דבר מביך קרה לפעילי לשכת עורכי הדין. שוב הטילו השופטים חרם על הלשכה. לא עוד מפגשים חברתיים משותפים [פתיחת שנת המשפט ונעילתה, כנס הלשכה, מסיבות לרגל מינוי ופרידה, אירועי הענקת פרסים, אותות הוקרה וכיו"ב]. לא עוד הרמות כוסית, ולא עוד דיבורים על השותפות לדרך ולמשימות. יש לזכור, כי בפעם הקודמת הוטל חרם בעקבות התבטאויות של ראש הלשכה הקודם. הפעם הזאת הוטל החרם בעקבות משוב השופטים שערכה הלשכה על אפם וחמתם של השופטים.
על-מנת לתרום לשיפור היחסים בין לשכת עורכי הדין לשופטים, הניח שר המשפטים "הצעת פשרה" שהוועד המרכזי של הלשכה מיהר לקבלה, ואנו התבשרנו כי הנה שבו היחסים בין הלשכה לשופטים לקדמותם. מן הראוי לבחון הצעה זו. לשם בחינתה נצטט במדויק את הודעת דוברת הלשכה, המפרטת ההצעה שהתקבלה:
"על-פי ההצעה תוקם ועדה משותפת, שתדון בדרכי הביקורת והפיקוח על התנהגותם של שופטים באולמותיהם. בראשות הוועדה יעמוד שר המשפטים, וישתתפו בה 4 נציגי שופטים ו-4 נציגי לשכת עורכי הדין. הוועדה תקבל את החלטותיה בהסכמת מרבית נציגי השופטים ונציגי לשכת עורכי הדין בלבד.
הוועדה תציג את החלטותיה המוסכמות עד ליום 31.12.05."
ברשימה קודמת מיום 15.8.04 שפורסמה באתר [ראו קישור: "מדוע נכשל משוב השופטים"], הבהרתי מה היו המטרות של ההצעה המקורית לעריכת משוב. כדאי לחזור על הדברים, למען יוכלו לשפוט כעת עורכי הדין מהי הפשרה שאומצה על-ידי הנהגת הלשכה.
"על-פי ההצעה המקורית, המשוב היה כלי אחד ממספר כלים שנועדו לבחון את תפקוד השופטים. לכלי זה הייתה אמורה להיווסף מערכת פיקוח שתופעל ע"י שופטים בדימוס [רעיון שהוגשם באופן שונה ע"י הקמת מוסד נציב הקבילות לתלונות על שופטים] והנתונים הסטטיסטים והאחרים המצויים בהנהלת בתי המשפט והערכות השופטים עצמם.
המטרה הראשונית של האמצעים שהומלצו הייתה הנחלת התפיסה לפיה שיפוט הוא מקצוע, שעל השופט מוטלת חובה לתת שרות יעיל וברמה גבוהה, ושופט אשר מתגלה כבלתי מתאים לתפקידו מבחינה מקצועית, מן הדין שיפרוש מתפקידו על-מנת שהתקן יאויש על-ידי שופט מתאים לתפקידו. אבן הפינה בהצעה שהוגשה הייתה הדרישה כי יקבע, גם בחוק, העיקרון לפיו ניתן להעביר שופט מתפקידו בשל אי התאמה מקצועית לתפקיד. הובהר בהצעה כי העברת שופט מתפקידו, מחמת אי התאמה לתפקיד, אינה אות קלון ובשל האחריות הרבה שמוטל על שופט האפשרות להעביר שופט שאינו מתאים מקצועית, לתפקידו חייבת להיות מובנת מאליה."
ההבדל בין המטרה המקורית ל"הצעת הפשרה" של שר המשפטים זועק לשמיים. מטרת הצעת המשוב לא הייתה לבחון את "התנהגותם של השופטים באולמותיהם". למרות שאין חולק כי ראוי ששופט יתייחס בכבוד לבעלי דין ובעלי כוחם, הרי לא סוגיית המזג השיפוטי של שופטי ישראל היא שעמדה ביסוד ההצעה. כל אחד מעורכי הדין מכיר בוודאי שופטים טובים, שמזגם ראוי לשיפור, ושופטים גרועים שהתנהגותם באולם הדיונים הנה ללא דופי. מטרת המשוב הייתה במקורה אחת: לבחון מי השופטים הטובים ולקדמם, ובמקביל לבחון מי השופטים שאינם מתאימים לתפקידם, ולדאוג לכך שיפרשו ממערכת המשפט.
ברור לכל מי שמעיין בהצעת שר המשפטים, כפי שפורסמה על-ידי דוברת הלשכה, היא שאין היא מקדמת דבר. פיקוח על התנהגות השופטים באולמותיהם יש לנו כבר כיום בדמות נציב הקבילות על שופטים ואין צורך בוועדה נוספת. אנו זקוקים למוסד שיעריך את תפקוד כל שופט באופן כולל ואשר להערכתו יהיה משקל רב, בכל הנוגע להמשך כהונת השופט. אנו זקוקים לתיקון מפורש בחוק על-מנת שתתאפשר העברת שופט, שאינו מתאים לתפקידו, מכהונתו. במילים פשוטות: אנו זקוקים לטיפול שורש ולא למשחת שיניים חדשה וריחנית יותר. טיפול שורש כזה יכול להיעשות בעזרת משוב, או בכל אמצעי אחר - אך אין לוותר עליו בשום אופן. הבעיה אינה הדרך בה נעריך את תפקוד השופטים, אלא, מה ייעשה עם תוצאות הערכה זו. ללא העלאת דרישה ציבורית, חד-משמעית לפיה יש למצוא דרך להעברת שופטים בלתי מתאימים מתפקידם הרי שלא עשינו דבר.
כפי שהובהר ברשימתי הקודמת, משוב השופטים נכשל מאחר שלשכת עורכי הדין ניתקה עצמה ממטרתו המקורית. הסיבות שהניעו את הנהגת הלשכה, לעריכת המשוב, לא נבעו מרצון לטפל טיפול אמיתי בבעיות מערכת המשפט, אלא, ממניעים זרים של יחסי ציבור ורכישת פופולריות. מעובדה זו נובעת הנכונות להשליך המשוב, ככלי אין חפץ, אם אינו משרת יותר מטרה זו, או, אם בעקבות עריכתו לא יוכלו בכירי הלשכה לזכות להתחכך בשופטים באירועים חברתיים.
קבלת הצעת הפשרה של שר המשפטים, משמעה, למעשה, ויתור על המשוב ללא כל הסכמה על חלופה נאותה, להערכת תפקוד השופטים בכלל [ולאו-דווקא באולמותיהם]. במיוחד יש להדגיש כי אין בהצעת הפשרה כל רמז לאמצעים שיינקטו ביחס לשופטים אשר ביחס אליהם תתגבש הערכה שאינם מתאימים לתפקידם.
למרבה הצער, המשוב הינו רק דוגמא אחת להתנהלות הלשכה, המעדיפה פעולה בתחום יחסי ציבור, על פני כל פעולה ממשית. במקום להיאבק על הנחלת תודעת חשיבות הטיפול המשפטי המקצועי והעלאת איכות השירות שנותנים עורכי הדין לציבור, היא עורכת כנס שנתי שעיקרו אינו, אלא, יחסי ציבור. במקום להיאבק על הרחבת מסגרת הסיוע המשפטי לחסרי אמצעים, היא מיסדת בית תמחוי בדמות ה"פרו בונו", אשר מפרנס כמה וכמה אירועים חברתיים בהם ישתתפו, למרבה ההקלה, גם השופטים, אך בפועל יגרום לכך שהמדינה תתנער לחלוטין מכל מחויבות חברתית, בתחום הסיוע המשפטי לחסרי יכולת, כפי שעשתה בתחומים רבים אחרים.
אולי הגיע העת להזכיר, כי הלשכה אינה מועדון רוטרי. היא אינה אמורה להיות מפיקה של אירועים חברתיים, סעודות שנתיות, משלחות לחו"ל וקבלות פנים. על הלשכה לעסוק בנושאי קידום איכות השירות המשפטי, אשר מקבל האזרח, מעורך הדין, מבית המשפט וממערכת אכיפת החוק בכלל. נושאים אפורים אלו הם בעלי החשיבות העליונה, ובהם יש לטפל ברצינות וביסודיות ראויה, גם אם העיסוק בהם, לעצמם, אפור ואינו מתגמל בפרסום ובייחסי ציבור.