עיתון "הארץ" מדווח (12.9.04) כי שמואל הרשקוביץ, המנכ"ל המושעה של המשרד לביטחון פנים בשל חקירת המשטרה המתנהלת בעניין פרשיית המינויים הפוליטיים, מבקש כי השימוע בעניינו לא יהיה בפני נציב שירות המדינה, עו"ד שמואל הולנדר, משום העובדה שלדעתו הנציב: "נגוע בניגוד עניינים בפרשה".
בנימוק המפורט טוען הרשקוביץ, באמצעות פרקליטו יעקב נאמן, כי נציבות שירות המדינה ספגה בעצמה ביקורת קשה בדוח מבקר המדינה, ועל כן: "יש לה אינטרס ברור להפחית מאשמתה ולמזער אחריותה, ולהפנות אצבע מאשימה כלפי הגורמים האחרים הנזכרים בדוח המבקר".
נקודת המוצא של עמדתי היא, כי יעקב נאמן לא היה פונה לכוון זה ללא היה לו הביטחון כי הנושא בר-שיקול, רציני ומחייב העמקה מחשבתית.
צודק הרשקוביץ, כי נציבות שירות המדינה ספגה בדוח מבקר המדינה בנושא המינויים הפוליטיים ביקורת חריפה. אמנם מבקר המדינה משום מה אינו בודק, ברוב המקרים, את כל "שדרת הפיקוד" ואת כל הנושאים באחריות ושלהם Accountability לגבי המתרחש במחוזותיהם. אולם במקרה חריג זה, ואולי בשל עוצמתה של הביקורת, פנה המבקר גם לגורמי המטה האחראים לנושא.
אין כל ספק, לנציבות שירות המדינה כמוסד, ולנציב שירות המדינה הזה ולקודמיו, אחריות אישית על כל "כדור השלג" המתגלגל של המינויים הפוליטיים במשרדי הממשלה ובשירות המדינה כולו.
כבר מאז התפוצצות הפרשה פורסמו גילויים נוספים המצביעים על מקרים שבאופן ברור לא היו מתקיימים, לולא נציבות שירות המדינה הייתה "מתעלמת" מהמינויים, או, מן הסתם, משתפת איתם פעולה, באופן זה או אחר.
הרי כל בר-דעת מבין, כי שרים ומנכ"לים רבים של משרדי הממשלה וגורמים נוספים פונים לנציבות שירות המדינה - וזה לגיטימי, בבקשות שונות הקשורות לתנאי העסקה, שכר, דרגות, חוזים וכדומה. הפניות נעשות גם באמצעות הדרג המקצועי - אותו מכנה הולנדר "שומרי-הסף".
התופעה של יועצים ועוזרי שרים המתקדמים תוך מספר שנים לתפקידים של יושבי-ראש דירקטוריונים בחברות ממשלתיות, מנהלי מינהלים במשרדים ולתפקידים בכירים אחרים במשרדים, לא היו יכולים להתבצע לולא היה כאן "קשר שתיקה" בין כל הגורמים העוסקים בנושא. כולם ידעו - ואף אחד לא עשה כלום.
נציבות שירות המדינה טוענת היום, כי "שומרי הסף" היו צריכים לעשות את העבודה בתוך המשרדים ולבלום את השרים והמנכ"לים. אולם נראה לי כי נציב שירות המדינה, ככל הנראה, לא התנסה אף פעם בתפקיד סמנכ"ל למינהל ומשאבי אנוש במשרד ממשלתי, ובעיקר כזה שבראשו שר ומנכ"ל "אקטיביים" במיוחד. לו היה מתנסה בכך, היה מבין שהסמנכלי"ם נמצאים לעיתים במצבים בלתי-אפשריים.
נציבות שירות המדינה ידעה כל השנים על המגמה ההולכת ומתחזקת של המינויים הפוליטיים, ובעצם העובדה שלא שינתה את התרבות, הנהלים, וגרמה לשקיפות של כל מהלכי המינויים, הפכה גם היא לשותפה מלאה באחריות לכל הנושא.
הפעולות התקיפות שנציבות שירות המדינה מנסה כעת לעשות, בשיתוף עם היועץ המשפטי לממשלה, וביניהן הכפפת הסמנכ"לים למנהל לנציבות שירות המדינה ומעקב אחר כל מינוי ומינוי במשרדים - הן, כפי שכבר כתבתי בעבר, צעדים היסטריים ולא כאלו שגורמים לשינוי בתשתית.
תופעת המינויים הפוליטיים לא עומדת להסתיים בקרוב. צריך, מן הסתם, להתאים את המערכת למספר מוגבל של מינויים פוליטיים ולהתנות אותם בנתוני השכלה, הכשרה וניסיון מחייבים ובהגבלות באשר לעיסוק לאחר השירות במדינה.
הרשקוביץ ובא-כוחו, יעקב נאמן, צודקים במקרה זה.
הנושא המשפטי/משמעתי [השימוע] של הרשקוביץ, ללא ספק איננו צריך לידון על-ידי נציב שירות המדינה. ובכך צודק הרשקוביץ.
אין ספק, יחד עם זאת, הגיעה השעה למנות צוות חשיבה ממלכתי שיבדוק את כל היבטי המינויים הפוליטיים ואת ההידרדרות האיכותית של משרתי הציבור המקצועיים - נושאים שנציבות שירות המדינה לא מנעה מחד ולא קידמה מאידך.
____________________
אתרו של כותב המאמר:
www.deot.org.il