מספרם של הילדים החיים בעוני בשנת 2003 היה כ-662,600. כשליש מהילדים בישראל (30.8%) חיו מתחת לקו העוני. לראשונה חצינו את גבול ה-30%.
ישנה מגמה כלכלית המנציחה את העוני של הילדים במדינת ישראל: אנו רואים בבירור, לאורך השנים, שישנו גידול בכמות הילדים העניים במדינה.
"הילדים העניים החדשים" שזולגים לשכבות העוני זקוקים למערכות הרווחה, שאינם מתפקדות וקורסות. זאת, מחוסר תקציבים המותאמים לגידול בבקשות לתמיכה ממוסדות הרווחה. בשנת 2003 חלה עלייה של כ-37% בבקשות לקבלת סיוע בקרב הילדים העניים.
לדברי כבוד השופטת רוטלוי, בנאום שנשאה במשרד המשפטים, "אחריות המדינה רלבנטית היום יותר מתמיד. דווקא בעת זו - עת של קיצוץ עמוק במשאבים, עת של התגברות המצוקות, של מתחים ושל משברים - חובת המדינה להגן מכל משמר על זכויותיהם של ילדים.
"הגנה זו צריכה לכלול, בראש ובראשונה, העמדה של תנאי חיים בסיסיים לכל הילדים באשר הם, יהיה מצבם של הוריהם אשר יהיה. כל ילד וילדה בישראל זכאים לחיות בתנאי חיים אשר יכבדו אותם, יתחשבו בצורכיהם הייחודיים ובכושריהם המתפתחים ויבטיחו את התפתחותם המלאה - עד מרב המידה האפשרית", דברי השופטת.
עלינו, כחברה דמוקרטית הבונה את עתיד כלל אזרחיה, לעמוד מזועזעים מהתמונה הקשה בנתונים על עוני הילדים. מזועזעים מהסיבה שאנחנו נשאלים האם לזה ייחלנו כחברה? האם אלו פני החברה העתידית שלנו כשגדלים לידנו 662,600 ילדים עניים?! האם זוהי גזרת גורל או מעשה אדם?!
אנחנו, כחברה, מודעים לכך שלעוני של ילדים יש כללים חברתיים- תרבותיים-פוליטיים, הסוללים את הדרך לניכור, ואנדליזם, פשע, והגרוע מכל - בדלנות מהמדינה ומוסדותיה. זהו דור "הילדים העניים החדשים", שרובץ לפתחה של החברה הישראלית כאיום מוחשי להתנפצות כור ההיתוך במדינת ישראל.
דת "הקפיטליזם האכזרי"
תהלכי הקפיטליזם של ממשלת ישראל יוצרים את תופעת העוני הגדל של ילדים במדינת ישראל. דת "הקפיטליזם האכזרי" רואה בילדים העניים נתון סטטיסטי בתוך "הצמיחה החדשה", והם, הממשלה עם כלכלתה החדשה, לא מבינים שאסור לפגוע בילדים בגלל הוריהם.
הם לא מבינים שאסור לממשלה להתעלם מאחריותה כלפי הילדים שנולדו לתוך העולם האכזר של הוריהם. אסור לאותה "כלכלה חדשה" להטיל את האשמה על אותם הורים שחייהם התאכזרו אליהם ואינם מסוגלים לתמוך בילדיהם העניים. אסור לנו כחברה לעמוד מנגד, ולבהות בחוסר מעש באחד מהעוולות הקשות שמתחוללת לנגד עיננו.
האבן עזרא בפרשנות כתב: "מי שהיה בידו למחות נגד עוול ולא מחה - נראה אותו כאילו עשה את העוול בידו שלו". על-פי הפרשנות החברתית הזו, עלינו למחות בכל דרך אפשרית שעומדת לרשותנו נגד תופעת "הילדים העניים החדשים".
זעקת הילדים העניים
אנחנו, כחברה, מחויבים לזעוק את זעקת הילדים העניים מתוך תובנה עמוקה של שליחות לאומית, וכן לעזור ולתמוך "בילדים העניים החדשים". היום נילחם למען הילדים העניים - על מנת לבנות את המחר שלנו, כחברה הרואה באדם את ההון העיקרי של המדינה.
אני מנצל את הבמה שהתאפשרה לי פה ולקרוא לכולם להירתם למאבק למען "הילדים העניים החדשים", תחת הכותרת "662,600 ילדים עניים הם עדות חיה לפשעי הממשלה".
המטרות במאבק צריכות להיות במספר מישורים, שעיקרם מערכות תמיכה חינוכיות, עזרה חומרית, סיוע אישי לילד העני ומסע הסברה רחב - הקורא לממשלת ישראל לקחת אחריות ממשלתית למיגור העוני של הילדים, מתוך אחריות לאומית לעתידה של המדינה.
"עוני לא מולד זה מעשה אדם", אני אומר, וכותב בכל פורום אפשרי. אם זה מעשה אדם ולא מעשה שמיים - עלינו להירתם כגוף אחד, חדור אמונה, למגר את העוני החדש של ילדי ישראל מקרבנו, למען עתידנו.
___________________________________________________________
הכותב הוא פעיל חברתי ועורך אתר האינטרנט דימונה-נט