פרשת נתניהו-עמדי

1) תחילתה של פרשה זו בתחקיר עיתונאי מספטמבר 1999 (מ' גילת ב"ידיעות אחרונות"), שהעלה חשדות נגד ראש הממשלה לשעבר, מר בנימין נתניהו ורעייתו, גב' שרה נתניהו, ונגד אחרים. בעקבות התחקיר העיתונאי החליטה המשטרה על פתיחה בחקירה. נתעוררו חשדות שנעברו עבירות שוחד, ניסיון לקבל דבר במרמה והפרת אמונים. 2) החקירה נערכה על ידי היחידה הארצית לחקירות הונאה, בראשות תנ"צ מירי גולן, ובתוכה מפלג בראשות סנ"צ נחום לוי, וחקירה של צוות בראשות רפ"ק פלורה לירן. עו"ד משה לדור, פרקליט מחוז ירושלים, ועמו עו"ד שלמה למברגר, סגן בכיר לפרקליט מחוז ירושלים, ליוו את החקירה לכל אורכה. בשל הדמויות הקשורות בחקירה, נערכה זו לכל אורכה תחת עינה הצופייה של התקשורת, דבר שהקשה על ניהולה מזה והעלה טענות בעיקר באשר לחשיפתה התקשורתית מזה; אלה אף נבדקו בחלקן בהליך נפרד. עם זאת, צוות החקירה ביצע חקירה ראויה להערכה, בהיקפה ובעומקה. 3) במוקד החקירה עמדו ראש הממשלה לשעבר, מר נתניהו ורעייתו, גב' נתניהו, וכן קבלן ההובלות מר אבנר עמדי. על פי החשד הראשוני, ניסו מר נתניהו, גב' נתניהו ומר עמדי להוציא במרמה כספים בסכומים ניכרים ממשרד ראש הממשלה, לטובת מר עמדי, בגין עבודות שביצע. זאת בהגשת חשבון למשרד ראש הממשלה, שכלל לכאורה סכומים בגין עבודות פרטיות שבוצעו בעבור משפחת נתניהו בתקופה שקדמה לבחירת מר נתניהו לראשות הממשלה, ובמהלך כהונתו. 4) בהמשך החקירה, שבמהלכה נחתם הסכם עד מדינה עם מר עמדי, אשר כלל הסדר טיעון, ונוכח הממצאים שעלו ממנה, נחקרו באזהרה גם חשודים נוספים בסיוע ושיתוף לעבירות מרמה, ובהם מר משה ליאון, מי שהיה בתקופה הרלבנטית מנכ"ל משרד ראש הממשלה, ומר עזרא סיידוף, מנהל יחידת הבנא"מ (בינוי, נכסים, אפסנאות ומשק) במשרד ראש הממשלה. 5) בהמשך נחקרו גם חשדות לביצוע עבירות של שוחד מטעם מר עמדי למר נתניהו, קרי, ביצוע עבודות פרטיות, חוזרות ונשנות וללא תשלום, לטובת משפחת נתניהו בתקופות שונות, בטרם היה מר נתניהו לראש ממשלה ובעת היותו ראש ממשלה, בתקווה לטובות הנאה ממר נתניהו; ועבירה של מרמה והפרת אמונים על ידי מר נתניהו. כן עלה חשד לשיבוש מהלכי משפט. עוד נחקר חשד כי משפחת נתניהו הוציאה מחזקת המדינה, שלא כדין, מתנות רבות שניתנו לראש הממשלה. נעיר כי בקשר למר סיידוף העלתה החקירה - בנפרד - חשדות נוספים, שעניינם קבלת שוחד ממר עמדי. 6) א) לאחר סיום החקירה הועבר חומר החקירה הרב, בצירוף דו"ח מסכם מפורט של המשטרה והמלצה, לפרקליטות מחוז ירושלים. המשטרה סברה, כפי שפורסם בהודעתה מיום כ' באדר ב' תש"ס (27.3.00), כי ישנן ראיות לכאורה כנגד המעורבים: לגבי מר נתניהו באשר למערכת "תן וקח" עם מר עמדי, שעניינה מתן ולקיחת שוחד; מר נתניהו, גב' נתניהו, מר ליאון, מר סיידוף ומר עמדי - ניסיון לקבל דבר במרמה באשר לחשבונות; מר נתניהו - שיבוש מהלכי חקירה בכך שביקש ממר עמדי בעת התחקיר העיתונאי לענות לעיתון, שלא היה ביניהם קשר אישי ושקשריו היו עם משרד ראש הממשלה; לגבי גב' נתניהו - גניבה על ידי מורשה; מר ליאון ומר סיידוף, בקשר למאמציהם לסיום חשבון ההובלות עם מר עמדי באורח לא תקין. ב) מר משה לדור, פרקליט מחוז ירושלים ומר למברגר, בחנו את מכלול הראיות ואת דיותן, דהיינו, האם יש בראיות די כדי להעמיד לדין את החשודים; ופשיטא כי עשו כן תוך מתן משקל להמלצות המשטרה ועיון מעמיק בהן, כמותנו לאחר מכן. לאחר בחינת הדברים הביאו ביום ל' סיון תש"ס (3.7.00), את מסקנותיהם, שעניינן סגירת התיק כולו, בפירוט, בפני פרקליטת המדינה ובפני. 7) פרקליטת המדינה, ביחד עם הגב' רחל סוכר, משנה לפרקליטת המדינה, גב' נאוה בן אור, מנהלת המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה, מר משה לדור, פרקליט מחוז ירושלים ומר שלמה למברגר, סגן בכיר לפרקליט מחוז ירושלים, וכן עם עוזרת היועץ המשפטי לממשלה, גב' שירלי גריל, ועוזר פרקליטת המדינה, מר רז ולטר, החלו מיד בדיונים במסקנות המשטרה והפרקליטות. פרקליטת המדינה אף נפגשה בפורום זה עם ניצב יוסי סדבון, ר' אגף החקירות במשטרת ישראל, ועם אנשי היחידה לחקירות הונאה, בראשות תנ"צ גולן, ושמעה את התייחסותם. 8) בהמשך, החל מיום ט"ו אב תש"ס (16.8.00), קוימו בלשכתי דיונים נרחבים בהשתתפות נציגי הפרקליטות האמורים, וכן נפגשנו עם נציגי המשטרה, ושמענו בהרחבה את מר עמדי, כדי לעמוד מקרוב על גרסתו. 9) באשר לדיונים עם הפרקליטות אציין כבר כאן, כדי להסיר ספק, כי בחלק ניכר מן הנושאים היתה הסכמה בין כל המשתתפים. כך למשל, כפי שיפורט להלן, הוסכם כי בנושא השוחד ובנושא המתנות, חרף החשדות, אין מקום להגשת תיק פלילי מחוסר ראיות מספיקות. כנגד זאת, נתגלעו בעניינים מסויימים גם חילוקי דעות, שחלקם מצא דרכו לידיעת הרבים. פרקליטת המדינה, בנייר עמדה שהציגה ובדיונים, סברה כי יש מקום להעמדה לדין של מר נתניהו ורעייתו בחלק מהנושאים, קרי, לגבי מר נתניהו בעבירה של ניסיון לקבלת דבר במרמה ומרמה והפרת אמונים, ולגבי רעייתו בעבירה של ניסיון לקבל דבר במרמה. היתה דעה בפרקליטות המדינה שסברה כי ניתן להעמיד לדין את מר נתניהו ורעייתו רק באורח מצומצם יותר - מר נתניהו בעבירה של מרמה והפרת אמונים, ורעייתו בעבירה של ניסיון לקבל דבר במרמה. כל זאת בניגוד לעמדת פרקליטות המחוז בחוות דעתה המקורית, בדיונים ובחוות דעת בהמשך להם, לפיה יש לסגור את התיק כולו מהעדר ראיות מספיקות וחסרים מהותיים בראיות החיוניות להוכחת יסודות העבירות. היתה גם דעה מסוימת בפרקליטות המדינה לפיה אין מקום להגיש כתב אישום מחמת ספק אם יגיע התיק לכלל הרשעה. חילוקי הדעות הללו, כאמור, נעו בין שלוש וארבע דעות, כולן של אנשים שמטבע הדברים אין הבדלים בגישתם הנורמטיבית, והבדלי ההשקפות היו מקצועיים. 10) אכן ההתלבטויות היו קשות: היה קונסנסוס בין העוסקים בדבר, כי כך לא ראוי שינהגו במערכת ממשל - לא בדרך של צבירת חוב גדול אצל אדם פרטי, שחפץ בקרבתם של מר נתניהו וגב' נתניהו, תוך המשך העסקתו שנים רבות; בני הזוג נתניהו לא דאגו לשלם את החוב, לא מכיסם, ככל שהמדובר בחוב פרטי, ולא - במקום שהדבר מגיע בתקופת הכהונה כראש ממשלה - באורח מסודר ותקין מקופת הציבור; ולא בדרך שבה נהגו פקידי משרד ראש הממשלה, אשר עסקו בניסיון הכושל לשלם חוב שצמח מעבודות ללא מכרז, ולא תועד, ולא היה מי שיכול היה לקבוע את גודלו האמיתי. הוא הדין באשר לטיפול בנושא המתנות, כפי שיפורט להלן. ואולם, הקושי היה ראייתי, ויודגש כי אין המדובר ברף גבוה מהמקובל של סיכויי הרשעה, אלא ברף הקלאסי של הצורך בסיכוי סביר להרשעה. הדעות נחלקו הן בשאלה האם מצויות בידי התביעה די ראיות - ולוא לכאורה - להוכחת יסודות מסויימים בכל אחת מהעבירות שנבדקו, ושעליהן ניתן לבסס כתב אישום, והן באשר למשקלן של חלק מהראיות. 11) כבר נאמר על ידי בית המשפט העליון (ע"פ 121/88 מדינת ישראל נ' דרויש, מה (2) 669, 692, מצוטט בבג"צ 7074/94 סויסא נ' מדינת ישראל, מח (2) 749, 772): "תדמיתו של השירות הציבורי בעיני הציבור, האמון שרוחש הציבור לתקינות פעולותיו וטוהר המידות של עובדיו הם תנאים הכרחיים לקיומו של שלטון תקין..". אכן, המשפט הפלילי המשתרע לענייננו על "התנהגות מודעת שיש בה יסוד של שחיתות" (שם, שם); אך תדמיתו של השירות הציבורי עומדת בסכנה גם כאשר הדברים אינם מגיעים לרף הפלילי, בשל חסרים ראייתים. 12) ואולם, משבאה עת ההחלטה, יש להכריע בין הדעות החולקות, לבור את המוץ מהתבן, ולהעביר את התשתית העובדתית בכור ההיתוך המשפטי. וכלוחית שהיתה על שולחן הנשיא הארי טרומן המנוח (להבדיל): "The buck stops here", במינוח מושאל - עלי האחריות להחליט, וגם האחריות להחלטה. זה תפקידי. בבואי להחליט (אף כאן להבדיל), זכרתי את דברי מ"מ נשיא בית המשפט העליון (כתארו אז) משה לנדוי, בפסק הדין בפרשת אלון מורה (בג"צ 390/79 דויקאת נ' ממשלת ישראל, פ"ד לד (1) 1, 4): "... רב החשש שבית המשפט ייראה כאילו נטש את מקומו הראוי לו וירד אל תוך זירת הויכוח הציבורי, ושהחלטתו תתקבל על ידי חלק מן הצבור בתשואות ועל ידי חלקו האחר בדחיה גמורה ונרגשת. במובן זה אני רואה עצמי כאן כמי שחובתנו לפסוק על פי הדין בכל עניין המובא לפני בית משפט כדין היא דווקא כופה עלי הר כגיגית, בידעי היטב מראש שהצבור הרחב לא ישים לבו להנמקה המשפטית אלא למסקנה הסופית בלבד ובית המשפט בתור מוסד עלול להיפגע במעמדו הראוי לו..". התביעה הכללית, כמובן, איננה בית משפט, אך איננו חיים בבועה, וידועה לנו ההתעניינות הציבורית במקרה דנן. ועם זאת עשינו את עבודתנו במאמץ להתנתקות מכל אלה, על פי התיק לגופו. דברים אלה הם בחינת פשיטא, אך במציאות הישראלית - מה שאין צריך לאמרו מוטב לאמרו. המדובר באישיות בעלת מעמד ציבורי שיש לה אוהדים ויש לה מתנגדים, והדעת נותנת כי יגידו אלה כה ואלה כה. לא בכך ענייננו, אך אציע, בענוה הראויה, כי אף הציבור יתן אל ליבו להפריד בין נטיות פוליטיות אישיות לבין העיסוק במישור הפלילי באישיות פלונית שמילאה תפקיד פוליטי, שכן בדיני נפשות עסקינן. אוסיף, כי חובתנו בעבודתנו לנהוג זהירות ורגישות רבה, בפרסום החלטות מנומקות בנושאים פליליים, שיש בהן אמירות המתייחסות לאנשים אשר לא יוכלו להביא את דברם בבית משפט, והעלולים להיפגע פגיעה מסויימת. אך בבסיס, קיימת חובתנו לנמק את ההחלטה. החלטתי באה לאחר בחינת הראיות, שמיעת כל הדעות, שאת כולן אני מכבד, ועיון בחוות הדעת השונות. 13) לאחר כל אלה, החלטתי לסגור את התיק נגד מר נתניהו בחשדות שיוחסו לו, מחוסר ראיות מספיקות במידה הנדרשת להעמדה לדין פלילי. החלטה זו ניתנה לאחר ששוכנעתי משפטית, כי על אף החשדות שעלו מהראיות שנאספו, הנה בשל קשיים הקשורים בדיות ראיות ובבעיות של משקל הראיות, לא יעמוד התיק במבחן של סיכוי סביר להרשעה, כפי שיתואר בקצרה להלן. לשם ביסוס כתב אישום יש צורך בראיות לכאורה - ישירות או נסיבתיות - לכל אחד מיסודות העבירה הקבועים בחוק. מקום שחסרה התביעה את התשתית ההכרחית, ולוא באחד מיסודות העבירה הנבחנת, לא ניתן לבסס בבית המשפט כתב אישום כנגד מי שנחשד בעבירה, וכדברי השופט גולדברג בבג"צ 2534/97 יהב נ' פרקליטת המדינה, פ"ד נא (3) 1, 12: "כתב אישום אמור להיות מוגש באותם מקרים בהם משוכנע התובע כי קיים סיכוי סביר להרשעה..". במקרה כזה, עם כל אי הנחת - בלשון המעטה שבהמעטה - אחריותנו היא שלא יוגשו כתבי אישום שסברם ותוחלתם בבית המשפט אינם סבירים, והמחליט מעריך כי בסופו של דבר, לאחר סחרור וטלטול, תוצאתם לא תהיה הרשעה; זאת - גם אם תצוייר במשפט תמונה שיובן מתוכה ציבורית או אתית מדוע הוגשו. בנסיבות של הערכה זו, אין מקום להביא את התיק לפתחו של בית המשפט. 14) ועוד הערה בטרם נפרט - החלטה זו תעסוק מלבד מר נתניהו גם בגב' נתניהו, וכן ניתנת החלטה לגבי מר ליאון ומר סיידוף כפי שיפורט, שגם ביחס אליהם הוחלט על סגירת התיק. בפרשה נגזרת הקשורה במר סיידוף וכן באשר למר עמדי, תינתן על ידי הפרקליטות החלטה בנפרד.

15) היכרותו של מר עמדי עם מר נתניהו ראשיתה כאשר מר נתניהו סיים את תפקידו כשגריר ישראל באו"ם (1988). עם שובו הוביל מר עמדי את חפציו מנמל אשדוד לביתו בירושלים, וזאת מטעם משרד החוץ. החל משנת 1991 ואילך, עד לשנת 1996, העסיק מר נתניהו את מר עמדי לצורך ביצוע מספר הובלות שנדרשו לו ולמשפחתו. מר עמדי ביצע שלוש - ארבע עבודות הובלה בעבור מר נתניהו וגב' נתניהו, וכן ביצע עבודת הובלה להוריה של גב' נתניהו, לרבות אריזה ופריקה של הציוד. בנוסף ביצע מר עמדי עבודות מזדמנות בעבור בני הזוג נתניהו, אשר כללו גם פינוי של מחסן בו אוחסנו חפצי משפחת נתניהו. מעבר לכך העמיד מר עמדי לרשות משפחת נתניהו חלק ממחסן שברשותו לצורך אחסון חפציה, והדברים עודם מצויים שם. כן סייע מר עמדי בעבודות שיפוץ בדירתה הפרטית של משפחת נתניהו ברח' עזה בירושלים. אין חולק כי עבודות אלה נעשו על ידי מר עמדי. אין גם חולק כי מר עמדי לא קיבל כל שכר בגין עבודות אלה, וזאת עד היום הזה. כפי שיפורט להלן, יש חילוקי גרסאות בין משפחת נתניהו למר עמדי בשאלה אם ביקש את שכרו לאורך השנים הללו, ובכל מקרה לא ניתן להבנתנו הסבר מתקבל על הדעת בקשר לאי התשלום בעבור השירותים לאורך שנים. 16) בשנת 1996 נבחר מר בנימין נתניהו לראשות הממשלה. משפחת נתניהו המשיכה להעסיק את מר עמדי כקבלן הובלות, בלא לשלם לו את החוב הפרטי שנצבר עד אז, ובלא שהדבר הוסדר בדרך תקינה במשרד ראש הממשלה, המוציא עבודות כאלה כמקובל, במכרזים. הוא ביצע הובלה של שתי דירות בתקופה זו - מהדירה הפרטית ברח' סוקולוב בירושלים לדירת השרד ברח' רחל המשוררת, ובהמשך, ולאחר שבית ראש הממשלה ברח' בלפור היה מוכן - מדירת השרד הנזכרת לבית ראש הממשלה ברחוב בלפור. מר עמדי ביצע הובלות אלה, שעל פי הזכויות העומדות לראש הממשלה, יש מקום לממנן מאוצר המדינה, לדרישת משפחת נתניהו ובהזמנתה. אין חולק כי הובלות אלה בוצעו על ידי מר עמדי, אין חולק כי העניין לא הוסדר מינהלית כראוי - ואדרבה, קבלן הובלות שזכה במכרז כראוי לא הועסק, ואין גם חולק כי מר עמדי לא קיבל כל שכר - לא ממשרד ראש הממשלה ולא ממשפחת נתניהו. 17) ייאמר מייד כי העבודות שביצע מר עמדי משנת 1996 ואילך מוכתרות כ"הובלות", ואולם לא היו אלה הובלות גרידא, אלא כללו, לאורך תקופות ממושכות, עבודות של אריזה, הובלה ופריקה של ציוד, סידור הארגזים ועבודות נלוות. כן סייע מר עמדי גם בעבודת שיפוץ בבית ברח' עזה ונתן שירותים נוספים. מעבר לכך המשיך מר עמדי לתת שירותי אחסון לחפצים השייכים למשפחת נתניהו. בעיקר לאחר שנבחר מר נתניהו לתפקיד ראש הממשלה, פיקחה גב' נתניהו בצורה ישירה על כל עבודות האריזה והפריקה שנעשו, והרבתה להעסיק בכך את מר עמדי. דומה שאין מחלוקת על העובדות דלעיל, למעט מספר הפעמים שבהן הוזמן מר עמדי, שבאורח המנוגד לכל סדר תקין לא תועדו, הגם שכספי הציבור אמורים היו לשלם חלק מהחשבון. 18) התוצאה היתה, ועל כך אין חולק, כי נצטברו חוב פרטי מזה, וחוב בדבר עבודות שהמדינה היתה אמורה לשלמן, לפחות בחלקן, מזה. 19) לקראת סוף שנת 1998 הגיש מר עמדי למשרד ראש הממשלה חשבון מפורט על סכום של כ-448,000 ש"ח, בגין עבודות שביצע לכאורה לטובת משפחת נתניהו, שעה שמר נתניהו היה ראש ממשלה. חשבון זה, גם לפי גרסת מר עמדי עצמו, היה מנופח ונועד לצרכי מו"מ. סכום זה נדחה על ידי מר נתניהו ומשרד ראש הממשלה, אך לאחר מכן פעל צוות המשרד, ובעיקר מר ליאון ומר סיידוף, תוך התרוצצות רבה, לשם הסדרת החוב למר עמדי. החשבון שפעלו לתשלומו כלל פירוט של עשרות פעמים רבות בהן נקרא מר עמדי לבצע עבודות בעבור משפחת נתניהו. כפי שיתואר להלן, דבר זה לא צלח, אך גילה תמונה עגומה של כשל חמור ביותר במשרד ראש הממשלה בהקשר זה.

20) כאמור, נתן מר עמדי שירותים פרטיים במשך שנים, לבני משפחת נתניהו, כפי שתואר, וכל זאת בלא שקיבל תשלום בעבורם. עלה חשד כי מר עמדי, בשיחות בינו ובין מר נתניהו, בטרם התמנה לכהונת ראש הממשלה ובהיותו ראש ממשלה, ובעיקר בשיחות, בנפרד, עם גב' נתניהו ועם מר ליאון, שהיה אותה עת מנכ"ל משרד ראש הממשלה, העלה בקשות שונות לקבלת תפקידים ועבודות בעבורו ועבור מקורביו, וסיוע בפרוייקטים כלכליים, שביקש לקדם. ועוד, במשך השנים טיפל מר נתניהו גם בסיוע לבן חברתו לחיים באשר לשירות המילואים שלו. 21) עבירת השוחד הקבועה בסעיף 290 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ובסעיפים השונים של סימן ה' לפרק ט' לחוק זה, היא עבירה המופנית - מעצם טיבה - כלפי עובדי הציבור ובאה לשרש נורמות פסולות. לצורך הוכחתה של עבירת השוחד יש לבססה במישור העובדתי ובמישור היסוד הנפשי. במישור העובדתי יש להראות כי עובד ציבור, ובהקשר זה מר נתניהו, קיבל מתת ממר עמדי, ואין נפקא מינה לעניין זה אם מדובר בכסף, שווה כסף, שירות או טובת הנאה אחרת (סעיף 293 (1) לחוק העונשין), בעד פעולה הקשורה בתפקידו. במישור הנפשי יש להראות את מודעותו של מר נתניהו לכך שניתנה לו מתת, ולכך שזו ניתנה מתוך ציפייה של הנותן - מר עמדי - שמר נתניהו יבצע בעקבות זאת פעולה הקשורה בתפקידו. 22) במשך השנים, שלאחר שובו של מר נתניהו מתפקידו כשגריר ישראל באו"ם, מילא תפקידים ציבוריים שונים. הוא כיהן כח"כ, כסגן שר החוץ, כראש האופוזיציה ובשנים 1999-1996 כראש הממשלה, והיה איפוא עובד ציבור. 23) באשר לשירותים הפרטיים, קיימת מחלוקת עובדתית באשר לסיבה לאי תשלום החוב למר עמדי. מר עמדי טוען, כי משפחת נתניהו סירבה לשלם לו את החוב בגין העבודות שביצע, למרות שהיה זכאי לתשלום ולמרות שדרש אותו, ואילו גב' נתניהו טוענת כי מר עמדי סירב לקבל תשלום בגין העבודות, למרות שביקשה לשלם לו. סכומם המדויק של החובות הפרטיים, אינו ידוע ואף הוא שנוי במחלוקת, בהעדר תיעוד של ממש. לגרסת משפחת נתניהו מדובר בחוב שמסתכם בעשרות אלפי שקלים, ולגרסת מר עמדי מדובר בסכום של קרוב למאה אלף שקלים, בגין ההובלות שבוצעו משנת 1991 ועד לשנת 1996 ובגין שירותי אחסון. 24) לאחר שמונה מר נתניהו לכהונת ראש הממשלה המשיך מר עמדי לתת שירותים למשפחת נתניהו, חלקם שירותים שהיו בגדר עבודות פרטיות, כגון בדירתה הפרטית של המשפחה ברח' עזה. 25) מר עמדי - לטענתו בחומר הראיות - לא ויתר במשך השנים על התשלומים המגיעים לו בעבור החובות הפרטיים. ואולם, הוא המשיך לתת לאורך השנים שירותים למשפחת נתניהו גם במסגרת בית ראש הממשלה, בכל עת שנקרא, מבלי להציב דרישות תשלום ספציפיות (הכוללות סכומים מדויקים ותאריכים) וחשבונות. הוא הסכים במעשיו לדחות את תשלום החוב במשך שנים, ולגרסתו במשטרה היה נכון ליתן הנחה או לוותר על חלק מהחוב אם יקבל מענה חיובי לבקשותיו כמפורט לעיל (ואין ראיה כי ביטא זאת באזני מי מהמעורבים). על פי החשד שנבדק בהקשר השוחד, ציפה איפוא מר עמדי לקבל טובות הנאה בתמורה למתת שנתן באותם שירותים ללא תשלום למשפחת נתניהו. ואולם, כדי לבדוק אם קיימות ראיות מספיקות בעבירת השוחד, כלפי מר נתניהו, יש לבדוק אם התקיימו במר נתניהו כל יסודות העבירה, כגון אם היה מודע למתת ולכך שניתנה לו בציפייה לקבלת תמורה נגדית - טובות הנאה - מצדו, במילוי תפקידו הציבורי. 26) לגרסת בני הזוג נתניהו, גב' נתניהו היא שטיפלה בצד הכספי של הדברים, ולכן - כנטען על ידיהם - מר נתניהו לא היה מודע לאורך השנים לקיומו של החוב למר עמדי, ולדבריו סבר שהחוב שולם, וכן לא היה מודע לדרישותיו של מר עמדי לטובות ההנאה שביקש. נעיר כאן כי בנסיבות וכעולה מחומר הראיות, הדעת נותנת שמר נתניהו ידע על קיומו של חוב פרטי, הגם שהדבר אינו נקי מספקות ראייתיים. 27) בעניין מודעות מר נתניהו לדרישת מר עמדי לזכות בטובות הנאה (במסגרת תפקידו של מר נתניהו) - במאי 1997 נפגש מר עמדי עם מר נתניהו בלשכתו במשרד ראש הממשלה, בפגישה אישית, שיש חילוקי דעות מי יזמה. בפגישה בלתי שגרתית זו העלה מר עמדי, לפי גרסתו, את עניין החוב בפני ראש הממשלה, וגם ביקש (לפי הגירסה שמסר אחרי שנחתם עימו הסכם עד מדינה), כי תוסדר לו עבודה בחגיגות יובל המדינה, דבר שלא צלח. למר נתניהו גירסה אחרת, לפיה מטרתה של השיחה היתה לנחם את מר עמדי על נפילת קרובו באסון המסוקים. ועוד, בתקופות מוקדמות יותר, בסוף שנת 1994 או תחילת 1995, ביקש מר נתניהו (לגרסת מר עמדי) משלטונות צה"ל לטפל בעניין מילואים הקשור בבנה של בת זוגו של מר עמדי, ויש לכך סיוע בתרשומת של מר נתניהו. לגרסת מר נתניהו אינו זוכר אם טיפל בנושא, אך הוא מציין כי טיפל בפניות רבות של אנשים לסיוע. עם זאת, ישנן ראיות שמאשרות את סיועו בנושא דנן. באשר לבקשות הנוספות שהגיש מר עמדי - בחומר הראיות לא נמצאו תימוכין לכך שהועלו בשיחות עמו או שמר נתניהו היה מודע להגשתן. 28) מכל מקום, אין בראיות חיבור כנדרש, בין ביצוע העבודות לבקשת טובות ההנאה. הודעותיו של מר עמדי, שכאמור גם נפגשנו עימו, אינן מגבשות מסכת קוהרנטית של ראיות; "הן (אין) ולאו ורפיא בידיה" (כן ולא ורפוי בידו) (בבלי, שבת קי"ג, ע"א). ועוד, הוא ראה עצמו לאורך תקופה כמי שניתנה לו זכות לשרת את מר נתניהו, וניתן לכך ביטוי על-ידיו. אין בידינו, על פי המקובץ מהודעותיו של מר עמדי והתרשמותנו, כדי לבסס את הזיקה שיצר בין המתת לטובות ההנאה. אף שאין בכוונתנו לומר בכך שיסודות גרסתו של מר עמדי אינם אמת, נוכח החסרים הראייתיים הללו, אין בידינו להשתית תיק על גרסתו. כמו כן, אין די ראיות להוכחת מודעות מר נתניהו (כנדרש) ולוא בעצימת עיניים, לכך שהמתת שבשירותי מר עמדי ניתן עקב ציפייה לטובת הנאה בפעולה הקשורה בתפקידו של מר נתניהו, ברמה הנדרשת במשפט פלילי. אין זו דרכנו לפרט ולהרבות דברים לגבי טיבה של עדות פלוני, שלא הובאה לבחינתו של בית המשפט, ולכן נסתפק באמור לעיל. לא למותר להוסיף כי ישנם גם ספקות באשר לגרסאות המעורבים האחרים.

29) סעיף 415 לחוק העונשין קובע "המקבל דבר במרמה, דינו - מאסר שלוש שנים, ואם נעברה העבירה בנסיבות מחמירות, דינו - מאסר חמש שנים". בקצרה ניתן לומר כי היסוד הפיסי של העבירה הוא קבלת דבר מאחר, באמצעות הצגת טענת כזב, בכתב, בעל פה או בהתנהגות (סעיף 414 לחוק), כשה"דבר" מוגדר בסעיף 414 לחוק בצורה רחבה. היסוד הנפשי של מרמה (הכוונה) מבטא את "הלך הנפש" המלווה את הצגת הטענה הכוזבת של כוונה לרמות. 30) כאמור בראשית הדברים, בסוף שנת 1998 הגיש מר עמדי למשרד ראש הממשלה באמצעות מר סיידוף חשבון על סך כ-448,000 ש"ח, לכאורה בגין ביצוע הובלות עבור משפחת נתניהו, שעה שמר נתניהו מכהן כראש ממשלה, מהדירה הפרטית לדירת השרד ומדירת השרד למעון ראש הממשלה, על כל הכרוך בעבודות אלה. גב' נתניהו היא שהפנתה את מר עמדי למר סיידוף, לאחר שזה פנה אליה כדי לברר באשר לתשלום החוב. החשבון עבר מספר גלגולים עד שהוגש באופן רשמי. לאחר שהוגש החלו פקידי המשרד הבכירים לפעול לשם תשלום החוב. 31) על פי החשד שעלה בהקשר זה, הכליל מר עמדי בחשבון שהגיש למשרד ראש הממשלה חוב, שמשפחת נתניהו חבה לו בגין עבודות פרטיות אותן ביצע בעבורה בין השנים 1991 ל-1996 (בסכום שנמצא כאמור במחלוקת, אך לכל הפחות הוא עומד על סכום של עשרות אלפי שקלים), וכן בגין עבודות פרטיות שביצע, לאחר שנת 1996, שאין אוצר המדינה צריך לשאת בהן. על פי החשד, חובות אלה הוכללו בחשבון בצורה מוסווית, על ידי הוספת ימי עבודה פיקטיביים ונקיבת סכומים מוגזמים, כל זאת בהנחייתם או בידיעתם, גם אם בדרך של עצימת עיניים, של מר נתניהו, גב' נתניהו וכן מר סיידוף ומר ליאון. 32) החשבון הועבר בין פקידי המשרד הבכירים ובהם מנכ"ל המשרד, סמנכ"ל המשרד, חשב המשרד ואחרים. במהלך שנת 1999 הובא החשבון, פעמיים, בעל פה (ולא בנייר כתוב) לידיעת ראש הממשלה מר נתניהו, אשר לפי הראיות אמר שהוא מופרז או שאינו מתקבל על הדעת, והפנה את הטיפול, באמצעות מי שפנו אליו, לרעייתו לבירור הנושא. לקראת הבחירות במאי 1999 נערכו מספר דיונים במשרד ראש הממשלה כדי לבחון את דרך הטיפול בחשבון, תוך חיפוש דרכים למציאת פתרון לתשלום החוב, שעליו יוסכם כמגיע למר עמדי. מי מבני הזוג נתניהו לא הסב תשומת ליבם של עובדי המשרד לקיומו של חוב פרטי גדול, דבר שאליו התייחסו דיונינו במסגרת בדיקת החשדות. 33) במסגרת הטיפול בחשבון נאות מר עמדי לתת הנחה של %15, ובמקביל הוצאו מהחשבון העבודות הפרטיות שביצע מר עמדי בעבור משפחת נתניהו בקשר לביתם ברח' עזה בירושלים, בתקופה שמר נתניהו היה ראש ממשלה. לאחר הבחירות התקיימו בבית ראש הממשלה שתי פגישות בהשתתפות גב' נתניהו, מר עמדי, מר ליאון ומר סיידוף (לפחות בפגישה אחת), כשעל שולחן הדיונים מונח חשבון על סך הקרוב ל-323,000 ש"ח. חשבון זה כלל פירוט עבודות, ותיאר עשרות פעמים בהן נקרא מר עמדי לבצע עבודות לבקשת משפחת נתניהו. עם זאת, לא פירטה גב' נתניהו - ואף לא נתבקשה לפרט - את מהות העבודות שבוצעו ושעליהן נדרש תשלום. לפי הראיות שהיו בפנינו, המוכחשות על ידי גב' נתניהו, בפגישות אלה אישרה גב' נתניהו את חלקן הגדול של העבודות שפורטו בחשבון שעמד בפניה (כ-%80-%70). בהמשך, לגרסת מר ליאון, הופחתו העלויות של כל יום עבודה ובכך ירד החשבון לסכום הקרוב ל150,000- עד 200,000 ש"ח, שלדעת מר ליאון ולדעת מר עמדי משקף את סכום החוב ה"אמיתי". כיוון שמר עמדי הועסק על ידי מר נתניהו שלא בהתאם לנהלים ובלי מכרז, היה המשרד מוגבל בסכום התשלום המקסימלי לסכום של 50,000 ש"ח, וזאת גם אם כל העבודות שפורטו בחשבון אכן בוצעו בפועל על ידי מר עמדי. 34) אנשי המשרד בשיתוף עם הגב' נתניהו, סיכמו כי למר עמדי ישולם סכום של 50,000 ש"ח וכי הדבר יובא לאישור ועדת המכרזים, כנדרש לצורך התשלום. עוד סוכם - לפי חלק מהעדויות - כי ככל הניתן יבצע מר עמדי את העברת חפצי משפחת נתניהו עם פינוי המעון הרשמי לביתה הפרטי ברח' עזה, וכי ייעשה הסדר לפיצוי חלופי בדרך של קבלת חומרי אריזה, ארגזים, דבק וכו'. גרסאות החשודים בעניין ההסדר החלופי שנויות במחלוקת, בעיקר באשר לצורה שלבש ההסדר והדרך בה ביקשו לערכו - האם באמצעות התקשרות מסודרת או בדרך לא רשמית - של מתן פיצוי כספי עקיף בסכום של למעלה ממאה אלף שקלים, והכל תוך ניסיון לעקוף את מגבלת 50,000 השקלים. 35) לגבי השלבים שתוארו של הטיפול בסכום החשבון, אין ראיות למעורבותו האישית של מר נתניהו או למודעותו, מעבר לאמור. אך נציין, כי במהלך אחת הפגישות האמורות בבית ראש הממשלה, ככל הנראה בפגישה הראשונה, שהה מר נתניהו בביתו, נכנס לחדר בו התקיימה, טפח על שכמו של מר עמדי ואמר מלים אחדות לשבחו, ובקשר לצורך לסיים עימו את החשבון (כאחת הגרסאות, למשל: "תגמרו איתו... הוא בחור טוב"). 36) ביום 17.6.99 הופיע מר ליאון בפני ועדת המכרזים, שמר סיידוף נמנה עם חבריה, ואף הציג בפניה מכתב שכתב. מר ליאון ציין בפני הועדה כי השתכנע שהסכומים אותם דורש עמדי, שהועמדו בהסכמה על 50,000 ש"ח, סבירים בנסיבות, וביקש מהועדה לאשר תשלום של 50,000 ש"ח למר עמדי, במסגרת הסכם לסילוק כל חובות משרד ראש הממשלה למר עמדי, על העבודות שביצע ללא התקשרות מסודרת. במעמד זה לא גילה מר ליאון לועדה את דבר ההסדר החלופי. כפי שהדברים הוצגו בפניהם, יכולים היו אנשי הועדה להניח כי בתשלום הסכום של 50,000 ש"ח תבוא על פתרונה כל סוגיית העסקתו של מר עמדי על ידי משרד ראש הממשלה. ועדת המכרזים אישרה את ההסדר עם מר עמדי. לאחר אישורה ניתן אישור סגן החשב הכללי כנדרש. בפועל לא שולם הסכום, כי תחילה לא עמד מר עמדי בתנאים שנקבעו להגשת החשבונות, ובסופו של דבר החליט לוותר על פיצוי זה, שלדעתו לא היה מספק. 37) לאחר הפגישות נגרסה רשימת העבודות אשר היוותה הבסיס לדיונים על חובו של מר עמדי. מהראיות לא ברור מי נתן את ההוראה לגרוס את הרשימה ומי גרס אותה, ואולם הגריסה אינה מוכחשת והיא מוסברת (למשל על ידי מר ליאון) בכך, שהכוונה היתה שלא תישאר למר עמדי רשימה שלפיה יוכל לשוב ולתבוע בעתיד את משרד ראש הממשלה על הסכומים שלא שולמו לו, בשל גובה התשלום, על העבודות שביצע. יש למצער חוסר תקינות בגריסת הרשימה, מקום שמדובר בהוצאה שהמדינה אמורה לשאת בה וברורה הפגיעה ביכולתה לבקר את החשבון. 38) אין חולק כי בכירי משרד ראש הממשלה פעלו בצורה נמרצת למציאת פתרון לתשלום החוב למר עמדי, תוך טיפול בחשבון גבוה ומופרז. אין חולק כי מר עמדי עבר לכאורה עבירה של ניסיון לקבלת דבר במרמה בהגשת חשבון מנופח. הקושי הראייתי המרכזי בקשר למעורבים במשרד ראש הממשלה בעבירה זו של ניסיון לקבלת דבר במרמה נעוץ בחוסר היכולת להוכיח בעובדות שמעבר לספק סביר, כי מר נתניהו, גב' נתניהו, מר ליאון ומר סיידוף (כל אחד מהם בנפרד), חרף חשדות שעוררה התנהגותם, היו מודעים - או עצמו עיניהם - לאפשרות שהחשבון שהונח לפתחם ושאת תשלומו הם מנסים לקדם, הוא כוזב במובן זה שהוא כולל בחובו, על דרך של "ניפוח" מספר העבודות, גם דרישה לתשלום בגין חוב פרטי של משפחת נתניהו או שהסכום בו "מנופח"; וכי יש כאן ניסיון של מר עמדי לקבל מאוצר המדינה כספים שאינם מגיעים לו, בהמשך ישיר לתסכולו בשל החוב שהושהה שנים ארוכות. זאת, להבדיל מהכשלים החמורים, של ביצוע עבודות ללא מכרז וללא תיעוד, ואופן הטיפול בחשבון אותו הגיש מר עמדי. 39) בקשר למר נתניהו, ואף בהנחה שמר נתניהו היה מודע לקיומו של חוב פרטי מהעבר (הנחה הנראית לנו כאמור נכונה בנסיבות, אף שאינה נקייה כליל מספקות ראייתיים), עדיין אין ראייה של ממש לכך שידע שחוב פרטי זה "מוחלק" לגדר החשבון שדווח לו (כאמור, מר נתניהו לא ראה את החשבון אלא רק שמע על הסכום שהוגש). לכך יש לצרף את העובדה שמר נתניהו טען בפני מי שהביאוהו לידיעתו (מר אליצור ומר ליאון), כי החשבון מופרז, והפנה אותם לגב' נתניהו לשם בדיקתו. אכן, בכך לא עשה לדעתנו מר נתניהו כל הנחוץ כדי לבלום תשלום חשבון שהוא מופרז ובלתי מתקבל על הדעת גם לעיני מי שאינו בקיא ברזיו של תחום ההובלות, ואולם, בזאת ובדברים שאמר על מר עמדי במועד מאוחר יותר, שעה שהלה נמצא עם מי שמנהלים עימו מו"מ לתשלום החוב, אין כדי לבסס כנדרש במשפט פלילי את היסוד של מודעות לכזב בחשבון שאותו מתבקש משרד ראש הממשלה לשלם.

40) מסכת העובדות שפורטה לעיל מהווה גם הבסיס העובדתי לחשד שבמעשיו ובמחדליו עבר מר נתניהו עבירה של מרמה והפרת אמונים. גם עבירת מרמה והפרת האמונים, הקבועה בסעיף 284 לחוק העונשין, בדומה לעבירת השוחד, היא עבירה שבמרכזה עובד ציבור, והיא קשורה לשירות הציבור ולטוהר המידות. 41) על פי החשד, מר נתניהו, שקיבל במשך שנים שירותים פרטיים שונים בשווי רב, מאדם פרטי, שלא קיבל שכר על שירותיו, עשה זאת תוך ניצול מעמדו כאמצעי למחיקת חובו או למצער לדחיית התשלום. בהמשך, כאשר הוגש החשבון לתשלום מקופת המדינה, לא עשה מר נתניהו די כדי לוודא שהחשבון שהוגש אינו כולל את החוב הפרטי (בהנחה שידע על קיומו, ומהנסיבות ניתן לכאורה להסיק שכך היה), ולא עשה די כדי לוודא קיומה של הפרדה בין החוב הפרטי לחוב המוסדי שעל המדינה לשאת בו. מר נתניהו לא מסר לנוגעים בדבר את דבר קיומו של חוב פרטי. הוא לא עשה לשם בדיקה שאין בחוב שהוגש משום ניפוח רב של העבודות שביצע מר עמדי, תוך ניסיון להוציא כספים רבים ככל הניתן מקופת הציבור. בכך לכאורה, על פי החשד, סייע לקידום תשלום חוב מנופח, שאין אוצר המדינה צריך לשאת בכולו. העסקתו של מר עמדי בעבודות שונות בבית ראש הממשלה על ידי משפחת נתניהו, שלא בדרך המקובלת במשרדי ממשלה, ועל אף קיומו של החוב הפרטי, ובשעה שיש במשרד עובדים לבצע עבודות אלה, יצרה לכאורה פוטנציאל לניגוד עניינים. 42) עבירת הפרת האמונים שונה ממרבית העבירות האחרות שבספר החוקים. הרכיבים שיש להוכיח לצורך גיבושה עמומים, אופיה אינו מוגדר עד תום, ובתי המשפט התחבטו בה פעם אחר פעם. בע"פ 1877/99, 1917/99 מ"י נ' בן-עטר, דינים עליון נו 928, נאמר כי: "העבירה של הפרת אמונים, שיש בה צורך כדי להבטיח מינהל תקין על ידי עובדים נאמנים לטובת הציבור, היא בעלת אופי גורף ומעורפל. לפיכך, כפי שבית המשפט אמר לא פעם, יש לנהוג בזהירות רבה עד שמרשיעים עובד ציבור בעבירה זאת". עם זאת אין לראות בעבירה כמי שאינה קיימת, וכבר הבעתי דעתי בנושא, כי "לדידי, כמו גם לדעת הפרקליטות, עבירה זו חיה וקיימת ויש מקום, בנסיבות מתאימות של קיום ראיות, וברגישות ובזהירות הראויות, לנקוט צעדי אכיפה בעקבות הפרתה, במסגרת המאבק לטוהר מידותיו ולתקינותו של השירות הציבורי .." (החלטה בעניין הנשיא ויצמן, מיום י"ט באייר תש"ס (24.5.00), ע' 9). 43) לצורך הוכחתה של עבירת הפרת האמונים יש להראות כי נעשה מעשה מרמה או הפרת אמונים (רכיב התנהגותי), ועל המעשה להיות נגוע בשחיתות ולא בלתי "אתי" גרידא (ע"פ 4148/96 מדינת ישראל נ' גנות, פ"ד נ (5) 367), ולעניין זה מעשה - לרבות מחדל (סעיף 18(ב) לחוק העונשין); יש להוכיח כי המדובר בעובד הציבור העושה במילוי תפקידו (רכיב נסיבתי), קרי בזיקה לתפקיד (עניין בן עטר), וכי המעשה פוגע בציבור (רכיב תוצאתי). מבחינת היסוד הנפשי נדרשת מודעות בפועל של החשוד, ולעניין זה די בעצימת עיניים, כי נעשה מעשה מרמה או הפרת אמונים, כי המדובר בפעולת עובד ציבור במילוי תפקידו וכי ישנה פגיעה בציבור, לרבות באמון הציבור במערכת השלטונית. לעניין זה, כדברי השופט ברק (כתארו אז) בע"פ 884/80 גרוסמן נ' מדינת ישראל, פ"ד לו (1) 405, 417 "יש צורך להלך על חבל דק המפריד בין המישור הפלילי לבין ההתנהגות הלא-פלילית מזה, גם אם זו האחרונה פגומה מבחינת אסתטית או אתית". 44) לגבי החובות הפרטיים, מתעוררת השאלה המשפטית האם אי תשלום החוב הפרטי בנסיבות שתוארו, מהווה פעולה "במילוי תפקידו" של מר נתניהו. מעבר לכך, לגבי תקופה זו יש קושי ראייתי להוכיח את הזיקה שבמעשים לתפקידו של מר נתניהו. 45) בהמשך הדברים, בתקופה שבה כיהן מר נתניהו כראש ממשלה, ובדומה לנושא הניסיון לקבל דבר במרמה, יש קושי ראייתי להוכיח, לעניין החשבון המוגש למשרד ראש הממשלה, את מודעותו של מר נתניהו לכך שבחשבון שהוגש על ידי מר עמדי נעשה מעשה מרמה, ואת אי מניעתו של מעשה המרמה על ידיו, אחר שנמסר בחקירה גם על ידי אחרים, כי אמר שהחשבון מופרז והפנה לרעייתו. התשתית הראייתית הקיימת בידינו בכל הקשור להתנהגותו של מר נתניהו בקשר עם קידום תשלום חובו של מר עמדי, אינה מספקת איפוא לצורך הוכחת היסודות הנדרשים לצורך העבירה של הפרת אמונים. 46) יתר על כן, יש קושי ראייתי להראות שמר נתניהו ידע שמר עמדי מועסק לאורך השנים במשרד ראש הממשלה שלא בהתאם לנהלים ובלי מכרז, אף אם החשד קיים. וגם אם ניתן להוכיח, ואין זה נטול קושי, שמר נתניהו ידע זאת, יש קושי להראות שידע כי החוב הפרטי לא סולק על ידי רעייתו במהלך הזמן, וכי חשד שהחשבון שהוגש עלול לכלול חוב פרטי; בעיקר יש קושי ראייתי להוכיח, נוכח העובדה שמר נתניהו שלח את פקידי משרד ראש הממשלה, אשר פנו אליו והודיעו לו על קיומו של החשבון העצום שהוגש למשרד, לרעייתו לשם בדיקת החוב, באמרו כי הוא מופרז או שאין לשלמו, כי פעל במכוון כדי להסוות את קיומו של חוב פרטי (אם ידע, כהנחה הנזכרת, על קיומו) ואת החשש שמא החשבון שהוגש אינו "כשר". רוצה לומר, אין בידינו ראיות לכך שבאי אמירתו כי יש חוב פרטי, דבר לא ראוי לכל הדעות, רצה מר נתניהו שהוא יוסדר על ידי המדינה או יימחל על ידי מר עמדי. 47) אכן התחושה אינה יכולה בשום פנים ואופן להיות נוחה מהעובדה שמר נתניהו, כראש ממשלה וכמי שמכהן בתפקיד האכסקלוסיבי הבכיר ביותר במערכת הציבורית, אינו מוסר מידע על עצם קיומו של חוב פרטי, או מברר אם אין מדובר בחוב פרטי, שאולי נקשר, באורח זה או אחר, לחשבון המופקע שהוגש. וכבר נאמר בע"פ 4148/96 מ"י נ' גנות, פ"ד נ (5) 367, 391 כי: "...ככל שעובד המדינה נושא משרה רמה יותר, שיש עמה אמון רב יותר וסמכויות חזקות יותר, כך יש מקום לדרוש ממנו שיקפיד יותר במילוי תפקידו על טוהר המידות ועל התנהגות הולמת" (מצוטט גם בידי השופט זמיר בעש"מ 4123/95 אור נ' מדינת ישראל - נציב שרות המדינה, פ"ד מט (5) 184, 191). קשה לקבל גם את העובדה שמי שנתן למשפחת נתניהו שירותים במשך שנים, ממשיך ונותן שירותים, לאחר שמר נתניהו נבחר לראשות הממשלה, בהזמנת המשפחה, משל היה הדבר עניין פרטי, וללא שמוסדר נושא העסקתו בהתאם לנהלים התקינים במשרדי ממשלה. בכך עלול להתעמעם הגבול בין הפרטי לציבורי, תוך יצירת ניגוד עניינים, בין החוב שעל המשפחה לשאת בו במישור הפרטי לבין החוב שעל המדינה לשאת בו במסגרת הזכויות העומדות לראש ממשלה. אחת המטרות העיקריות לקיומם של נהלים וכללים במשרדי הממשלה וברשויות השלטון, היא הגנה על טוהר המידות, שמירה על נורמות במסגרת השימוש בכספי ציבור, ומניעת מניפולציות והעברת כספים ללא שקיפות, על כל הפוטנציאל לשחיתות הטמון בה. ליקויים וכשלים אלה עדין אינם מבססים עבירה פלילית.

48) חלק אחר של הפרשה עניינו המתנות שקיבל מר בנימין נתניהו בתוקף תפקידו כראש ממשלה. מתנות אלה, על פי חוק שירות הציבור (מתנות), התש"ם-1979, הן קניינה של המדינה (סעיף 2 לחוק), ואינן קניינו הפרטי של מקבל המתנה, שכן הן ניתנות לו מכוח תפקידו הציבורי ולא כאדם פרטי, והכל בכפוף לחריגים הקבועים בסעיף 2(ב) לחוק, הכוללים בין השאר "מתנה קטנת ערך וסבירה שניתנה לפי הנהוג בנסיבות העניין". על פי הנהלים שנקבעו במשרד ראש הממשלה, כל מתנה שמתקבלת אמורה לעבור בדיקה ביטחונית, והליך רישום בספר המתנות של המשרד. על המתנות להיות מאוחסנות במחסן המיועד לכך במשרד ראש הממשלה או במקום אחסון אחר, או במעון ראש הממשלה. 49) עם סיום תפקידו של מר נתניהו כראש ממשלה היה על המתנות שהיו בבית ראש הממשלה לעבור לטיפול המדינה, כאשר למר נתניהו הזכאות להחזיק בחלקן, להצגה בלשכה העומדת לרשותו כראש ממשלה לשעבר. מעבר לכך יכול ראש הממשלה לשעבר ליטול לחזקתו הפרטית מתנות שקיבל במסגרת תפקידו הרשמי, בהליך מסודר של רכישה. 50) נעיר כי ראש ממשלה מקבל מתנות רבות בתוקף תפקידו, ואין מדובר במספר זעום של פריטים. על פי הנתונים שעמדו לרשותנו נמצא, כי מר נתניהו קיבל למעלה מ-1000 מתנות בתקופת כהונתו. חלקן של המתנות קטנות ערך כספי, ואילו חלקן בעלות ערך כספי משמעותי. 51) על פי חומר הראיות, המתנות שקיבל מר נתניהו בעת היותו ראש ממשלה הועברו ברובן, על פי דרישה של גב' נתניהו, במהלך תקופת הכהונה, לבית ראש הממשלה. המתנות הוצגו בחלקן בבית ראש הממשלה ובחלקן הגדול נארזו בפיקוחה של הגב' נתניהו, ונשמרו בחדר בבית ראש הממשלה. עם עזיבת מר נתניהו את המעון הרשמי, לאחר הבחירות בשנת 1999, נלקחו כל המתנות והושמו במחסן אשר הועמד על ידי המדינה לרשות משפחת נתניהו, לאחסון חפציה האישיים, עד להתארגנותה בדירתה החדשה. המדובר בכ-700 מתנות (שערכן הכספי נאמד במאות אלפי שקלים). 52) החשד שעלה בהקשר זה היה כי המתנות נלקחו מבית ראש הממשלה, במטרה לקחתן, כולן או חלקן, לצרכים פרטיים, ולא לצורך הצגתן בלשכה שהועמדה לטובת מר נתניהו. החשד עלה לא רק בשל עצם הוצאת פריטים כה רבים מבית ראש הממשלה והעברתם למחסן בו אוחסנו גם חפצים אישיים של משפחת נתניהו (וגם הדרך הקפדנית בה נארזה כל מתנה, שאינה מתיישבת לכאורה עם העברה ראשונית או זמנית), אלא אף נוכח הודעת מר עמדי כי נעשה על ידי גב' נתניהו ניסיון לטשטש את זהות המתנות השייכות למדינה, והחשד כי היתה כוונה לנטילתן בניגוד לחוק ולנהלים. 53) עלינו לציין, כי במסגרת החיפושים שנערכו לא אותרו כל המתנות, אשר ידוע שמר נתניהו קיבל במסגרת תפקידו. עדיין חסרות כמאה מתנות יקרות ערך, ודומה כי לא כל הפרטים הרלבנטיים התגלו בחקירה. גב' נתניהו מכחישה כל ניסיון לטשטוש זהות המתנות. לגרסת משפחת נתניהו הועברו המתנות כולן למחסן לצורך מיונן, לשם הצגתן בלשכת הקבע שתועמד לרשות מר נתניהו כראש ממשלה לשעבר, ושטרם הועמדה לרשותו באותה עת. זאת ועוד, המחסן בו אוחסנו הפריטים שייך למדינה ולכן - לגרסתם - אין לראות בהעברת הדברים אליו כמצביעה על כך שהרכוש הועבר לרשות המשפחה. 54) עבירת הגניבה יכולה להתקיים גם במקום בו הועברו המתנות למחסן שהוא בבעלות המדינה (וראה לעניין זה ע"פ 535/78 קטורזה ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד לג (1) 517 וע"פ 569/73 אלבו נ' מדינת ישראל, פ"ד כט (1) 407). ואולם, לעדותו של מר עמדי בדבר גירוד תוויות ממתנות רבות, נמצאו אך ראיות בודדות התומכות בכך, ובנוסף על כך, למרות מאמצי החקירה לא אותר סוג התוויות שמר עמדי טוען, כי הסיר מעל המתנות. גרסת גב' נתניהו היא כי המדובר בהקפדה מיוחדת מצדה על אסתטיקה, ולנהגיה אלה היו ראיות מסויימות. לא נמצאו ראיות מספיקות לטענה של הסרת תוויות בכמות גדולה כגרסת מר עמדי, וגם לא ניתן היה לשלול את הטענה, כי המתנות הועברו למחסן לצורך מיונן, ולכן לא ניתן להוכיח את הנטילה ברמה הדרושה במשפט פלילי, הן לגבי מר נתניהו והן לגבי גב' נתניהו. 55) נעיר בשולי הדברים, כי מהאופן בו הוצגה החקירה בכלי התקשורת, היה ניתן לחשוב כי החקירה ניזומה בגלל נושא זה. בפועל התגלה נושא המתנות אך במהלך החקירה, ולאחר שנחקר החשד של ניסיון לקבלת דבר במרמה. פשיטא שההידרשות לכך לא היוותה התעמרות במשפחת נתניהו, כפי שנטען. המתנות שמקבל ראש הממשלה במסגרת תפקידו אינן שייכות לו, ולא אחת הן בעלות ערך כספי משמעותי, ואין בידי ראש ממשלה פורש או בידי רעייתו לעשות כחפצם. היו שהשוו את הנושא לטענות בדבר מעשי-עבר של ראשי ממשלה אחרים בהקשר זה, ככל שהיו. נראה לנו כי אין כיום דרך של ממש לבדוק אם נעשו מעשים אלה בעבר ובאילו היקפים. לענייננו, בוודאי הדרך הראויה היתה להעביר את המתנות לרשות המדינה כראוי. אכן, נטען כי במגעים בכתב ובעל פה של בא כוחה של משפחת נתניהו עם משרד ראש הממשלה נכללה גם התייחסות לצורך להסדיר נושא זה, אך הדבר אינו מחוור, ומכל מקום נעשה במועד לאחר תחילת החקירה (אמנם בטרם נחקר נושא המתנות).

56) החשדות בעניין זה, בעבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין, נעוצים בעיקרם בשתי שיחות, שקיים מר נתניהו בחודש ספטמבר 1999, לקראת פרסום הכתבה שחשפה את תחילת הפרשה - האחת עם מר אורי אליצור, מנהל לשכתו לשעבר, והשניה עם מר עמדי. על פי החשד, בשיחות אלה ביקש לכאורה מר נתניהו מכל אחד מהם למסור לכתבים שעסקו אותה עת בפרשה, פרטים מטעים. אירועים אלה קדמו לפתיחה בחקירה, והיו בקשר לפרסומים מאותם ימים. מתעוררת שאלה לגבי קיומם של יסודות העבירה. מעבר לכך הקושי הוא בהוכחה - כנדרש בסעיף - של כוונה פלילית, וזאת בנסיבות כפי שהיו, באותה עת. סיכום לגבי מר נתניהו:

57) לאחר שיקול, מסקנתי היא כאמור, כי על פי הכללים המקובלים בתחום הפלילי, חסרות ראיות כדי להוכיח חלק מיסודות העבירות שנבחנו. בנוסף קיימים קשיים הנוגעים למשקל הראיות. לפיכך נעדרת בתיק התשתית הראייתית הלכאורית המתחייבת לשם הגשת כתב אישום, והתיק נסגר בעילה של חוסר ראיות מספיקות.

58) החשדות נגד גב' נתניהו התמקדו ראשית בניסיון לקבלת דבר במרמה. אין היא עובדת ציבור, וסעיף המרמה והפרת האמונים אינו חל עליה. בלי ספק היה חלקה גדול במסכת המעשים והמחדלים שבה מדובר. היא ללא ספק היתה מודעת לקיומו של חוב פרטי. היא זו שהפעילה את מר עמדי, במיוחד בשנים שבהן כיהן מר נתניהו כראש ממשלה; היא שהזמינה אותו לעיתים קרובות לעבודות בביתה, במה שעל פניו, על פי הראיות באשר לסוג העבודות והאורח בו הופעל מר עמדי, כלל גם מה שנראה לכאורה כגחמה; בתקופות מסוימות הגיע לביתה כמעט מדי יום לצורך ביצוע עבודות שונות, דבר העולה מחומר הראיות מפי מספר עדים, הגם שאינטנסיביות הדברים מוכחשת על ידיה. היא זו שטיפלה בחשבונות שהוגשו, והיא גם מי שאמורה היתה לקבוע מה נכון ומה אינו נכון בהם. השאלה היתה, מלבד אי התקינויות בניהול הדברים שנחשפו, האם ניתן להוכיח את מודעותה למצג הכוזב הדרוש כחלק מיסודות העבירה של ניסיון לקבלת דבר במרמה. בעניין זה, חרף חשדות העולים ממעשיה השונים, מגירסותיה ומהימנעותה להפנות תשומת לב אנשי משרד ראש הממשלה לקיום החוב הפרטי, שהיתה מודעת לו, אין די ראיות להוכחת העבירה. זאת, הן בשל בעייתיות עדותו של מר עמדי, שהעיד על עצמו בעליל כי ניפח את החשבונות כדי לכסות את החוב הפרטי, אך אין בעצם ראיה מדבריו שעשה כן בידיעתה של הגב' נתניהו, והן מחמת שגב' נתניהו עצמה תיקנה את החשבון של כ-323,000 ש"ח והורידה הימנו חלקים מסויימים (כנראה כ-%30-%20). מכל מקום, ככל שיש חשד שגב' נתניהו יכלה לחשוב שמר עמדי כלל בחשבון חוב פרטי, או ניפח את החשבון שהגיש בשל אכזבתו מכך שלא תוגמל בעבר, בין היתר בגין עבודות פרטיות שביצע עבור משפחת נתניהו, אין די ראיות לכך במונחי אישום פלילי, והתיק כולו נסגר בעילה של חוסר ראיות מספיקות.

59) מר משה ליאון כיהן כמנכ"ל משרד ראש הממשלה. הדרך בה ניהל את הסדרת התשלום עוררה חשד לנטילת חלק בניסיון לקבלת דבר במרמה, ולמרמה והפרת אמונים, מצד עובד ציבור בכיר. הוא טיפל בחשבונות, והיה מעורב בהסדר החלופי, כולל הסתרתו של הסדר זה מועדת המכרזים שבפניה הופיע. כל בר דעת מבין כי למערכת ממשלתית האמונה על נהלים ועל שקיפות, אסור לה שתתנהל כחנות פרטית - מבלי לפגוע בחנות כלשהי - כשבאים לטפל בחשבונות מקופת הציבור. אבל זה מה שאירע - מאמץ ממושך ועקבי לשלם חשבון בעייתי, בדרכים, שבסופו של דבר גם אם חיפש לשוות להן מכובדות ותקינות, היו עקלקלות. לא יתכן שכך תנוהל מערכת ממשלתית. אמנם, אין לכחד כי מר ליאון מצא עצמו במצב קשה, כשהוצגו לפניו חשבונות, שכללו אלמנט הראוי לתשלום, אך ללא תיעוד, בשיטת "סמוך" על זכרונה של גב' נתניהו באשר לתאריכי העבודות, ותוך חשד שהתעורר כי ידע שיש משהו בתחום הפרטי המסתתר בחשבונות. אלה פגמים קשים; ואולם, אין ראיות במידה המספקת בתחום הפלילי, שידע או עצם עיניו לכך שהחשבון כוזב וכולל עבודות פרטיות. לכאורה היה מקום להעמדה לדין משמעתי, אך לא יהא זה מן המידה והעניין בשעה שנסגר התיק נגד בעלי הדבר העיקריים מר וגב' נתניהו, והבאנו בחשבון גם כי אינו מכהן עוד בשירות המדינה.

60) מר עזרא סיידוף כיהן בתקופה הרלבנטית כמנהל יחידת הבנא"מ (בינוי, נכסים, אפסנאות ומשק), במשרד ראש הממשלה. כמו בעניין מר ליאון, גם לגביו עוררה הדרך בה ניהל את הסדרת התשלום חשד לנטילת חלק בניסיון לקבלת דבר במרמה, ועבירה של מרמה והפרת אמונים. מר סיידוף היה מעורה יותר ממר ליאון בעבודתו השוטפת של מר עמדי, ועוד בטרם הוגש החשבון למשרד ראש הממשלה ידע על חובה הפרטי של משפחת נתניהו. הוא היה מי שקיבל ממר עמדי את החשבון הראשון שהוגש למשרד ראש הממשלה, הוא הנחה את מר עמדי כיצד לערוך את החשבון ומה לכלול בו, והמשיך לטפל בהמשך הדרך, בנמרצות, בניסיונות התשלום של החשבון. מר סיידוף אף נטל חלק בטיפול בהסדר החלופי. בדומה לקשיים הראייתיים, שעלו בעניינו של מר ליאון, גם לגבי מר סיידוף לא היו ראיות מספיקות ברמה הנדרשת בפלילים, לכך שידע או עצם עיניו לכך שהחשבון, לאחר שהסכום בו קוצץ והורדו ממנו פריטים רבים, כאמור בראשית הדברים, היה חשבון כוזב וכלל עבודות פרטיות, או לחלופין היה מנופח. גם כאן היה מקום לכאורה להעמדה לדין משמעתי, אך כאמור לא יהא זה מן המידה בנסיבות, בשעה שנסגר התיק נגד באי הדבר העיקריים. 61) במהלך החקירה נתגלו חשדות נוספים נגד מר סיידוף ועיקרם קבלת שוחד בסכום של 30,000 ש"ח ממר עמדי. לא נרחיב בעניין זה, שכן בנקודה זו תינתן על ידי הפרקליטות החלטה בנפרד.

62) אמרנו בפתח הדברים, כי החלטה זו עלולה לעורר הדים ציבוריים, מצד תומכי מר נתניהו או מתנגדיו, וכדברי נתן אלתרמן בשירו על בנימין מטודלה "מרעיו שדיברו בו טובות, משונאיו שדיברו דברי בלע". נושא זה אינו מענייננו כתביעה כללית, אך אוכל רק להביע את התקווה כי לא על גבנו יחרשו חורשי הפוליטיקה, ולוואי ולא תהיה זו תקוות שווא. 63) לשכת היועץ המשפטי לממשלה ופרקליטות המדינה מורגלות בתיקים קשים. תיק זה מצטרף לשורת תיקים קשים שבהם נתקלנו בשנים האחרונות. הקושי בו נובע מהפער שבין תמונה עגומה של ההתנהלות הקשורה בראש הממשלה לשעבר, מר בנימין נתניהו, ורעייתו שרה, ובממלאי תפקידים במשרד ראש הממשלה, שהיו נשואי חקירה פלילית, לבין התוצאה הסופית. זאת בשל קשיים ראייתיים גדולים. לא היה בנו מי שיכול היה כאזרח להביט אל התמונה בלא תחושה קשה, ומאידך גיסא היו ספקות גדולים באשר לפן הפלילי, בשל אותם קשיים ראייתיים. עלינו כמערכת התביעה לבחון ראיות פרטניות, ולסמן את הגבול בין המישורים הללו, על פי אמות מידה מקצועיות ולא על פי תחושות, כבדות ככל שיהיו. 64) למוד ניסיון אציין, כי אסור שעם סגירתו של תיק יוצגו הדברים לציבור, על ידי צדדים מעוניינים, כעולם שכמנהגו נוהג, וכאילו הכל ראוי ותקין והכל זך, והנוגע בדבר יוצא הוא או פרקליטו ומעיד על כך את הכתוב בהחלטה; רחוק מזה. ואל יטעו הבריות. חובה לומר זאת, כי כבר היו דברים מעולם. אכן, זכאי כל אדם ללמד על עצמו זכות, אך ראוי שהוא והציבור יקראו היטב את הנאמר, ודי לחכימא. אך בה במידה אין מקום להגיש כתב אישום בשעה שאין ראיות מספיקות, ואדגיש שוב: זהו מונח מקצועי משפטי, שמאחוריו האפשרות להוכיח בבית משפט את יסודותיהן של העבירות, אחד לאחד, על פרטיהן, להבדיל מתחושות, קשות ככל שיהיו. במישור הנורמטיבי ובהתנהלותם של אנשים בכירים במערכת הציבורית - המעורבים בפרשה - יבואו הדברים וידברו בעדם. ונעיר עוד כי בשל טיבה של החלטה זו, הנמסרת גם לציבור רחב, לא היה בידינו להתמקד בכל פרטי הראיות וניתוחם, ובכל הטיעונים המשפטיים, שעלו במהלך הדיונים. קצרה היריעה מהכיל כל אלה. עם זאת, בניתוח הדברים התייחסנו לטיעונים המהותיים שבאו לידי ביטוי במסגרת הדעות השונות, שהובעו בדיונים. 65) והערת סיום נוספת: דיני הראיות הנוהגים במשפט פלילי, המחמירים בהשוואה לאלה שבמישור האזרחי, מטילים מגבלות על הפעלת סמכויותיה של התביעה הכללית. הקושי ראשיתו בשלב החקירה, והיכולת להגיע בו לחקר האמת, והמשכו בשלב ניתוח הראיות ופענוח המסכת העובדתית עד תומה. אכן, במקרים לא מעטים נוצרת מראית עין של אי הלימה בין התמונה העולה מתיק פלוני והנראית בעליל כבלתי ראויה, לבין ההחלטה הניתנת במישור הפלילי. ואולם, זוהי תוצאה הנשלטת על ידי הדין ובמידה רבה מובנית בו. הביטוי המעשי לכך הוא - כאמור - הצורך בניתוח משפטי המבסס מסקנות על יסוד התשתית הראייתית המונחת בפנינו. תיקים רבים נסגרים מהעדר ראיות מספיקות, גם כשתחושת העוסקים בכך היא שאין בכך מיצוי. 66) ישנם גם לקחים שניתן להפיק מפרשה עגומה זו, ועיקרם הקפדת נבחרי ציבור ועובדיו על נהלים ועל הוצאות מכספי הציבור. מקרה זה ראוי, גם על פי העובדות שאינן שנויות במחלוקת, לביקורת נוקבת, ממוקדת בכל המעורבים שלגביהם ניתנה החלטה זו. כבר נתקלנו - לדאבוננו לא רק כאן - בקלות בלתי נסבלת בכגון דא. על נבחרי ציבור ועובדיו, לא כל שכן העומדים בראש הפירמידה ובסמוך לו, להקפיד עם עצמם לבל ייכשלו בדבר, שגם אם לא הוכחה פליליותו ברמה הנדרשת במשפט פלילי, יש בו ממידת ה"כיעור", וכדברי חכמים (בבלי, חולין ל"ד ע"ב, ומסכת דרך ארץ זוטא ז') "הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו". לא נהגו כאן כמסופר על הרב יהושע לייב דיסקין זצ"ל, מרבני ירושלים בסוף המאה הי"ט, שאשתו הזמינה סבל ושילמה לו דמי הובלה, אך מששמע הרב את הסכום סבר כי הוא נמוך מדי, ודאג לשגר את התוספת באותו לילה באמצעות שליח אל הסבל (מספר עמוד אש, מצוטט בספר מורשת אבות, בעריכת הרב זאב גרינוולד, דברים, 148); וראה גם דברי רבינו יוסף חיים זצ"ל, בספר בן איש חי, פרשת כי תבוא, "מצוות עשה לתת שכר שכיר בזמנו, ואם איחרו עובר בלאו... (וגם) אשתו של בעל הבית... חייבת היא באיסור לאו אם תבעה כובסת את שכרה.... והעיד רבנו מורנו הרב חיים ויטל זצ"ל על רבינו האר"י זצ"ל, שלא היה רוצה להתפלל מנחה עד שיפרע שכר שכיר ולפעמים אין לו והוא לווה ונותן". השררה היא מקור פיתוי, ועל עובד הציבור להישמר. 67) לקראת השנה החדשה הבאה עלינו לטובה אי אפשר שלא לסיים בתקווה שהציבור בישראל יוכל בעתיד לחוש כי "משרתיו אינם אדוניו, וכי הם עושים את מלאכתם למען הציבור מתוך יושר, וניקיון כפיים" (דברי השופט ברק (כתארו אז) בבג"צ 6163/92 אייזנברג נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד מז (2) 229, 266), וכדברי חכמים במשנה (שקלים ג' ב') "שאדם צריך לצאת ידי הבריות כשם שצריך לצאת ידי המקום, שנאמר "והייתם נקיים מה' ומישראל" (במדבר לב, כ"ב) ואומר "ומצא חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם" (משלי ג', ד')". תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה. אליקים רובינשטיין

היועץ המשפטי לממשלה

ירושלים, כ"ז אלול, תש"ס

27 ספטמבר, 2000