על-פי חוק התכנון והבנייה תשכ"ה - 1965, עבודות בנייה לסוגיהן כולל חפירה, הריסה, ואפילו בניית גדר, טעונות הליכי תכנון ורישוי. קל וחומר במקומות בעלי ערך היסטורי, דתי או אחר, שלגביהם מצטרפים להוראות חוק התכנון והבנייה גם חוקים אחרים.
לאור כוונה ואולי גם מעשים בנוגע לביצוע עבודות בנייה בהר הבית, הוגשה לבית המשפט העליון בשבתו כבית דין גבוה לצדק עתירה על-ידי תנועת נאמני הר הבית נגד ממשלת ישראל ואחרים [בג"צ 8698/04] במטרה ליתן צו האוסר בניה כלשהי בניגוד לחוק בתחום הר הבית.
צו כמבוקש לא ניתן, והעתירה נדחתה על ידי השופטת א' פרוקצ'יה ביום כ"ה בתשרי תשס"ה (10 לאוקטובר 2004). בג"צ קבע כי העתירה לא הוכחה עובדתית. השופטת פרוקצ'יה נסמכה בפסק הדין על דברי ...המשיבים בעתירה זו.
לאור פסק הדין עולות כמה תהיות:
1) הבקשה הייתה לתת צו שימנע פעילות בלתי חוקית בתחום הר הבית בטרם ביצועה - מה בדיוק עומד מאחורי ההחלטה שלא לתת צו כזה לאור החששות של העותרים? מה לא חוקי בבקשה זו? איזה נזק יכול להיגרם בשל מתן צו כזה, ולמי?
2) הבקשה הוגשה, כנאמר בפסק הדין, על רקע פרסומים בכלי התקשורת - האמנם לצורך זה כלי התקשורת אינם בבחינת מקור מידע שיש חשש או סיכוי סביר לנכונות המידע הנמסר דרכו?
3) לטענת בית המשפט, עדיין אין תשתית עובדתית לטענת העתירה - האמנם צריך להמתין להפרת החוק וליצירה, אולי, של מצב בלתי הפיך, ורק אז ליתן צו?
4) על-פי פסק הדין, מוסכם על הכול כי אכן ביקרה בהר הבית משלחת ירדנית במסגרת המאמצים לפתור את המצב המסוכן מהבחינה ההנדסית של החומה - כיצד בדיוק תיוצב החומה ללא ביצוע עבודות הנדסה הטעונות היתר, והיכן מצוי היתר זה הכרוך גם על-פי החוק החל על בנייה בישראל וגם על-פי העניין המהותי - במערכת חישובים ותוכניות, לרבות חישובים סטטיים ואחריות מהנדסים? האם הוגשה בכלל בקשה כזו למתן היתר, ומי בדק אותה?
5) אף אם יורדת הטענה של העותרים, כי בכוונת המחזיקים בהר הבית לבנות שם מסגד נוסף [ועדיין לא ברור מדוע לא הוצא, כבקשתם, צו למניעת בנייה כזו?...] - האין חובה חוקית ומהותית לחייב ביצוע חיזוקים כה משמעותיים, בהליך התכנון והרישוי המקובל, בהתאם לחוק התכנון והבנייה ותקנותיו, משהוסכם כי עבודות אלו כן עומדות על הפרק?
6) הלא עלה בדעת בית המשפט הרעיון כי במסווה של שיקום, אפשר אולי גם לבצע עבודות אחרות שאותן היה דרוש למנוע על-ידי היעתרות לצו המבוקש? האין זה אלמנטרי?
7) ועוד - אם החומה יציבה ואינה מסוכנת לשימוש כטענת המוסלמים, לשם מה מרשים טיפול בייצובה (ובאופן כה מוזר ותמוה - שלא דרך ההליך הרגיל של תכנון ורישוי), ואם הסיכון כן קיים - מדוע מאפשרים נוכחות מבקרים ולא סוגרים את האתר עקב היותו בחזקת מבנה מסוכן?
8) על-פי פסק הדין, "קיים פיקוח הדוק על חומרי הבנייה המוכנסים לשטח הר הבית ועל השימוש הנעשה בהם" - אילו חומרי בנייה צריכים להכניס להר הבית, ואילו שימושים צריך לעשות בהם אם לא בונים מסגד, אם לא בונים שום פרט ללא היתר, במצב בו אין שום תוכנית בניה שניתן לבחון אותה, ולאור ההכחשות הגורפות (ואימון בית המשפט בהן) בדבר כוונות הבנייה?
9) מהו בדיוק מהותו של "שיפוץ הבלט" בחומה האמור בפסק הדין, מה טיבו, מה היקפו, מי תכנן שיפוץ זה ומי אחראי על הביצוע, מי בדק אותו ומי אישר?
10) מהן בדיוק עבודות התחזוקה המתבצעות בהר הבית - עבודות שדבר קיומן אושר בפסק הדין? הלא היה ראוי לפרטן במדויק לאור החשש המועלה בבירור בעתירה?
במקרה הנ"ל, מן הראוי היה כי בית המשפט ירד לעומקם של דברים, וכדי שהצדק ייראה ולא רק ייעשה, היה צריך לכתוב פסק דין הרבה יותר מעמיק, יסודי ומורחב...
_______________
ד"ר אינג' אברהם בן-עזרא הוא מהנדס בניין, בעל תואר שלישי בהנדסה אזרחית, חבר באגודת המהנדסים האזרחיים ASCE (ארה"ב) בדרגת Fellow, ומחברם של עשרות ספרים בתחום התכנון והבנייה - ספרי הדרכה וספרות מקצועית.