התבישתי לקרוא במאמר המערכת של נחמיה שטרסלר את ההשתלחויות הארסיות על משק החלב הישראלי. חבל שלצורך דיון ציבורי לגיטימי במחיר החלב, שטרסלר משמיץ את אחד מענפי הדגל של החקלאות הישראלית שהוא מודל ללימוד וחיקוי בכל העולם.
כדי להוכיח לכולנו כמה משק החלב הישראלי "מפגר ולא יעיל" הוא מגייס נתונים בינלאומיים על עלות יצור החלב, שבודאי סופקו לו על-ידי ידידיו באוצר. אילו הוא היה מעמיק בלימוד, הוא היה מגלה שמחיר יצור החלב מושג באמצעות סבסוד ענק של הרפתנים בארצות הברית, האיחוד האירופי ומדינות אחרות בעולם. אילו ממשלת ישראל היתה משקיעה סכומים דומים, מחיר החלב בישראל היה ללא ספק מהנמוכים בעולם.
משק החלב בישראל הגיע להישגים אדירים, וזאת בזמן קצר יחסית: הפרות הישראליות מחזיקות בשיא העולמי בתנובת החלב. פרי ההרבעה הישראלים סיפקו את זרעם המשובח לפרות בכל רחבי העולם, ובתוך כך אפילו לפרות ההולנדיות המפורסמות. כדאי ששטרסלר יחדול מהשנאה העצמית לכל דבר שהוא ישראלי שורשי ויתחיל להתגאות בהישגי המדינה, ההתישבות והחקלאות. גאוה לאומית היא לא בושה.
נראה שדעתו של נחמיה שטרסלר לא תנוח עד שמשק החלב בישראל יעבור מידי חברי המושבים והקיבוצים לשליטתם של חבריו, בעלי הבנקים ואנשי ההון, כפי שכבר קרה למרבה הצער בענפים אחרים.
שר החקלאות, ישראל כ"ץ, ראוי לשבח על כך שקבע כיעד את הבטחת הרווחיות של יצרני החלב בישראל, אך עליו לעשות זאת בשיתוף ובתאום עם ארגוני החקלאים היציגים. רק בדרך של שיתוף החקלאים הוא יוכל להגיע להצלחות בתחום החלב, כמו גם בענפי החקלאות האחרים.
שטרסלר מסיים את מאמרו בקריאה לשר האוצר, בנימין נתניהו, לאשר יבוא של אבקת חלב כדי "לחסל את קרטל החלב". השמחה שאוחזת בכותב כשהוא מציע לחסל בהינף קולמוס ענף יצור של מיליארדי שקלים ומקור פרנסתן של עשרות אלפי משפחות מעוררת שאט נפש. הייתי ממליץ לפני כן ליבא פרשנים כלכלנים מחו"ל שילמדו אותנו איך לחזק את המשק המקומי ולהגביר את היצור והתעסוקה. את הפרשנים שלנו נוכל ליצא לשונאינו.