כרבים מתושבי תל אביב, הזדמן לי בשנים האחרונות לבלות דקות ארוכות ב'פקק' תנועה ארוך שנגרם בעקבות "מצעד האהבה" שנערך בעיר. עקב הפרסומים על כך שבזמן הקרוב עומד להתקיים שוב מצעד זה, ברצוני לשתף אתכם בהרהורים שעלו בי במשך אותם דקות ארוכות אודות טיבו של מצעד זה ומצעדים דומים.
אין בכוונתי להתמקד באבסורד האדיר והזועק עד לב השמים בניצול המילה אהבה בהקשר למצעד זה. אין דבר זר ומנוכר יותר למילה עדינה וטהורה כמילה "אהבה" מאשר יריד הבשרים המסואב והמתועב הגס והמשוקץ שנערך שם. אולם, לא בכך רציתי לשתף אתכם הקוראים, רציתי דווקא לשתפכם באסוציאציה שהעלתה בי המילה הראשונה "מצעד". כיוון שכאשר ראיתי את המתחולל שם רציתי לזעוק לעבר החוגגים, רבותי, אין זה "מצעד האהבה" אלא "מצעד המוות"!!! - מצעד המוות של הנשמה היהודית.
אדם המלעיט את גופו בחומרים שאינם מתאימים לתכונות העיכול הטבעיות של הגוף, גורם לגופו נזק בלתי הפיך, ואם יתמיד בכך ויעשה זאת בכמויות הולכות וגדלות, הרי שבסופו של דבר יגרום לגופו מוות. אם כך הוא הדבר לגבי גוף האדם שאינו אלא מנגנון טכני ברובו, על אחת כמה וכמה שכך הם הדברים בנוגע לנשמת האדם.
לא צריך להיות יהודי וגם לא נדרש להיות מאמין כדי להכיר בקיומה של הנשמה, כל אחד מרגיש אותה מפעמת בקרבו. כל אחד מבני האנוש גם נחשף לאותם תכונות מיוחדות של נשמתו, ולומד להכיר, כי ישנם דברים עליהם מגיבה הנשמה ברגשות סיפוק ובשמחה, וישנם כאלו עליהם מגיבה הנשמה ברגשות דחייה וסלידה, ממש כפי שהגוף מגיב לדברים ולחומרים השונים בהם אנו מלעיטים אותו.
בואו נהיה כנים עם עצמנו - זימה, זנות ובכלל עיסוק מוגבר ומוחצן בכל הנוגע לתאוות בשרים גסה, כל אלו הנם חומרים שאינם בריאים לנשמה, ובמילים פשוטות: לא עושים טוב לנשמה, נשמה בריאה מגיבה עליהם בדחייה ובסלידה, ותמיד מעבר להנאה הרגעית החולפת יישאר משקע עמום ואפל בנשמה. למה? כיוון שנשמת האדם מטבעה היא נשמה רוחנית ועדינה שסולדת מטבעה מדברים גסים. אם נרצה או לא, ככה זה. ככה נבראנו.
עובדות אלו נכונות לגבי כל נשמה בריאה באשר היא, ונכונות הם כפליים בנוגע לנשמה היהודית, רק לא מזמן קראנו בפרשת בראשית "ויברא אלוקים את האדם בצלמו, בצלם אלוקים ברא אותו". המילה 'אדם' מקורה בשורש דמה, אדם מלשון אדמה - דומה לעליון, דומה לבוראו, הנשמה היהודית מכילה בקרבה תכונות הדומות לתכונותיו של בוראה - הקב"ה עצמו. כבר לפני אלפי שנים גילה לנו בלעם את העובדה המרעישה, ובעצתו לבלק כיצד להשמיד את עם ישראל הוא מוסר לו "פטנט" "אלוקיהם של אלו שונא זימה הוא". כל דבר אחר עדיין לא יגרום לקב"ה להסיר חסדו מבניו, להוציא דבר אחד - זימה, זה מה שהקב"ה מתעב ושונא. והנשמה היהודית שנבראה בצלם בוראה, ירשה גם היא בטבעה את השנאה והסלידה הזו לכל דבר שריח של זימה נודף ממנו.
אלא שבדומה להתנהגות האדם עם גופו, מעולם לא ניטלה מהאדם הבחירה החופשית, יכול אדם מרצונו החופשי לסטות מדרך הטוב ולהאביס את גופו בדברים המזיקים ובכך לפגוע בגוף פגיעה שכזו אשר תיטול ממנו את חוש ההבחנה להבדיל בין טוב ובין רע, ותאפשר לו להתמכר לדברים מזיקים והרסניים, במילה אחת זוהי מחלה, מחלה שבדרך כלל גורמת למוות.
אך כאן מגיע ההבדל הכואב בין היחס לגוף והיחס לנשמה - לא קל לו לאדם להתפתות ולהאביס את גופו בדבר המזיק, שכן עליו להתגבר על הודעות מאיימות "העישון מזיק לבריאות וגורם למחלות חמורות", "רצית לדפוק את הראש ודפקת את החיים" ועוד כאלו הכרזות המציבות מחסומים בין האדם המתפתה לגורמי ההרס. הכרזות אלו מעבר לאיום שבהם גם מציגות את הנורמה החברתית המקובלת, לאמור: החברה רואה בעין שלילית התמכרות ושימוש בדברים הגורמים נזק לגוף האדם, ולעולם לא תספק סביבה תומכת למעשים מעין אלו.
אך כמה שונה הדבר בנוגע לפגיעה והרס הנשמה, לא זו בלבד שלא נשמע אף קול אחד הקורא לבני הנוער להימנע ולהתנזר מכל הילולת התאווה המתרחשת יום יום ברחובות השגרה של החברה הישראלית, אלא אדרבא, נראה כי החברה מעניקה סביבה תומכת ביותר לתופעות מגונות אלו, ואף שם מכובד מצאו להם - 'תרבות' - 'גאווה', היכן האמיץ שיקרא כי המלך עירום, ולא תרבות יש כאן, כי אם זימה וזנות, ולא גאווה יש כאן כי אם כניעה שפלה ומבישה של האדם לתאוות בהמיות מתועבות. כניעה שגורמת נזק בלתי הפיך לנשמת האדם ובעצם ממיתה את האדם ונשמתו. כאשר מעיינים במדורי הפלילים בתקשורת ונחשפים לגל העכור של עבירות בנושאים אלו, נוכחים למעלה מכל ספק עד כמה נפגעה הנשמה היהודית, עד כמה איבדה את מנגנוני ההגנה הטבעיים שלה, ומה רבה היא הכמות של אנשים שהמיתו לחלוטין את נשמתם.
כל טיבם של מצעדים אלו, הנם הצורך השקוף של היחיד לחפות על רגש הבושה והסלידה שהוא עצמו חש בנוגע למעשיו המכוערים. ולכן הוא חש דחף לצעוד עם רבים המרגישים בושה וסלידה ממש כמוהו, ולזעוק "אני גאה", ובכך לעמעם את הסלידה שמשדרת נשמתו. אדם גאה לא חש צורך להכריז על כך, הוא גאה וזהו. אדם המתבייש, ובצדק, וחש כי הנשמה שבקרבו סולדת ממעשיו, אדם כזה מרגיש בצורך המגוחך לזעוק אני גאה. כל טיבם של המצעדים הללו הוא ליצור מעין לגיטימציה מלאכותית למעשים המגונים ובכך להשתיק את הנשמה המתמרדת נגדם.
לאור זאת, נכונה כאן שבעתיים הקביעה, כי "לאו עכברא גנב אלא חורא גנב", האשמה היא במערכת החינוך, באנשי התרבות, בקובעי הנורמה החברתית שקידשו את ההפקרות ואת התאוותנות לשמה, ומעולם לא חינכו את בני הנוער להציב גבולות פשוטים, מעולם לא טרחו לומר את הדבר הפשוט - תהיו בני אדם, אל תהיו בהמות פרא, שימרו על צלם האלוקים שבכם, הקשיבו לנשמה ולמה שהיא משדרת. בכך נוצרה הלגיטימציה לכל דבר של כיעור, ואדרבא ככל שהדבר מכוער יותר, כך יש "להתגאות" בו יותר. מה הפלא שהיום בועטים כולם בגבולות שמציב החוק היבש, ואלפי עבריני מין גודשים את בתי הכלא.
לכן חשובה שבעתיים תגובה נגדית שתקרא ותאמר, לא! אין לגיטימציה ולעולם לא תהיה, להיסחפות נטולת רסן אחרי תאוות מהסוג השפל ביותר. אסור לנו להניח לבני הנוער לצעוד במצעדי המוות ולרצוח את נשמתם בדם קר, עלינו להרתיע ולומר בפה מלא אל תפגעו בנשמתכם, שמרו על צלם האלוקים שלכם בטרם יהיה מאוחר מידי ותגלו שהמתתם לחלוטין את נשמתכם.
הדרך הטובה ביותר לגרום למהפך ולהשפיע, היא פשוט להכווין את המצעד לכוון הנגדי, להפוך אותו ל"מצעד החיים", להורות לאותם בני נוער היקרים ביסודם את הדרך הנכונה לחיים של משמעות, חיים של קדושה, צניעות, עדינות, ובכך להיות זכאים שוב לתואר "גוי קדוש".
________
הכותב הנו יועץ חינוכי ופסיכולוגי