אירועים שונים המתחוללים במהלך הוויכוח הציבורי בישראל 2004 אינם יכולים שלא להזכיר את משטרת המחשבות של ג'ורג' אורוול 1984. סממנים שונים בפעילות השלטון השרונואידי כנגד מתנגדי מדיניותו - שאינה אלא מדיניות האופוזיציה שעליה גבר בבחירות 2003 - נראים כמכוונים ליצור צייתנות עיוורת ולדכא כל ביקורת על מדיניות זו, בטענה שמדובר כביכול בהסתה. גם רבים מבין אלה האמורים להיות אמונים על חופש הדיבור והביטוי - במערכות התקשורת והמשפט - מגוייסים או מתנדבים לשרת מגמה זו.
הדעה לפיה "תוכנית ההינתקות החד-צדדית" היא שגויה ומסוכנת, אסור שתיחשב בלתי לגיטימית. למעשה אין מדובר בהינתקות אלא בבריחה. בפועל אין מדובר במעשה חד-צדדי, אלא במעשה/מחדל המתואם עם גורמים פלשתינים, מצריים, אמריקנים ואירופאים - עם כולם, ורק לא עם היהודים. על רקע זה רבים וטובים רואים בתוכנית אך ורק עקירה כוחנית של יהודים מבתיהם בארצם מצד אחד, ומתן רוח גבית לטרור מצד שני, ולפיכך קוראים לממשלה להימנע מלתת פקודה בלתי חוקית בעליל לכוחות הביטחון, שייעודם מלחמה באויב.
הח"מ אינו מזדהה בהכרח עם כל מלה הנאמרת על-ידי מתנגדי ההינתקות, ובמיוחד אינו שלם עם השוואות לתקופת השואה. אבל, לנוכח חומרת התוכנית, ניתן להבין את תחושות הכאב והזעם הגורמות לרבים להיזכר באותם ימים אפלים. עולם האסוסיאציות של יהודים בתקופה הבתר-שואתית אינו יכול שלא לכלול זכרונות וביטויים מאותה תקופה. גם הגדרתו של אבא אבן ל"קו הירוק" - גבולות אושוויץ - לקוחה מעולם אסוסיאציות זה, שלא ניתן לשרשו מן הלב ומן השכל.
על רקע זה אסור להשלים עם המסע המתנהל נגד מתנגדי "ההינתקות", הצגתם כמסיתים וכאלימים, ופגיעה חמורה בחופש הביטוי שלהם. מסע זה נראה כמכוון מלמעלה, והוא זוכה לגיבוי תקשורתי ולעתים אף משפטי, למרות היותו מנוגד לכללים הבסיסיים הנהוגים בחברה דמוקרטית. לכאן שייכת בין השאר אזהרתו של ראש השב"כ לגבי יהודים המייחלים למותו של ראש הממשלה. תפקידו למנוע ביצוע מעשים אלימים, אבל אין הוא רשאי לחדור לתחום המחשבות והייחולים, כי אז הוא מסיג אותנו לאחור, ל-1984.
לכאן שייכת גם ההחלטה לחקור את נדיה מטר על ההשוואה האסוסיאטיבית בין מכתבה של מנהלת הטרנספר ליהודים בארץ ישראל המיועדים לגירוש לבין מכתב שנשלח בתקופת השואה ליהודים באירופה, שאף הם נועדו לגירוש. שוב, תפקיד מערכת אכיפת החוק איננו לחדור לתחום האסוסיאציות. ע"ע 1984.
הדברים חמורים הרבה יותר כאשר אותה מערכת מעלימה עין מהסתה מפורשת לאלימות מצד השמאל הקיצוני, שלא זכתה לתגובתו של היועץ המשפטי לממשלה. דוגמאות: מאמרים שונים של יואל מרקוס ב"הארץ", ובמיוחד מאמרו ב-09.07.04, או הראיון של ח"כ אבשלום וילן במוסף "הארץ" ב-20.08.04, או מאמרו של צבי טריגר באותו עיתון ב-13.10.04.
ההשלמה עם החדירה מלמעלה לתחום הייחולים והאסוסיאציות של הפרט היא עצמה מהווה נסיגה מן הרוח הדמוקרטית. כאשר חדירה זו נתפשת כמשרתת קו פוליטי מסוים היא חמורה הרבה יותר. חשוב שהיועץ המשפטי לממשלה ינקוט בהקדם בצעדים למניעת ההסתה המתגברת מדי שנה לקראת יום השנה לרצח רבין, המאשימה את המחנה הלאומי כולו באחריות לפשעו של יחיד. אגב, גם לכאן חדר הקישור לימי השואה, באמצעות תמונתו של רבין במדי אס.אס., כאשר אותם מסיתים מתעלמים מכך שהתמונה הופצה כפרובוקציה על-ידי סוכן השב"כ.
לא איש ימין הפיץ את הכרזה הנבזית, אבל עובדה זו אינה מרתיעה את המסיתים מן השמאל בבואם להעליל על המחנה הלאומי. גם הרמיזות לגבי מקום עמידתם של מנהיגי הימין דאז על המרפסת בכיכר ציון לקוחות מעולם האסוסיאציות של תקופת השואה.
ראוי להתריע מפני הנזק שעלול להיגרם למערכות המשפט ואכיפת החוק בישראל ולמעמדן בעיני הציבור, אם אלה תיתפשנה כמגוייסות למען קו פוליטי מסוכן ושנוי במחלוקת עמוקה, ואם הן תסייענה לפגיעה בחופש הביטוי והמחאה. נזק דומה כבר נגרם לתקשורת "הממלכתית" והאחרת שאיבדה את אמינותה ומקצועיותה, בגלל ההתקרנפות למען כל רעיון שעיקרו שטחים תמורת טרור: אוסלו, ז'נבה, גדר "הביטחון" ו"ההינתקות".
_________________________________________________
הכותב הינו יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי