אכן - קיים קושי לקבוע עמדה חד-ערכית לגבי המשמעות של חוק המינויים הפוליטיים, אם וכאשר יעבור גם בכנסת. רק מחקר מסודר לאורך תקופה יוכל להוכיח אם הרחבת המינויים הפוליטיים תשפר את פעולת הממשלה, תותיר אותה על מצבה הנוכחי או תביא להרעה של התוצר הממשלתי.
הנחת היסוד של ח"כ גדעון סער [שהובעה במאמר פרי עטו ב"ידיעות אחרונות" שפורסם ב-9.3.2005] היא כי יש בהצעת החוק משום מגמה לחזק את הכוחות הפוליטיים, שהציבור טוען כי הולך ומתדלדל מכוחות איכותיים. הוא מכנה את הפקידות המקצועית של השירות הציבורי: "מריונטות של גורמים לא-נבחרים", אשר מנסים לכפות על הממשלה הנבחרת את "עולם הדימויים והתדמיות המעוות" שלהם.
ובכן, ידיד סער, אתה ככל הנראה שוכח שהסקטור הציבורי בישראל מלא מינויים פוליטיים, גם בלי התוספת שאתה מנסה להתקין: ראשי חברות עירוניות, דירקטורים בחברות ממשלתיות ובחברות עירוניות-ממשלתיות, יושבי-ראש חברות ממשלתיות, מנכלי"ם של חברות ממשלתיות, ראשי תאגידים סטטוטוריים, דירקטורים בכל גוף הפועל עם דירקטוריון, מנהלים בכירים רבים הנמנים היום עם אנשי השירות הציבורי המיקצועי "חדרו" למערכת באמצעות שיטת המינויים הפוליטיים, עוזרי ויועצי השרים והמנכלי"ם בכל שירות המדינה, החברות הממשלתיות והשלטון המקומי, ועוד אלפי "עובדים מן השורה" הנקלטים לעבודה בגופים רבים רק על בסיס השתייכותם הפוליטית. גם כאשר גופי הממשלה ממנים ועדות "מקצועיות" לבירור נושאים של מדינות ציבורית, בדרך-כלל את עמדות המפתח באותן ועדות תופסים אנשים בעלי קירבה פוליטית.
ועל כן - מדוע היה צריך להוסיף גם את אותם תפקידים אותם כינה בשעתו פרופסור יחזקאל דרור: "המוחות המרכזיים" של השירות הציבורי?
לא יעזרו הדוגמאות שנתן ח"כ סער על מינויים "טובים" באוצר. אני מקווה שאותם מינויים "טובים" אכן יודעים לעמוד על דעתם כאשר המדיניות של השר אינה עולה בקנה אחד עם טובתה של המדינה ואינה מתבססת על עמדה מקצועית.
יתכן שכמה מינויים נוספים על אלפי המקורבים פוליטית המוצאים את דרכם לשירות הציבורי אכן לא "ישברו" את המדינה. אולם הם עוד קפיצת מדרגה בניסיון של המערכת הפוליטית הצרה להשתלט על המדיניות והמשאבים הציבוריים. המערכת הפוליטית, לפי חזונו של ח"כ סער, היא קבוצה של "אומרי הן" שכל תפקידם הוא לחזק את האגו של השרים ולא להפריע לשרים לבצע כל העולה על רוחם.
אם זה היה תורם למדיניות ציבורית יותר נכונה, שירות לציבור יותר טוב, חיסכון משאבים ופתרון הבעיות הקשות של ישראל, היה העניין שווה. אולם מקננת בי התחושה שתוספת המינויים לא תוסיף מאומה לאיכותו של הממשל הישראלי.
מעבר לכל, ההתנגדות מקיר לקיר מביעה בראש וראשונה אי-אמון במערכת הפוליטית. הציבור יודע כי המערכת הפוליטית "תנצל" את החוק כדי להחדיר עוד גורמים שליליים ובלתי מקצועיים למערכת, גם אם פה ושם יהיה גם מינוי טוב. הציבור אינו מאמין כי הכוונה בשינוי החוק היא לשפר את השירות הציבורי והמערכת הפוליטית בישראל. בעיניו נתפס הדבר כעוד צעד להגברת העוצמה של המערכת הפוליטית על חשבון כיסו ועתידו של משלם המיסים.