דונלד טראמפ הוא קודם כל דמות: במשך שנים היה טראמפ מלך יחסי הציבור של ניו-יורק, מיתג את עצמו כאיש עסקים סופר-מצליח, מוכשר וגדול, עם בניין על שמו בלב השדרה החמישית במנהטן.
הפלייבוי ההולל, כוכב תוכנית ריאליטי מצליחה ("המתמחה"), סיפק עניין ללא הרף במרוץ שלו לנשיאות. דמותו מיגנטה אל המסך את הצופים, והחשיפה הרבה הזאת שקיבל על-ידי רשתות החדשות השונות, היא בין הגורמים שהביאו לבחירתו לנשיאות.
שוחחנו עם נורית לאמעי, לשעבר קצינה בכירה בצה"ל והיום עוסקת בין השאר בהרצאות וכתיבת נאומים, כדי לדעת מה היא חושבת על הנאומים של טראמפ ועל יחסי האהבה הגדולה שלו עם עצמו. "אצל טראמפ היו כל-כך הרבה רגעים בלתי נשכחים, שהם כבר כהו בתוך בליל אירועים שקשה להבחין ביניהם", מציינת נורית לאמעי. "כל אירוע בודד היה יכול להיות רגע בלתי נשכח בתודעה הציבורית, אם היה מופיע בנפרד".
אבל דונלד טראמפ הוא כמו משחק סיכות תלת ממדי: כל סיכה בנפרד הייתה מנקבת את התודעה, אבל כל הסיכות הללו קרובות וצמודות אחת לשנייה, יוצר אפקט שלא מאפשר לאף אירוע לקבל משמעות בפני עצמו. טראמפ כבר אמר השנה בכנס של של הוועידה השמרנית לפעילות פוליטית בארה"ב (CPAC): "אתם יודעים שאני לגמרי לא בתסריט עכשיו. ככה אני נבחרתי, על-ידי סטייה מהתסריט. אמתי". טראמפ מאלתר עצמו לדעת, לטוב או לרע.