התפישה של הישראלי הממוצע לגבי אמריקה עברה מהפכות רבות מאז הקמתה של המדינה. ניתן לומר כי אמריקה הייתה מאז ומתמיד מודל לחיקוי לישראלי - בדיוק כפי שהיוותה מודל כזה לאירופאי, לאסיאתי, לאפריקני וכמעט לכל אדם וחברה על פני כדור הארץ.
בשנים האחרונות "התבגרנו" מעט והיו בינינו שהתייחסותם לאמריקה הפכה ספקנית ואפילו שלילית. "אמריקניזציה" הפכה מונח שלילי השגור בדר"כ בפי התנועות החברתיות והאיגודים המקצועיים מחד ושרידי ה"תרבות האירופאית" שעדיין קיימים בארץ. היחס לארה"ב שינה גם את פניו בתקופה האחרונה, בעיקר באירופה, על רקע מעורבותה של ארה"ב בעירק, אפגניסטן ושאיפתה להפיץ את הדמוקרטיה בכל העולם. הפוליטיקאי הישראלי הממוצע יודע אף הוא להשתמש בתחכום ביחס לאמריקה - במקרים בהם דוגמאות באמריקה "מתאימות" הוא ישתמש באמריקה כמודל לחיקוי וכקדמת הבמה אליה צריך לשאוף, במקרים אחרים הוא יסביר כי המודלים שפותחו באמריקה אינם מתאימים לישראל - "כאן לא אמריקה" יאמר.
אולם כאשר צופים בשידור ישיר בתהליך ה"שימוע"(Hearing) שעברה קונדוליסה רייס בדרך למינויה כשרת החוץ [מזכירת המדינה] האמריקנית יש לנו בהחלט במה להתקנא באמריקה ולראות בה דווקא מודל חיובי.
העובדה שחברי ועדת החוץ של הקונגרס, ה"חוקרים" את קונדוליסה רייס, מביעים את עמדתם בנאום סדור, מתוכנן, מדעי ומבוסס על נתונים ומידע אמיתי, ושאלים שאלות נוקבות וענייניות - גם אם התייחסותם נובעת מתוך השקפה פוליטית ברורה, והגב' רייס נדרשת להתמודד עם השאלות ולענות בצורה אינטליגנטית ושכלתנית - תוך התבססות על ידע, מידע והכנה מוקדמת - כל אלו ראויים להערכה כשיטה פוליטית וחייבים להוות מודל לחיקוי לישראל.
בימים האחרונים מונו שרים חדשים בממשלה. רובם אנשים אינטליגנטים, בעלי עבר מקצועי עשיר, חלקם בעלי השכלה רחבה. ימים ספורים אחרי כניסתם לתפקיד "שיחררו" הודעות לתקשורת על כוונותיהם ותוכניותיהם - בדרך-כלל באותם נושאים שבהם ניתן להביא לביטוי את האוריינטציה הפוליטית המובהקת. אין בהודעות אלו כל "משנה סדורה" באשר לכוונותיהם ותפיסתם האסטרטגית והמעשית לגבי המשרדים שהופקדו בידיהם. אף אחד לא ביקש זאת מהם. אין הם גם "מחויבים" על-ידי גורם כל שהוא להציג את תפיסתם ולהיבחן גם על הדרך בה הם מציגים את עמדתם, כפי שנבחנה קונדוליסה רייס.
יש חשיבות מרובה לתהליך של השימוע לאישור שרים והלוואי שהיה קיים גם במערכת הפוליטית הישראלית. היה זה "חזון אחרית הימים" לראות שרים העומדים בפני מינוי הניצבים בפני אש צולבת של שאלות נוקבות וענייניות של חברי כנסת, דבר המחייב את שני הצדדים: חברי-הכנסת והשרים המיועדים גם יחד, לרמה של מוכנות, הכרת החומר, גיבוש משנה סדורה ועמדה פוליטית ומקצועית קונקרטית.
הפוליטיקה הישראלית, המורכבת מאנשים לא פחות מוכשרים מהפוליטיקה האמריקנית ברמה האישית, מורגלת כבר לנאומים פוליטיים, פופוליסטיים ו"בלתי-מחייבים" גם בוועדות הכנסת וגם במליאה. לעיתים רחוקות אתה יכול לשמוע נאום או עמדה בוועדה המבוססת על מחקר והכרת הנושא לעומקו. הנאומים הם "פוליטיים" ואישיים כאשר כל אחד מתחרה בשני על "תחכום פוליטי". במקרים רבים אין התבססות על נתונים, מחקרים וידע מוקדם; וכך גם השרים - אין הם מתבקשים ללמוד באופן סדור את ענייני משרדם אותו אמורים לקבל לידיהם. ידועים גם שרים בהיסטוריה אשר בקושי פגשו או הכירו את ראשי המשרד. אין כל "מחויבות" ואין כל ”אחריותיות" (Accountability).
כמה היינו רוצים לראות שרים בתפקיד ומיועדים לתפקידים העומדים בפני מליאת הכנסת או הוועדה הרלבנטית [ובאמצעות תהליך זה גם בשקיפות מוחלטת לציבור הישראלי] ומסבירים באופן מפורט ומלא את עמדותיהם המקצועיות לגבי פעילות משרדם ואין הדבר סותר את העובדה כי עמדתם נובעת גם משיקולים ותפיסה פוליטית.
ועל כן כאשר צופים בגב' רייס ה"מזיעה" בשימוע הנוקב והגלוי מול כל פני האומה - אין לנו אלא להתקנא בשיטה הפוליטית האמריקנית.
___________________________________
[אתר "דעות"
www.deot.org.il]