מעטות היו השיחות בהן הבעתי חלק מהשקפת עולמי. קצרות ומקוטעות. לפעמים אני משיב לשאלות ביהדות מתוך הסתייגות ובזהירות רבה.
בתוכנו נמצא אנשים שהתחנכו באוירה עוינת לערכי היהדות. התיחסותם למורשת היהודית היא התיחסות של זלזול. אנשים החושבים לתומם שהדת היהודית ארכאית ומזמן עבר עליה הכלח. איני יכול לשנות דעתם של הבריות אף אם אצעק מראש המגדל שזה לא כך.
אך מחובתי לספר למי שיכול לשמוע, בעיקר לאנשים שאני אוהב.
מפי אנשים שונים שמעתי את ההגדרה "אגדות". לסיפורים שבתנ"ך.
אנחנו חיים בעידן נאור ושפוי שכולו מדע. המדע כידוע דורש הוכחות. אין לי הוכחות למעמד הר סיני ואין לי הוכחות לקריעת ים סוף. משום כך אני מבין היטב את משיכת הכתפיים ואת הקריאה: אגדות.
לפני שנים מספר עברתי ניתוח בבית חולים בהולנד. ביליתי שם זמן ניכר עם חולים נוספים שאינם יהודים. רוב ההולנדים משכילים והשיחות היו מענינות. בגלל נוכחותי שוחחו גם על הופעתו של העם היהודי בעולם. להם לא היה ספק שהעם היהודי היה פעם שבט נוודים שכבש את ארץ כנען. הסיפור על מצרים, עבדים, קריעת ים סוף לא נחשב כסיפור מהימן.
איני נוטה להתווכח על התנ"ך, לבטח לא עם גויים שבארצם ישבתי. זכרתי שבזמן שבני ישראל נכנסו לארץ היתה הולנד ביצה טובענית. מקלטם של נמלטים מן השבטים הגרמניים בהרים.
אך פטור בלא כלום אי אפשר. ציינתי בפני בני שיחי החביבים שאותה קבוצת נוודים הביאה עמה את השפה העברית.
ההולנדים אוהבים אטימולוגיה. הם יודעים שיש בשפתם מלים רבות שנלקחו משפות אחרות וכי מרבית המלים הזרות באו מעברית. המומחים לבלשנות מחשיבים את העברית כשפה המפותחת והמשוכללת ביותר בעולם. אין שפה שרמת שכלולה מגיעה אף כדי מחצית מרמתה של העברית התנ"כית.
טוב. אז שבט נוודים השתלט על כנען. שפתו של שבט הנוודים היא השפה המפותחת והמשוכללת ביותר בעולם. הגיוני?
אני חושב ששבט נוודים יהיה טרוד בדברים רבים ולא בעניני לשון. אך האם זה הגיוני שקבוצת עבדים נמלטים תפתח ותשכלל את שפתה לרמה כזו?
את העבדות של בני ישראל במצרים צריך לראות נכוחה. כשמדברים על עבד מתכוונים לאדם שאינו אדון לעצמו אלא שייך לאחר כאילו היה כלי או כאילו היה בהמה. אך מי שיתבונן בדמותה של החברה האנושית באותם ימים לא ימצא בה בני חורין.
בימי ממלכת הפרעונים היו הכל שייכים לפרעה. מצרים היתה אימפריה ששלטה על כל המזרח התיכון. כל העולם שבו חיו בני אדם היה תחת מרות מצרית. מלכי הערים והארצות המרוחקות והשונות היו מעלים מס ומנחות למצרים. מכתבים שנשלחו מארצות אלו נתגלו בחפירות ארכיאולוגיות. המפורסמים שבהם הם מכתבי תל-אל-עמארנה ובהם מלך מתלונן כנגד מלך שכן, מלך מודה לפרעה על שנטל ממנו מס ומלך מבקש עזרה .
אימפריה צריכה צבא ובימים ההם היו מגייסים לצבא הישר מן הגורן והיקב. לוקחים את מי שמוצאים מתאים לשירות הממלכה ואין להתנגד, לסרב, או לחמוק. וכי לאן אפשר לחמוק? הכל מצרים.
בימים ההם היה כל אדם שייך לבעל בית גדול הקרוי פרעה כמו שגדי הנולד בדיר שייך לבעל העדר.
עצמאות, חרות, חופש, לא היו מושגים קיימים.
המושג חרות נולד וקבל את משמעותו בצאת העברים מארץ מצרים.
זאת מבלי לברר מדעית אם היו עשרת המכות או לא היו, אם היתה קריעת ים סוף או לא היתה. יציאת מצרים העשירה את האנושות במושג חדש: חרות.
מי שהצליח להתגבר על רתיעתו וכבר נטה להסכים שהיתה יציאת מצרים עדיין נוטה לפקפק בכל הנסים הנלווים.
למפקפקים אלה אני נוטה לפעמים להגיב בלשון של משפטנים עבריים ולאמר: המוציא מחברו עליו הראיה. כך מסופר הסיפור בשלושת אלפי השנים האחרונות. אתה טוען שזה לא נכון? - תוכיח.
אבל נשאלתי אם אני אכן מאמין בנסים הללו: קריעת ים סוף וטביעת צבא מצרים בתוכו. איך אני מסביר את אמונתי באגדה כזו?
המדען צריך הוכחות. השופט בבית הדין צריך הוכחות. אני לא צריך כי אין לי כל כוונה לשכנע את האחר שיאמין במה שאני מאמין.
אך פטור בלא כלום אי אפשר. יש לי הוכחה על צד השלילה. דהיינו הוכחה בלתי ישירה ומותר לפקפק בה. אני טוען שאילו היה הסיפור הזה המצאה דמיונית היה העולם מוצף בהכחשות מצריות ואפילו במחאות.
תארו לכם: בלב האימפריה המצרית הגדולה מופיע איזה עם נוודים קטן ומספר סיפור על מרדף מצרי שטבע בים. כלום היו המצרים עוברים על כך בשתיקה?
עצם שתיקת העמים היא ההוכחה. הדברים הדמיוניים הללו מסופרים לילדים ולמבוגרים ואין מכתב חרס אחד שיטען להד"ם. אי הכחשה אינה הוכחה לנכונות, אך קשה להאמין שהמצרים יקבלו פגיעה כזו בכבודם מבלי להגיב.
אחר קריעת הים וההצלה הגדולה מתאסף העם למרגלות הר סיני ומקבל את עשרת הדברות. עד אז היו אלה שבטי עבדים וערב רב שהצטרף אליהם. מין קהילה בלתי מוגדרת של אנשים שאבות אבותיהם בדור עשירי היו שנים עשר אחים.
על-ידי קבלת התורה נעשו כולם לעם אחד שהתורה היא הבסיס התרבותי שלו.
עמים רבים יש בעולם. מהם גדולים ומהם קטנים. הקירגיזים הם עם קטן. גם האפגנים. ההודים עם גדול. גם הצרפתים, האנגלים, הגרמנים... כל עם מהעמים הללו קרוי על שם ארצו. הלאום שייך לארץ בה הם יושבים. על-פי תפיסה זו כל קבוצת אנשים היושבת על כברת קרקע אחת נעשית עם ולאומיותו של אדם נקבעת על פי ארץ מוצאו. כשאדם מהגר לארץ אחרת ונעשה אזרח בה הוא משנה את לאומיותו. אך לאומיותו של היהודי נוצרה למרגלות הר סיני עם קבלת התורה.
מי שמדבר על "יהודי מהבחינה הלאומית בלבד" מדבר דברי הבל. היהדות היא דת שניתנה בסיני. הלאומיות היא של בני הדת הזו. לא הטריטוריה שלעתיד לבוא ולא המלוכה. הדת היא הלאום ויהודי מהבחינה הלאומית הוא יהודי מהבחינה הדתית.
לא כל יהודי מקיים את כל המצוות ונזהר מפני כל העבירות. אני עצמי אינני צדיק גדול ומהבחינה הדתית מונחת קופה של שרצים על כתפי.
איני מתכוון להצדיק עצמי על שאינני שומר את כל המצוות אבל איני מזלזל בהן ולבטח איני רואה אותן כחסרי חשיבות.
כאמור, דיברתי על כך עם אנשים שונים ואני חוזר כאן על דברים שאמרתי בשיחות אלו. אני חש גאוה על היותי בן לאומה שהביאה לעולם את החירות. אינני מבקש מיתר האומות להודות לנו על כך, אני פשוט שמח שמרבית האומות יודעות את טעם החירות. עוד דברים חשובים ויסודיים הגיעו לעולם מידי אומתי שקיבלה אותם באותו מעמד הר סיני הידוע.
אם יש מי שרוצה לפקפק בעצם קיומו של המעמד הזה שיפקפק. אך אם מקבצים את כל החוקים האזרחיים שנוצרו בעולם להגנת האדם ולטובתו נמצא כחמש-מיליון חוקים שמטרתם לקיים את עשרת הדברות.
אין כל מסמך שניתן להשוואה עם עשרת הדברות. שום תצהיר או פמפלט שחובר בידי מועצת זקנים או מועצת חכמים אשר ינסח בצורה תמציתית וברורה כל כך את הכללים היסודיים ביותר לקיומה של חברה אנושית.
אז יפקפק המפקפק במעמד שבו ניתן מסמך זה, אך יואל נא להציע מעמד תחליפי עבור קבלת מסמך שאין שני לו בחשיבות לחיי כל אדם.
התורה של עם ישראל מדריכה את האדם כיצד לחיות ולהתקיים בכבוד בעולם קשה ועוין שבו כל דאלים גבר.
בהזדמנות אחרת אולי ארחיב את הדיבור על כמה מצוות או עבירות שהעולם כולו קיבלן ועשה אותן חלק מתרבותו. תקצר היריעה למנות הכל וברצוני להזכיר כאן רק עבירה ששמה גילוי עריות. האם מישהו זוכר היום שאלמלא הופיע איסור זה בתורה לא היה האיסור קיים עד עצם היום הזה. אדרבא, הואילו נא לבדוק בכל ספרי החוק והמשפט האזרחיים של כל המדינות הדמוקרטיות כדי למצוא חוק האוסר על גילוי עריות.
אני יודע שזה לא יימצא משום שאילו היה חוק אזרחי כזה היו אנשים מובאים לדין על כך. אך במציאות מעמידים אותם לדין על "התעללות", "בעילת קטינה", "אונס". גילוי עריות אין בספרי החוקים.
עלי לשוב אל השפה העברית ולהוסיף דברים כדי להבהיר את מה שנאמר בתחילה.
מאחר שעסקתי בארכיאולוגיה לפני כשלושים שנה, הייתי צריך לעשות השוואות בין ממצאים שונים ובין כתובות שונות. תרגום משובח של כתובת חקוקה על אבן הוא תרגום שהשכיל להעביר את רוח הדברים. מאחר שלא עסקתי במליצה אלא במילים והקשרן, הרי תרגום טוב לצרכי היה תרגום מדויק של כל מילה אפילו אם התחביר המתורגם נעשה חסר משמעות.
בעיקר הייתי קורא תרגומי מילה אחר מילה מהשפה האכדית. בגלל בעיות שונות שלא באו על פתרונן.
אכדית נחשבה לאם כל השפות. זאת על-פי דבריהם של גדולי המומחים לשפות עתיקות. לדברי המומחים, קיימת שפה זו מאז ימי התקופה הכלקוליתית. היא נכתבה בכתב יתדות והחרסים הכתובים הקדומים ביותר היו באכדית. חרסים אלה התגלו בחפירות נינוה בעירק. אוצר בלום של שלושים ושתיים אלף לוחיות חרס נתגלה בחפירות אלה. הם היו כתובים בשומרית שהיא אחד הניבים של השפה האכדית. רובם הגדול סיפרו את עלילותיו של גילגמש. כשהאפוס הזה תורגם והוצא לאור כספר התפעל ממנו העולם כולו. זו יצירה שירית עשירת לשון ודמיון, פאר היצירות הקלאסיות.
שני דברים הטרידו את רוחי בפרשת גילגמש. ראשית נתעוררה השאלה למה נעלם הסיפור הקלאסי הזה כליל מן ההסטוריה ואיש לא ידע כלל על קיומו עד שלוחיות החרס הללו תורגמו. זה מטריד משום שאגדות, משלים, וסיפורי עם עוברים מדור לדור גם ללא כתב. אז דווקא יצירה כל כך מופלאה נעלמה כליל?
אך מה שהטריד במיוחד היתה השפה העשירה והלירית שבתרגום. אני הכרתי את התרגומים של אסטלות ומצבות אכדיות שהתגלו בבית שאן, בבית שמש, במגידו ובלכיש. מצבות ואסטלות שמטרתם לפאר ולרומם את האישיות לכבודה הוקמו מן הדין ששפתן תהא העשירה והמשוכללת ביותר.
אך לא עשירה ולא משוכללת אלא דלה שבדלות היתה שפת האכדים על כתובות אלו כשמתרגמים אותן מילה אחר מילה. הסתבר לי שאוצר המילים של שפה זו יכול היה בקושי למלא מחברת של שמונים עמודים.
העושר הגדול באפוס של גלגמש כולו של המתרגם. ככל הנראה היה האיש בעל נפש פיוטית שמצא כאן אפשרות לבטא את העושר הטמון בנפשו וכך עורר את התפעלותו של העולם.
בתצלומי הלוחות שראיתי נעשה תרגום מדויק ובו לא מצאתי כל פיוט וכל עושר לשוני.
אם כל השפות, האכדית, היתה רדודה ובסיסית מאוד. אך ממנה נוצרו שפות חדשות ומשוכללות יותר. נמצאו מילים שהגייתן דומה למילים מוכרות. סובותו למשל נחשבת כקודמתה של המילה שבת. וכיוצא בזה נמצאו מלים המצלצלות כארמית ואף כערבית. אך כל הדברים הללו שבאו מפי מלומדים גדולים לא מסבירות כיצד זה יצאה מתוך האכדית הזו שפה שאין משוכללת ממנה.
אומרים שהעברית היא מימי יהושע בן-נון. הוא חי לפני שלושת אלפים ומאתיים שנה. בינו לבין ראשית האכדית יש הפרש הקרוב לשלושת אלפים שנה ובזמן כזה יכולה השפה העברית להתפתח ולהשתכלל לרמתה.
האמנם?
כתובות באכדית אפשר לראות במוזיאון רוקפלר ובמוזיאון ישראל והן נכתבו אחר בואו של יהושע. הכתובת של מישע מלך מואב נמצאת בלובר בפריס. מישע הוא המלך שהתמרד באחאב מלך ישראל. כתובת אכדית מהמאה השמינית לפני הספירה נתגלתה בבית שמש. כתובת סתי בבית שאן.
האכדית התקיימה בדלותה לצד העברית. כיצד הגיעה העברית לרמה כזו?
יתר על כן, למעלה משלושת אלפים שנה עברו מאז הגיע יהושע לארץ. מאז ועד היום נוצרו לשונות רבות, התפתחו והשתכללו אך לא הגיעו לרמת התפתחות כזו.
אם אנו בוחנים את התקופה בה היתה האכדית השפה היחידה, הרינו מוצאים שזו היתה תקופה בה לא חלו התפתחויות תרבותיות. כל התפתחות בימים ההם הביאה לקץ התקופה ופתחה תקופה חדשה. תקופת הברונזה נמשכה אלף שנה, יהושע חי בתקופת הברונזה המאוחרת.
אם נסתכל בממצאים מתקופה זו נוכל להיווכח שלא נבנו ישובים חדשים בתקופה זו. אנשי הברונזה המאוחרת חיו בבתי אבותיהם וסביהם משום שלא היה להם כל צורך לבנות בית חדש ומשוכלל יותר. לא היו שכלולים מלבד סוג החרס או צורת הפגיון.
אז בתקופה שבה אין חידושים ואין התפתחות תרבותית משקיעים כל החכמים את מרצם וכוחם אך ורק בשכלול השפה העברית? זה לא מתקבל על הדעת.
לי היתה שאלה אותה הצגתי בפני המלומדים ואנשי האקדמיה: באיזו שפה דיברו ביריחו?
יריחו היא בת תשעת אלפים שנה. כבר אז נבנו בה חומות ומגדלים. היא היתה עיר בנויה לפני שהאכדית נולדה. עד היום לא נמצא ישוב בנוי מתקופה כל כך קדומה.
אי אפשר לבנות עיר ולהקיפה חומה עם מגדלים ומדרגות פנימיות אל ראשן מבלי שהבנאים יוכלו לדבר זה עם זה. זה פשוט לא יתכן. אז באיזו שפה דיברו שם?
השאלה הזו זכתה להתעלמות מוחלטת. על-פי רוב כשמציגים בפני אקדמאים שאלה שלא חשבו עליה קודם הם יאמרו שיש לחקור את הדבר. לאסוף ממצאים ומאמרים ולבחון את השאלה. אך התעלמות מוחלטת מראה על מבוכה ועל חוסר אונים.
מי שטען לראשוניותה של האכדית הוא גם איש אקדמיה, לא כן? למה מתעקשים האקדמאים לראות את תחילת השפה העברית בימי יהושע? הרי אין לכך כל בסיס. מי שבחן ובדק שפות עתיקות ונוכח בדלותן ובכושר הביטוי העלוב שלהן לא יטען ברצינות ששפה שזה עתה נולדה תהא כל כך מפותחת עד שאפשר יהיה לכתוב בה את התנ"ך.
תשובתי האישית לחידה הזו קשורה באמונתי בבורא עולם:
הבורא שברא עולם ויצר את האדם לא צייד אותו בציפרניים או ניבים כפי שצייד בעלי חיים אחרים. ואילו מלכתחילה נועד האדם להיות בעל חיים צמחוני שחיות טורפות אותו הרי שלא היה האדם יכול להתקיים משום שאינו מתרבה כבעלי חיים אחרים.
הנשק של האדם היא המחשבה. יכלתו לחשוב ולמצוא פתרון למצוקתו הביאה אותו לדרגת שליטה כזו שאף בעלי חיים חזקים וגדולים ממנו מעדיפים להתרחק מפניו.
אין אפשרות לחשוב אפילו מחשבה מופשטת ללא מלים. מלים פירושן שפה.
כדי שהאדם יוכל להתקיים ולשלוט על האדמה, היה עליו לחשוב וכדי שיוכל לחשוב נתן לו הבורא שפה לחשוב בה. זו העברית.
וזו הסיבה שהיא המשוכללת והמפותחת מכל השפות שהרי הבורא לא ייצור דבר שאינו מושלם.