היועץ המשפטי לממשלה סוגר תיק צחי הנגבי

י"ב) ממצאי חקירה אלה העלו חשדות שח"כ הנגבי קיבל את טובות ההנאה האמורות בעד פעולות הקשורות בתפקידו כחבר כנסת, ובייחוד בעד מאמציו לקידום החוק למאבק בתאונות, ולפיכך עבר עבירות של שוחד ומרמה והפרת אמונים, ועבירות הקשורות בניהול תאגיד. י"ג) לאחר בדיקת חומר הראיות מצאנו כי ח"כ הנגבי פעל בהיותו חבר כנסת, כיו"ר ועדת הכלכלה של הכנסת ויו"ר ועדת המשנה שעסקה בקידום החוק, ובעת ובעונה אחת נשא תפקיד מרכזי בעמותה ששמה לה כמטרה מרכזית את חקיקתו של החוק למאבק בתאונות הדרכים. בכך נוצר לכאורה ניגוד עניינים והוא לא גילה לחברי הועדה כי הוא ממקימי העמותה וממלא תפקיד מרכזי בה (אף שגילה כפי שיפורט להלן, ליו"ר הכנסת את דבר הכנסותיו מהעמותה). וכאמור, במקביל לכהונתו כיו"ר ועדת המשנה לחקיקתו של חוק המאבק בתאונות הדרכים ולפעילותו כחבר כנסת, קיבל שכר וטובות הנאה משמעותיות מהעמותה שאותה הקים. יחד עם זאת, לא נמצאו לבסוף די ראיות להוכחה ברמה הנדרשת במשפט הפלילי, כי עוצמת ניגוד העניינים עולים כדי הפרת אמונים "מושחתת", הפוגעת באמון הציבור במידה הנדרשת לפי אמות המידה שקבעה הפסיקה לצורך הוכחת העבירות בהן נחשד. זאת במיוחד בכל הקשור להוכחת היסוד הנפשי הנדרש בעבירות אלו, על פיו יש להוכיח מעל לכל ספק סביר כי ח"כ הנגבי היה מודע לכך שהוא פועל באופן מושחת הפוגע בציבור. י"ד) קשיי ההוכחה נובעים בראש וראשונה מהעובדה שהעמותה ממנה קיבל הנגבי את טובות ההנאה, ושאותה הקים באמצעות מקורביו ונאמניו מזה שנים, לא היתה בעלת אינטרס עצמאי השונה מזה שלו, ובוודאי שלא נוגד את שלו. לאורך כל תקופת פעולתה שימש ח"כ הנגבי כיו"ר שלה ואח"כ כמנכ"ל שלה, והוא הכתיב את סדר יומה. כמו כן, לא נמצאו ראיות מהם ניתן להסיק שבשלב כלשהו הפעילה העמותה לחץ כלשהו על ח"כ הנגבי לגבי אופן פעולתו כחבר כנסת או שהיה אף חשש ללחץ כזה, היכולים להצביע על קיומו של ניגוד עניינים מושחת בנסיבות העניין. נהפוך הוא, ח"כ הנגבי הוא שכיוון את שאר חברי העמותה לפעילויות שונות. ט"ו) נותר ספק ראייתי במיוחד באשר ליסוד הנפשי הקשור בשאלה האם טובות ההנאה שקיבל מהעמותה, הביאו אותו להימצא תוך מודעות, במצב של ניגוד עניינים העולה לכדי מעשה שחיתות של הפרת אמונים, בקשר לחוק המאבק בתאונות הדרכים אותו יזם וקידם במשך תקופה ארוכה. זאת ועוד, במצב שבו על פי החשד למעשה האשמה היא שהנגבי "משחד את עצמו" באמצעות העמותה לא ניתן להוכיח מעל לכל ספק סביר שמתמלאים יסודות עבירות השוחד. ובאשר לעבירה של הפרת האמונים, הפסיקה רואה עבירה זו כקשורה בניגוד עניינים הצריך להיות מושחת, ולמודעות לו, אך כפי שיפורט להלן, לא היו ראיות מספיקות לניגוד עניינים כזה. לכך נוספת העובדה שהעמותה לא ייצגה קבוצה סקטוריאלית- אינטרסנטית מסויימת אלא באה לקדם אינטרס ציבורי של מאבק בתאונות הדרכים. ט"ז) חוק משק הדלק - ח"כ הנגבי שימש ברוטציה עם ח"כ גדעון פת כיו"ר ועדת הכלכלה של הכנסת, אשר עסקה בין היתר בחוק משק הדלק. העמותה קיבלה תרומות מחברות הדלק, בתקופה שח"כ פת כיהן כיו"ר הועדה, חודשים לפני שח"כ הנגבי כיהן כיו"ר הועדה, בסכום שהיווה כ-%10 מסך כל התרומות שקיבלה העמותה. על פי ממצאי החקירה מרביתם המכרעת של נציגי חברות הדלק כלל לא ידעו על מעורבותו של ח"כ הנגבי בעמותה. איש מהם לא ידע, על פי ממצאי החקירה, כי ח"כ הנגבי מקבל טובות מהעמותה לה תרמו. בנסיבות אלה לא ניתן להוכיח שח"כ הנגבי חש מחוייבות לחברות הדלק. במצב זה עוצמת ניגוד העניינים מוחלשת באופן משמעותי. זאת ועוד, בתקופה הרלבנטית לא היה סיכוי לקדם את הליך חקיקתו של חוק משק הדלק נוכח התנגדות הממשלה. לא נמצאה ראיה כי ח"כ הנגבי הטה את אופן הטיפול בחוק. י"ז) ועדת האתיקה של הכנסת דנה בשתי קובלנות שעניינן טובות ההנאה שקיבל ח"כ הנגבי מהעמותה, ולפיהן ח"כ הנגבי קיבל שכר מהעמותה תוך ניגוד עניינים ובניגוד להוראות חוק חסינות חברי כנסת, לפיהן חבר כנסת לא יעסוק בכל עיסוק או עיסוק נוסף אם יש אפשרות לניגוד עניינים, ובניגוד לכללי האתיקה של חברי הכנסת, לפיהם לא יקבל חבר כנסת, במישרין או בעקיפין, הנאה חומרית בעד מעשה שעשה בכנסת או מחוצה לה בתפקידו או במעמדו כחבר כנסת. לאחר דיונים ביום 24.5.99 הרשיעה ועדת האתיקה את ח"כ הנגבי. הועדה קבעה כי יו"ר ועדה בכנסת אינו רשאי לנהל דיון בנושא כאשר הוא משמש באותה עת בתפקיד מרכזי בעמותה שחרתה על דגלה מאבק בנושא, והדבר נכון גם כאשר מילוי התפקיד נעשה שלא בתמורה. כן נקבע כי היותו של ח"כ הנגבי יו"ר ומנכ"ל עמותה ובמקביל יו"ר ועדת הכלכלה יצרה אפשרות של ניגוד עניינים בין העיסוק הנוסף לתפקידו כחבר כנסת. ועדת האתיקה הטילה על ח"כ הנגבי נזיפה ושלילת שכר לחודשיים. י"ח) ואולם, אמות המידה להרשעה בדין משמעתי שונות בטיבן מאלה הנדרשות להרשעה בדין פלילי. לא אחת יובא אדם לדין משמעתי כאשר אין המיוחס לו מגיע למתחם "השחור" הפלילי. לכן קביעות ועדת האתיקה של הכנסת אין די בהן, על פי העובדות שעמדו בבסיס החלטתה של הועדה, ובראיות הנוספות שאספה המשטרה, כדי להקים תשתית ראייתית מספקת להוכחת יסודות העבירות של מרמה והפרת אמונים. אכן, סברנו לאורך זמן כי בעצם קבלת רובם של כספי העמותה - אמנם באישור העמותה - כשכר וטובות הנאה אחרות על ידי ח"כ לעניין הקשור בקידום מטרה הנמצא בחקיקה בכנסת - יש משום הפרת אמונים, אך דבר זה מוחלש ראייתית, ושבנו ונדרשנו לכך בדיוננו עתה, על ידי דיווח שניתן ליו"ר הכנסת וליועץ המשפטי שלה, כמפורט להלן. י"ט) מן האמור עולה מה היו החשדות כנגד ח"כ הנגבי על אף שהראיות שנמצאו לא היו מספיקות להצביע על קיום ניגוד עניינים מובהק - ניגוד עניינים במתחם הפלילי - לצורך הוכחת העבירה של מרמה והפרת אמונים. חבר כנסת הקים עמותה למטרה ציבורית חשובה, גייס כספים עבור אותה מטרה ובפועל דווקא הוא עצמו, כמנכ"ל העמותה, שהיה אמור לנווט את משאביה לצרכים ציבוריים, משתמש בכספים באישור חבריו חברי העמותה - בעיקר לקבלת טובות הנאה בסכומים המהווים רוב הסכומים אותם גייסה העמותה, לפעולות שהלמו את תפקידו כחבר כנסת. זאת, לאחר שהגיש הצעת חוק פרטית, וראה - כדבריו בחקירות - חשיבות עצומה בקידומו של החוק, וזאת בשעה שקיבל משכורת כח"כ. יחד עם זאת, באשר לצד הנפשי הנוגע ליסודות העבירה, לא היתה זו עמותה יחידה ששימשה ככלי לשכר או לטובות הנאה במערכת הציבורית, ושנית, ח"כ הנגבי דיווח על הכנסותיו מהעמותה ליו"ר הכנסת וליועץ המשפטי של הכנסת, והדבר מעורר קושי בהוכחת היסוד הנפשי הנדרש בהן. כ) יצויין כי בתקופה הרלבנטית בהתאם לחוק חסינות חברי כנסת, זכויותיהם וחובותיהם, תשי"א-1951, היה חבר כנסת רשאי לקבל שכר בעד "עיסוק נוסף" בתנאי ששכר זה לא יעלה על מחצית שכרו כח"כ, וככל שבין היתר, לא יעלה זה חשש ל"אפשרות של ניגוד עניינים בין העיסוק לבין תפקידו כחבר כנסת". בשנת תשנ"ח שונה סעיף החוק וכיום חל איסור על חבר כנסת לעסוק בעיסוק נוסף בתמורה. כ"א) כללם של דברים - התמונה בה מדובר הצדיקה בעינינו פתיחה בחקירה ואף לכאורה סברנו כי יש מקום לכתב אישום כאמור, ואולם היה צורך ברמה של סיכוי סביר להרשעה וזו לא הושגה בסופו של יום, עם הכנתו הסופית של התיק. כאמור, צר לנו על הימשכות הטיפול, אך כשם שחובתנו היתה לחקור, ולבדוק ולשקול, כך חשים אנו כי חובתנו היא לסגור את התיק אם נפלו ספקות, בהתאם לאמור לעיל. אליקים רובינשטיין

היועץ המשפטי לממשלה

יא' אדר, תשס"א

6 מרץ, 2001

לאחר דיונים ממושכים הוחלט, בשינוי מהחלטה קודמת, על סגירת התיק מחוסר ראיות מספיקות. להלן ההנמקות לכך: א) בחודש יולי 1997 התפרסמו בעיתון "הארץ" כתבות על כך שח"כ צחי הנגבי (לעת ההיא שר המשפטים) אשר עמד בשנים שקדמו בראש עמותת "דרך צלחה", שמטרתה קידום החקיקה למאבק בתאונות הדרכים, קיבל ממנה שכר וטובות הנאה שונות. בעקבות הפרסום פנו ח"כ אלי גולדשמידט ורן כהן אל היועץ המשפטי לממשלה בבקשה להורות למשטרה לפתוח בחקירה נגד ח"כ הנגבי. תחילה נתבקשה התייחסותו של ח"כ הנגבי לטענות כלפיו. תגובתו נתקבלה באמצעות בא כוחו, עו"ד וגמן, ונבחנה בפרקליטות המדינה. ביום 9.3.98 הוריתי למשטרת ישראל, על דעת פרקליטת המדינה, לפתוח בחקירה כנגד ח"כ הנגבי בקשר לפעילותו בעמותת דרך צלחה. ב) החקירה נוהלה על ידי היחידה הארצית לחקירות הונאה, בליווי פרקליט מפרקליטות המדינה. במהלכה נתפס חומר רב ונחקרו עדים רבים. היחידה עשתה עבודה יסודית, רצינית ומקיפה. החקירה נגד ח"כ הנגבי התמקדה בעבירות של לקיחת שוחד, מרמה והפרת אמונים, ועבירות נלוות. כן נחקרו חברי עמותה נוספים בחשד לביצוע עבירות של מתן שוחד והפרת אמונים בתאגיד וכן עבירות נוספות. ג) בחודש יוני 1999 הסתיימה חקירת המשטרה, והתיק הועבר לפרקליטות המדינה. המלצת המשטרה היתה להעמיד את ח"כ הנגבי לדין בעבירות הנזכרות. באשר ליתר חברי העמותה המליצה המשטרה לסגור את התיק מחוסר ראיות מספיקות. ד) חומר הראיות נבחן בקפידה בפרקליטות המדינה ובהמשך התקיימו דיונים רבים בלשכת פרקליטת המדינה ובלשכתי בהשתתפות פרקליטת המדינה, מר משה לדור, פרקליט מחוז ירושלים, גב' נאוה בן אור, מנהלת המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה, ומר יהושע למברגר, סגן בכיר לפרקליטת המדינה. בסופם של אלה הוחלט בראשית שנת 2000 על העמדתו של ח"כ הנגבי לדין בעבירות של מרמה והפרת אמונים, מרמה והפרת אמונים בתאגיד, קבלת דבר במרמה, ורישום כוזב בתאגיד, וכל זאת בכפוף לשימוע. השימוע לח"כ הנגבי נקבע לבקשת בא כוחו, עו"ד אורי וגמן, נוכח ריבוי חומר החקירה, שהשתרע על אלפים רבים של עמודים, לספטמבר 2000. הוא קוים בלשכתי באמצעות בא כוחו ונערך על פני ארבע ישיבות בתוספת השלמת טעון בכתב. ה) לאחר השימוע התקיימו דיונים נוספים בלשכתי. לאחר התלבטויות משפטיות לא מעטות החלטתי, על דעת פרקליטת המדינה, שלמרות קשיים בתיק יש מקום להעמדתו לדין פלילי של ח"כ הנגבי בעבירה של מרמה והפרת אמונים ובעבירות נוספות, ועל כך נמסרה הודעה בראשית חודש פברואר 2001 לח"כ הנגבי ולציבור. ו) לקראת הליך נטילת החסינות של ח"כ הנגבי הועבר התיק לטיפול גב' ליאורה חביליו, ממונה בפרקליטות מחוז ירושלים, להכנתו הסופית של כתב האישום. במסגרת שלב זה של הדברים, שבו ועלו קשיים, שעניינם בהוכחת יסודות העבירות השונות ובעיקר עבירות המרמה והפרת האמונים. בסופו של יום, מצאנו כי נתעוררו ספקות באשר לקיומו של סיכוי סביר להרשעה. לפיכך, החלטנו פרקליטת המדינה ואנכי, על סגירת התיק. ז) אנו חבים הסבר לכל הנוגעים בדבר ולציבור באשר לטיפול בתיק. ראשית, עלינו להדגיש כי תיקים מעין אלה מטבעם יש בהם מורכבות, ועל כך אין צורך להכביר מילים. בעוד שאין אנו מרוצים, ואנו אומרים זאת כלפי עצמנו בראש וראשונה, מהימשכות הדברים, עלינו להדגיש כי מאז הוחל בבדיקת הנושא, עוד בטרם החקירה, וכן במהלך הדיונים והטיפול המשפטי לאחר תום החקירה, לא הוזנח הנושא והתיק לא נם את שנתו על המדף, אלא נדון בהעמקה בפורומים שונים. אכן, ההמלצה להעמיד לדין בעבירת השוחד לא נתקבלה על דעת פרקליטת המדינה ועל דעתי, ועל דעת גורמים אחרים, ודעה זו לא נשתנתה. לעומת זאת סברנו כי יש מקום להעמדה לדין בעבירה של מרמה והפרת אמונים, וכך הוספנו לסבור גם לאחר השימוע, אף כי היו גם דעות אחרות. ואולם, בדיונים ובהכנת התיק - כאמור - הועלו על ידי הגורמים שעסקו בהכנת כתב האישום ספקות נוספים שהקטינו במאזן הכולל את סיכויי ההרשעה. לאחר דיונים נוספים הוחלט איפוא כאמור. נטעים: המעשים בהם מדובר, שבהם חוייב ח"כ הנגבי בועדת האתיקה של הכנסת בשנת 1999 והוטלו עליו עונשים, הצביעו על אי תקינות שבעינינו הגיעה לתחומה של עבירה, אך בסופו של יום סברנו כי אין סיכוי סביר להרשעה.

ח) במהלך שנת 1994 שקדו ח"כ הנגבי וח"כ אברהם בורג על הכנת הצעת חוק פרטית - "הצעת חוק המאבק הלאומי בתאונות דרכים". מטרתו של החוק המוצע היתה להגביר את הבטיחות בדרכים, בעיקר על דרך של הקמת רשות למאבק לאומי בתאונות הדרכים, שתאגד את כל הרשויות, היחידות והגופים הממלכתיים העוסקים במאבק בתאונות הדרכים. הצעת החוק הונחה על שולחן הכנסת ביום 25.7.94, וביום 12.10.94 נתקבלה בקריאה טרומית והועברה לועדת הכלכלה לדיון. הועדה הקימה ועדת משנה שהיתה מופקדת על הצעת החוק, ויושב הראש שלה היה ח"כ הנגבי. ט) במקביל ובמסגרת פעילותו הציבורית לחקיקת חוק המאבק בתאונות הדרכים, יזם ח"כ הנגבי את הקמתה של עמותת דרך צלחה. העמותה נוסדה על ידי ח"כ הנגבי ומקורביו ביום 12.10.94. מטרתה, על פי תקנונה, היתה הקטנת הקטל בדרכים באמצעות חינוך, פעילות ציבורית וחקיקה. בפועל המטרה העיקרית ואולי אף הייחודית היתה קידום הליך החקיקה של חוק המאבק בתאונות הדרכים באמצעות פעילות ציבורית, שכנוע חברי כנסת ושרים לתמוך בחוק המוצע. י) פעילות העמותה הלכה למעשה היתה מצומצמת וכללה לאורך כל תקופת פעולתה אלה: שליחת מכתבים לח"כים, שרים, ראשי מועצות ואישי ציבור נוספים במטרה לשכנע אותם לתמוך בחוק המאבק בתאונות הדרכים, הפקת שלוש מודעות תמיכה לחוק, הוצאה לאור של חוברת המאגדת בתוכה פרוטוקולים של דיוני ועדת המשנה שהתנהלו בראשות ח"כ הנגבי והפצתה בקרב חברי הכנסת, התכתבות חד פעמית עם גורם רפואי להקמת קרן לנפגעי תאונות דרכים, תכנון הפגנות, הקמת דוכן החתמה, ייזום והפקת כינוס מיוחד של ועדת הכלכלה של הכנסת בכביש מודיעין, פנייה למאות אישים "מפורסמים" בתחומים שונים לצירוף שמם למודעת תמיכה בחוק, ופרסום מודעת תמיכה בעיתון לאחר שהחוק התקבל בקריאה ראשונה. תקנון העמותה אסר על חלוקת רווחים או טובת הנאה בין חברי העמותה; אלה היו אמורים לבצע את עבודתם בהתנדבות. ח"כ הנגבי כיהן תחילה כיו"ר העמותה אך בסתיו 1995 מונה מנכ"ל, ומאז קיבל שכר וטובות הנאה אחרות, כך שבפועל עברו רובם הגדול של משאבי העמותה לתשלום משכורתו, רכבו והוצאות, הכל בנושאים שעניינים פעילותו הציבורית כחבר כנסת. כיו"ר העמותה שימש ח"כ הנגבי עד לתאריך 12.9.95, ואז התפטר מחברותו בעמותה ומונה כמנכ"ל בשכר החל מיום 1.10.95. לאחר שבבחירות לכנסת ה-14 ב-1996 מונה כשר הבריאות, התפטר מתפקידו כמנכ"ל העמותה. לאחר זמן החליטה העמותה על פירוק מרצון. י"א) העמותה גייסה סכום של כ-375,000 ש"ח. על פי ממצאי החקירה קיבל ח"כ הנגבי מהעמותה באופן ישיר ועקיף, את רובו הגדול של הסכום האמור בגין שכרו, רכב צמוד, החזרי ההוצאות, מכשיר טלפון סלולרי, וכן במודעת תמיכה שפורסמה שלושה ימים לפני קיומם של הפריימריס בליכוד.