האם הבינה המלאכותית תהפוך לכלי המרכזי בניהול חדרי מיון? ד"ר עילי רחין, רופא בתחילת דרכו, סבור כי היא לא תחליף את המגע האנושי - אך תוכל לייעל, לחדד ולשחרר את הרפואה הדחופה מהרבה תהליכים מסורבלים ואיטיים שהיא שבויה בהם כיום.
כשהקדמה עוצרת בחדר המיון
בחלקים נרחבים של עולם הרפואה, הטכנולוגיה כבר מזמן כאן. מערכות הדמיה מתקדמות, רובוטים בניתוחים, אלגוריתמים לזיהוי גידולים - כל אלה הפכו לשגרה. אך יש תחום אחד שעדיין מתנהל באופנים מסורתיים כמעט לחלוטין: הרפואה הדחופה.
"כשנכנסים למיון, התחושה היא של חזרה אחורה בזמן", מספר ד"ר עילי רחין. "תהליכים רבים מתבצעים ידנית, התיעוד מסורבל, אין ניהול עומסים אפקטיבי והכול קורה במקביל, בלי אינטגרציה אמיתית." בעיניו, הפער הזה בין הקדמה שבחוץ לבין המציאות במיון, הוא לא רק אתגר - אלא סכנה של ממש למטופלים.
דוקטור עילי רחין, שסיים את לימודי הרפואה באוניברסיטת Humanitas במילאנו, ומשלב עשייה קלינית עם שיח ציבורי ברשתות החברתיות סביב מערכת הבריאות בישראל, שואל את השאלה הפשוטה - אך הקריטית: האם הבינה המלאכותית יכולה להציל את הרפואה הדחופה מעצמה?
ד"ר עילי רחין: מה לא עובד במיון ומדוע?
1. תעדוף לפי מצב רפואי
מערכת הטריאז’ - כלומר, סיווג המטופלים לפי דחיפות - נשענת כיום בעיקר על ניסיונם של אנשי הצוות. "זה לא מדע מדויק", מבהיר ד"ר רחין. "לא תמיד ברור מי באמת בסכנה, ואנחנו עלולים לפספס." ברגעי לחץ, כשיש עשרות מטופלים בחדר המתנה אחד, הצוות קובע סדרי עדיפות מבלי יכולת לעבד את כלל הנתונים באופן אובייקטיבי, ובסוף התיעדוף מתבצע על-פי מצב רפואי.
2. ניהול כאוטי של כוח אדם
חדרי מיון פועלים לרוב על תקן חסר. ההקצאה מתבצעת על סמך ניסיון עבר ולא על-פי ניתוחים בזמן אמת. "כשמתחילה מגפה או מגיע גל פצועים, אנחנו לא ערוכים", מסביר דוקטור עילי רחין. "אין תחזיות חכמות ואין תגובה דינמית של המשמרת למצב בשטח."
3. בזבוז זמן יקר של רופאים
80% מזמנו של
רופא במיון, כך לפי ד"ר רחין, מוקדש לא לטיפול רפואי, אלא לניווט בין מערכות, תיעוד, כתיבת דוחות והתעסקות באדמיניסטרציה. "אנחנו מתרחקים מהמטופל בדיוק כשאנחנו הכי נדרשים להיות שם בשבילו."
4. חוסר היערכות לאירועי קיצון
מלחמות, מגפות, אסונות טבע - כל אירוע חריג ממוטט את השגרה הרפואית. "אין שום מערכת שיודעת להתאים את עצמה לקצב האירועים", מדגיש
עילי רחין. "בהרבה מקרים ברפואה דחופה - אנחנו מגיבים אליה במקום לנהל אותה."