פעמי הדמוקרטיזציה הנוקשים על חלונותינו מכיוון צפון, בעקבות צעדי המחאה העממיים בלבנון לאחר רצח רפיק אל-חרירי בבירות, מפיחם תקוות לעידן חדש ומבשר טוב במזרח התיכון הערבי.
פרשנים ומדינאים נוטים לזהות גל של כמיהה לחרות, המתפשט כ"אש בשדה קוצים" במדינות ערביות שונות; ובמשתמע, יש פירות של ממש לעמלו של נשיא ארה"ב, בוש, וכן מסתמנות תוצאות מובהקות למדיניות הפעלת הכוח של וושינגטון כלפי משטרים טוטליטאריים באזורנו.
מבט נוקב יותר על אירועי לבנון האחרונים, מציף מידה רבה של מורכבות וחוסר וודאות, ומעלה ספקות באשר לעיצובה של מגמה תהליכית המובילה כמו-בהכרח לעבר כינון דמוקרטיה מקובלת במדינה זו. הרמת הראש של האופוזיציה הלבנונית סביב הקריאה לסילוק הנוכחות הסורית מלבנון, היא ניצול מושכל של הנסיבות שנוצרו בעקבות רצח חרירי, ולאו דווקא מהלך מתוכנן לכינון משטר ליברלי רב-עדתי. קיים גם ספק של ממש באשר להישרדותה של הלכידות בקרב מרכיבי האופוזיציה הלבנונית מעבר לטווח הזמן הקצר.
המציאות הפוליטית הלבנונית, השברירית ממילא, לצד התחדדות היחסים האקטואלית בין דמשק לבין ביירות, טומנות בחובן סיכונים לערעור היציבות הפנימית וייתכן אף להידרדרות לכדי כאוס, שיזכיר לרבים את ימי מלחמת האזרחים, שרמסה כל חלקה טובה בלבנון.
יש הגורסים כי שלטון ה"בובות" של הנשיא לחוד, לצד תפקודו של ראש ממשלה נבחר-למחצה, סיפקו לאזרחי לבנון נתונים של "פשרה מאזנת", שהיה ניתן לחיות עמה. כך גם התאפשרה עצימת עין מצד השלטונות, בכל הקשור לחופש הפעולה ממנו נהנה ארגון "חזבאללה" בדרום לבנון.
נראה כי הטלטלה המתחוללת במדינה זו מאז רצח חרירי, טרם הגיעה לכלל מיצוי וייתכן אף כי נחשפנו אך לראשיתה של תבערה. מקורבי הנשיא הלבנוני ותומכיה של סוריה בחוגי הממשל, טרם אמרו את מילתם האחרונה, כך שנזילות המצב רוויה במרכיבים נפיצים.
ראוי להביא בחשבון גם תרחיש קיצוני יותר, לפיו, המתחולל בימים אלה ברחובות ביירות וטריפולי מהווה קדימון לזעזועים פנימיים העלולים לפקוד גם את סוריה, בזיקה לאירועי לבנון. האפשרות לפיה מתחולל בעצם ימים אלה בדמשק מאבק לטנטי, בין מרכיבי הגווארדיה הביטחונית הוותיקה, מתקופת אסד האב, לבין הנשיא בשאר אסד ומעגל תומכיו, היא יותר מאשר סבירה.
כך, עלול הנשיא בשאר לעמוד, לראשונה מאז נכנס לנעלי אביו, בפני מבחן הישרדות של ממש. אשר על כן, דומה כי התייחסות חד-ערכית כלפיו כמי שנושא באחריות ישירה לחיסולו של חרירי, עלולה להתחוור כ-מקח טעות, וכהימור מסוכן. בשאר, הגם שאינו חף מטעויות דיפלומטיות גסות, ועל אף שלא השכיל לשכנע את העולם בדבר בשורת השינוי שהוא נושא באמתחתו, מצטייר כמי שמצדד במהלך של פינוי הכוחות הסוריים מלבנון.
בימים האחרונים אף צוטטו מפיו דברים לפיהם בכוונת סוריה להוציא את כוחותיה מלבנון, בתהליך מהיר גם אם מדורג. יתר על כן; אין להתעלם מן העובדה לפיה בהנחייתו של אסד, דוללו הכוחות הסוריים החונים בלבנון באורח בלתי מבוטל, במרוצת השנה האחרונה.
הדרישה לסילוק מיידי של הצבא הסורי מלבנון עלולה להתחוור ככזו ש"יצא שכרה בהפסדה", מה גם שאופציה זו אינה מעשית. הנשיא הסורי לא יוכל להרשות לעצמו "בליעת צפרדע" כה גדולה, ומבחינתו, בריחה מלבנון אינה מופיעה בלקסיקון שלו ואף לא כברירת מחדל.
פרדוקסלית, מתפתחת כאן הזדמנות למעין "מפגש אינטרסים" רב-לאומי, לחיזוקו של בשאר אסד אל מול האלמנטים הרדיקליים בסוריה, המהווים עדיין כוח בעל משקל משמעותי ה"כובל את ידיו" של הנשיא הסורי, שלא בטובתו.
תיאום תוכנית קצובה בזמן, ליציאת הצבא הסורי, עד החייל האחרון, מלבנון בתוך פרק זמן מוסכם, ישרת את מרבית הגורמים המעוניינים באזור, ועשוי לתרום ליציבות אזורית, שיהיה בה כדי לחזק את הגורמים הפרגמטיים במזה"ת.
נפילתו האפשרית של בשאר אסד, כפועל יוצא של לחץ משולב, פנימי וחיצוני, עלולה לפעול כבומרנג ולחולל הפיכה דתית-חברתית בסוריה, בהובלת גורמים סוניים קיצוניים, שישאפו לחסל את ההגמוניה של העדה העלאווית ששלטה בדמשק, על אף משקלה היחסי הקטן באוכלוסיה (פחות מ-15%). ספק אם מצב מעין זה, גם אם יהיה בבחינת "אפלייה מתקנת", הוא משאת נפשן של ארה"ב, ישראל ו-מדינות האזור.
_________
הכותב הוא אל"מ במיל', לשעבר איש אמ"ן