מעודי לא נמנתי עם אלו המצדדים בשביתות וחשבתי שהן מיותרות ופוגעות באלו שהופכים להיות שבויים בידי נותני השירותים. אולם השבוע, כאשר ההסתדרות פתחה בשביתה כללית במשק, במחאה על אי תשלום השכר ל-20 אלף עובדי הרשויות המקומיות והמועצות הדתיות, הסולידריות חצתה גבולות. גם את הגבולות שלי.
הרמב"ם כבר הזהיר ש"כל הכובש שכר שכיר כאילו נטל נפשו ממנו" (הלכות שכירות יא' ב'), וגם כיום ישנה מערכת חוקים ברורה המבהירה את כל יחסי הגומלין בין עובד ומעביד, וגם את העונשים או הסעדים בגין הפרת החוק.
אלא מאי, במדינת ישראל, לא שמעו כנראה על חוקי העבודה, וחלק מהרשויות החליטו להפר את החוק בראש חוצות, ולהפוך את העובדים לבני ערובה.
אני, כקפיטליסטית מובהקת המאמינה בכלכלה חופשית, מצדיקה לראשונה שביתה כללית וחבל שלא נערכה קודם. הטענה של המתנגדים לשביתה היתה, שמדינה שלמה הוחזקה כבני ערובה תוך שימוש בדוגמאות אין ספור קורעות לב, שאכן הן קורעות לב וכיס. אבל האם מישהו נקרע ליבו וזכה לתהודה תקשורתית ולחץ חברתי כאשר אותם עובדים לא קבלו שכר חודשים רבים בתמורה ליגיע כפיהם? לא כך הדבר.
למעשה, אותם עובדים ששכרם מולן מזה חודשים, הוחזקו כבני ערובה. לו היו מפסיקים לעבוד, כי אז היו הופכים את כל התושבים לבני ערובה בכורח על-ידי אי אספקת השירותים המוניציפליים, וכולנו כבר הרגשנו את מחירם.
למה הדבר דומה? האם יש דמיון בין אי תשלום השכר במקרה זה להונאה?
אין הבדל, משום שכאן, ביודעין, המשיכו העיריות והרשויות המקומיות הגרעוניות להעסיק את העובדים כשהם יודעים בוודאות כי לא ישלמו להם את שכרם בסוף החודש הזה, ובסוף החודש הבא, ואחריו גם.
נעשה כאן מעשה חמור ביותר כאשר כל הגורמים הסטטוטוריים, הממשלתיים ואחרים, מלאו פיהם מים נוכח רמיסת החוק בידי הרשויות המקומיות.
זהו תקדים מאד מסוכן שיכול להגרר לכל ענף או תחום שהוא, ותקדים שאינו עומד בקנה אחד עם מדינה שומרת חוק.
הלנת שכר בכלל היא מעשה חמור ביותר ובפרט במקרה זה משום שהעובדים היו תחת לחץ הדומה לסחיטה. האיום הסמוי היה: או שתעבדו ללא שכר או שתלכו הביתה. העובדים שמצאו עצמם חסרי אונים, המשיכו לעבוד כרגיל.
אותם עובדים היו בבעיה נוספת. מדובר באנשים שלא די בכך שהם עבדו למחייתם ולא קבלו שכר, אלא שמצבם היה גרוע מאלו המובטלים שאינם עובדים וקיבלו דמי אבטלה.
וכמו להוסיף חטא על פשע, יוזם שר הפנים אברהם פורז, הצעת חוק עקב פסיקת בימ"ש שחייבה את עיריית לוד לפצות את עובדיה שלא קיבלו שכר במיליונים, שתפטור את הרשויות מקומיות מתשלום פיצויים על הלנת שכר לעובדים.
לטענתו, פיצויים על הלנת שכר מתאימים לשוק הפרטי, אך לא לרשויות מקומיות הנתמכות בידי המדינה. כלומר, אדון שר הפנים, רוצה ליצור מערכת חקיקה נפרדת עבור אזרחים עמלים מסוג א' שאסור להלין להם את שכרם אחרת יהיו חשופים לעונשים הקבועים בחוק למיוחסים. ומנגד, מערכת חקיקה המיועדת לאזרחים סוג ב', שמותר להלין את שכרם והחוק שיחול עליהם יהיה חוק אחר. איזה שימוש ציני בכוח השלטון לבניית מערכת חוקים שונה לאזרחים שונים, במדינה שבה כל האזרחים אמורים להיות שווים בפני החוק.
יתרה מזאת, זהו חוק לא חוקי שנועד לקעקע את החלטות בית המשפט ופסיקות הלנת השכר של עובדי הרשויות - שיגיעו.
מענין מדוע במשבר הבנקים נרתמה המדינה במהירות חריגה וחילצה את הבנקים מקריסתם, בדיוק את אותם בנקים שעושקים אותנו היום עם ריבית רצחנית, ואילו לעובדים שמרביתם לא קיבלו שכר חודשים, היה צורך בהשבתת המשק על-מנת לחלצם מהבוץ בו שקעו, ולשלם את המגיע להם ביושר.