הממשלה הצביעה בעד הפיכת שורה ארוכה של משרות מפתח בשירות הציבורי, למשרת אמון, הפטורות ממכרז, כגון: החשב הכלכלי באוצר, הממונה על התקציבים באוצר, הממונה על שוק ההון, מנהל רשות החברות הממשלתיות, ראש מנהל האוכלוסין במשרד הפנים, ראש המועצה לביטחון לאומי, מנהל מרכז ההשקעות, הממונה על הגבלים עסקיים ושגריר ארה"ב.
על פניו, הדבר נראה רע, לא מריח טוב מבחינה ציבורי, יותר מדי צבע פוליטי, חשש מוצדק לזילות המשרות ובמיוחד למינויים פוליטיים ללא מוצדקים, לא מוכשרים, לא מתאימים - שיכולים לפגום ולפגוע בשלטון החוק ובמינהל ציבורי תקין. היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז וגם שרת המשפטים ציפי לבני - התנגדו להצעת החוק בנוסח שהוגש ואושר - מחשש לפגיעה בשירות הציבורי הממלכתי והמקצועי.
ונשאלת השאלה, אם זה כל כך רע. למה העזו נבחרי הציבור להסתכן בהצעת חוק, כה מעוררת מחלוקת וזעם ציבורי תקשורתי?
התשובה היא, כמו ברוב המקרים מסוג זה, כי האמת היא אי שם באמצע. כלומר: הסייגים שהועלו על-ידי היועץ המשפטי לממשלה ושרת המשפטים הם במקומם, אבל יש בהצעה כמה נקודות שכדאי לחשוב עליהן שנית, כי יש בהן ממש ואולי אפילו תועלת, לניהול ממשל יעיל ותקין.
ההתנפלות הגורפת על ההצעה, מחמיצה כמה אספקטים חיוביים וההערכה כמו: "קץ לשלטון החוק" שהביע דן מרגלית במאמר בעיתון מעריב מיום 7.3.05, מביעה לא רק את דעתו האישית כנראה אלא של ציבור רחב יותר שחושב שאכן ההצעה תערער את שלטון החוק או לפחות תשאיר בו משקעים קשים להמשך התנהלות שלטונית תקינה.
לאחר בדיקת הנושא מכל כיווניו - הבה נבדוק מספר אספקטים חיוביים בגישה זו: האם יש מספר משרות אמון, שלגביהן אין מחלוקת ציבורית. כל שר רשאי למנות במשרדו מנכ"ל מטעמו ולפי ראות עיניו לביצוע מדיניותו וגם להביא למשרדו בין 7-5 אנשים נוספים, כמו מנהלת לשכה, יועצים וכו' שיעזרו וייקלו על התנהלותו וביצוע תפקידיו המיניסטריאליים.
בעולם המודרני באירופה ובעיקר בארה"ב עם התחלפות השלטון - מתחלפים לפחות 10,000 עובדי השירות הציבורי שבאו עם הממשל והולכים יחד איתו.
המושג האנגלי: "סיביל סרבנט" - שהשתרש גם אצלנו, מדבר על פקיד מקצועי, א-פוליטי שמבצע את תפקידו ללא קשר לסוג של הממשלה השלטת - מתוך העיקרון ששלטון בא והולך והפקיד לעולם נשאר.
בהערת אגב, הצצה לעולם החסוי של "הפקידים המקצועיים" ניתן היה לראות בסדרה הטלוויזיונית האנגלית המצליחה "יס מיניסטר", שם השרים מתחלפים, אבל התככים והקומבינות של הפקידים ממשיכים לזרום והם הנהנים העיקריים.
כדי שלא תהיה מחלוקת בהבנת הנקרא יאמר מיד ובגלוי - לדעתי והערכתי, אין כל פסול במינויים פוליטיים, בתנאי שהם ראויים, המועמדים, בעלי כישורים מתאימים והם עומדים בקריטריונים של מה שקרוי דהיום "ועד רביבי" לבדיקת מינויים בשירות הציבור.
"ועדת רביבי" - פסלה בעבר מינויים ראויים וטובים רק בשל שייכות פוליטית והגדרה פוליטית - דבר זה נראה לי פסול, פגום, פוגע בחופש העיסוק ובחוק יסוד של כבוד אדם וחירותו.
שייכות פוליטית - זאת לא מחלה והאדם המחזיק בדעה פוליטית, במקרה זה, דעת השלטון לא "מצורע" - אם יש לו הכישורים המתאימים. ניקח לדוגמא: פרופ' לכלכלה, מהנדס, איש עסקים מצליח, עו"ד בעל מעמד והישגים - מה הפסול במינויים לתפקידים הדורשים את כישוריהם, הרי זה עיקרון שעובר ממשלה לממשלה וכך נשמר השוויון בהזדמנויות. המצב כיום הוא - שרק מי שמכריז על עצמו כא-פוליטי (חיה שלא קיימת) או שייך למפלגה שלא בשלטון - יכול לזכות במינוי ממשלתי או מינוי כדירקטור בחברה ממשלתית. המצב הזה לדעתי בלתי נסבל ובלתי ראוי.
רבים מבין הפרשנים, המומחים והעיתונאים התוקפים את ההצעה החדשה בשצף קצף - טוענים כנגד הממשלה - שהיא לא מתפקדת כראוי וכרצוי - ותפקידה של ממשלה "לשלוט" ולא לגמגם. טענה נכונה וצודקת - כדי שממשלה תוכל "לשלוט" - עליה למנות פקידות שתבצע את שלטונה ומדיניותה.
לדוגמא: הממונה על התקציבים באוצר, על שוק ההון - חייבים להיות אנשים נאמנים לשר האוצר ומדיניותו, אם רוצים שהמדיניות הכלכלית החדשה תוכל להצליח. ראש מנהל האוכלוסין במשרד הפנים חייב להיות איש אמונו של שר הפנים לביצוע תכניותיו, אחרת לא יצליח להתקדם - ואם הפקיד הזה לא בראש אחד עם השר והמנכ"ל - השיבושים יגברו על המטרות וכבר היו דברים מעולם. כמו שר פנים ממפלגת העבודה או שינוי - ופקידות מש"ס, שמשבשת כל יוזמה וקידמה, כמו רישום נישואים של זוגות מעורבים או נישואים אזרחיים, ודוגמאות נוספות רבות.
במשרד החוץ: אם שגריר במדינה כמו ארה"ב, אנגליה, צרפת וכו' מתנגד למדיניות הממשלה החדשה ולא יכול לייצגה, עליו להתפטר או להיות מפוטר - אבל יש כאלה (הדוגמאות מהעבר רבות), שגם מתנגדים וגם לא רוצים ולא מעוניינים להתפטר כי בינתיים הסתדרו יפה, האשה, הילדים בבתי ספר, הג'וב עצמו טוב, יש כסף וכבוד - זה מצב בלתי סביר ובלתי נסבל ושלא יספרו לנו סיפורי בדים על שגרירים ודיפלומטים מקצועיים - שהם בעיקרם בשר ודם עם נטיות רגשות ותפיסות פוליטיות.
צודקת שרת המשפטים ציפי לבני - המבקשת להקים ועדה שתבדוק איזה משרות ממשלתיות, הן משרות שבאות לקדם ולאפשר ביצוע מדיניות הממשלה ורק אלה להכניס לתקון החוק - ולא הרשימה שאושרה שהיא גורפת מדי וארוכה מדי.
גורם נוסף חיוני בהצעה - שהמשרות שיאושרו, יתפנו עם חילופי השלטון באופן אוטומטי - עם סייג שהמשרה לא תתפנה עם חילופי השר, אלא עם חילופי הממשלה. הכדור עובר עכשיו לכנסת - ניתן עדיין להכניס בו שינויים וסייגים - אך בכל מקרה, מינוי לא מתאים ולא מוצלח - יצטרך לעבור דרך בג"צ ונקווה שהכנסת תפנים את ההסתייגויות של הציבור - והתוצאה הסופית תהיה סבירה וראויה.
__________________________
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העיתונות.