וודאי שהוא וחבריו הליבראלים המשונים האלה, חייבים לחשוב על כך בכל רגע ורגע שהם ממשיכים, וממשיכים וממשיכים בלי כל בושה ובלי נקיפות מצפון עם העושק המקומם הזה.