דן חלוץ לא כתב כך בתשובתו לבג"צ, והיה ראוי שיכתוב:
שופטים נכבדים, אני, דן חלוץ, מודיע לכם שאינני מתכוון להיענות לדרישתכם ולפרט את מחשבותי ואת ערכי.
כפי שכתב פרופ' אסא כשר בצדק רב, לחייל בצה"ל בתור שכזה - להבדיל ממנו-עצמו כאזרח - אין מערכת ערכים משלו וכל ערכיו הם ערכי צה"ל. אם סטיתי בדברי מערכי צה"ל, זהו עניינו של הרמטכ"ל בתחום המשמעתי ולא עניינם של מגישי העתירה. מעולם לא שמענו מפיהם גינוי כה תקיף וקולני לפשע ערבי כלשהו, לבטח לא להחבאת מחבלים בין אזרחים תמימים, ועתירתם נגדי אינה אלא ניסיון להעניק לרבי-מחבלים חסינות מפני פגיעתה המתגוננת והצודקת של מדינת ישראל. די בכך שהמחבל יתחבא בין נשים וילדים, ואסור יהיה לנסות ללכדו אף בפעולה קרקעית, שכן פעולה כזו תסכן בהכרח את חיי האזרחים שביניהם התחבא (ועל חיי החיילים בפעולה כזו הרי אינני צריך לחשוב, לפי הגיון העתירה).
אם התכוונתם לאזרח דן חלוץ, בדרישתכם כי אפרט את ערכי, חרגתם מסמכותכם באופן חמור, שכן איש, אזרח כחייל, אינו חייב למסור דין וחשבון על מחשבותיו, גם לא לבג"צ. האזרח, גם כשהוא חייל או פקיד הציבור, חייב בהסבר רק למעשיו, במידה שאלה היוו עבירה על החוק. משטרת המחשבות היא יציר כפיהם של דיקטטורים כסטאלין, ואינני מכיר בזכותו של איש לכפות עלי שיטה כזו.
נוסף לכך, הגיע הזמן שתחדלו מיצירת אמות-מידה אד-הוק ובדיעבד לכל עניין המועלה בפניכם. האזרח, גם כשהוא חייל, זכאי לדעת מראש מה נדרש ממנו, ואם הדבר לא נאסר בחוק - עליכם להימנע מליצור חוק בהבל פיכם. עד עתה נמנעתי ממתיחת ביקורת על גופי השלטון למיניהם, בהיותי קצין בצה"ל, ואולם, מאחר שנכפה עלי שלא בטובתי למסור לכם את תגובתי - אני מודיע כי גם אני נמנה עם המתנגדים לחקיקה השיפוטית, המהווה יומרה ללא-סמכות לפעול במקום שרק המחוקק מוסמך לפעול בו.
ולאחר שהתקשורת מלאה בדברי שלילה צודקים ונכונים - גם מאת משפטנים ידועי-שם - לדרישתכם כי אפרט את ערכי, ראוי שתזנחוה כליל, שאם לא כן תוסיפו בכך נדבך גדול לקיר האיבה והאי-אמון, ההולך ומיתמר לגובה בין מערכת המשפט ובין האזרחים מן השורה.
לא אוכל שלא להוסיף את הדברים הבאים: הריגת אזרחים שאינם לוחמים מצערת אותי, מאחר שאני בן-אדם מוסרי, ערכי, חם ואוהב-אדם, לא פחות מהעותרים (ולדעת המכירים אותי - אף הרבה יותר). אך המלחמה הזו אינה פרי יוזמתנו, בדיוק כפי שמלחמת העולם השניה לא היתה ביוזמת מעצמות המערב, בריטניה וצרפת, למרות שהן אלו שהכריזו על פתיחתה נגד גרמניה.
"אשמתי" בהריגת האזרחים, בפעולה לחיסול חאלד שחאדה בעזה, קטנה אלף מונים מ"אשמתם" של וינסטון צ'רצ'יל ופרנקלין ד' רוזוולט, שבמשך חמש וחצי שנים הפציצו ללא הרף את ערי גרמניה והרסון עד היסוד, הרגו מאות אלפים והותירו מיליוני נכים, שכולים ויתומים בקרב בני העם הגרמני, שלא ידע רחם ואשר לא שם לעצמו גבול במלחמתו. אני מציע שבג"ץ לא יצטרף למקהלת הצביעות, הסולחת לצ'רצ'יל ומקדשת את זכרו אך מגנה אותנו על מעשים פחותים בהרבה בחומרתם ממעשיו אלה, הצודקים והראויים.