מינויו של יוסף יוספי לכהונת שופט בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע לוקה ב"דופי מוסרי, אשר יש בו כדי להצדיק ביטול מינויו לכהונת שופט". כך טוען יונה בן-שושן, בעתירה שהגיש לבית המשפט העליון (8.10.03), בבקשה לפסול מינוי זה.
בעתירה, המכוונת נגד יו"ר הוועדה למינוי שופטים, השר טומי לפיד, מתבקש בית המשפט לצוות על שר המשפטים לנמק מדוע לא יבוטל מינויו של יוספי לשופט.
מהעתירה עולה, כי עוד כשעלתה לראשונה מועמדותו של יוספי לכהונת שופט, באוקטובר 2001, פנה העותר ליו"ר הוועדה למינוי שופטים דאז, מאיר שטרית, במכתב בו פירט את "האופן הפסול בו הובאה מועמדותו (של יוספי, ר.כ.)... לפני הוועדה, והעיקר על דופי מוסרי קשה בו נגוע המועמד". העותר פנה לדבריו לוועדה למינוי שופטים מספר פעמים לאחר מכן, אך לא זכה למענה ענייני.
העותר טוען כי הוא "נפגע אישית מפעולותיו הבלתי חוקיות של המשיב 2 (יוסף יוספי, ר.כ.)" ו"נלחם כדי למצות את הדין עמו".
לטענת העותר, הוא צורף כחייב לתיק הוצאה לפועל בו שימש יוספי ככונס נכסים. יוספי, כך נטען, פעל בניגוד להוראות ראש ההוצאה לפועל כאשר איחסן רכוש של העותר שעוקל במסגרת הליכי ההוצאה לפועל שלא ב"מחסן מעוקלים מורשה", אלא במכולה על חוף ימה של אשדוד, המצויה בבעלותה של הזוכה בתיק.
העותר טוען, כי הכספים ששולמו עבור אחסנת המעוקלים הועברו, למעשה, לזוכה בתיק ההוצאה לפועל שלא כדין. למעשה, טוען העותר, המעוקלים "נגנבו ונמסרו לידיה של הזוכה... עוד לפני מתן צו הכינוס".
העותר מציין עוד, כי בין הנכסים שהוערכו על-ידי השמאי מטעם יוספי היו רבים שכלל אינם שייכים לו, שהם "ישנים וחסרי חלקים", ולעומת זאת, נכסים יקרי ערך שנתפסו אצלו לא הוערכו כלל. כמו כן הוא טוען, כי בניגוד להוראת ראש ההוצאה לפועל, יוספי מעולם לא העביר לו העתק מהערכת השמאי על-מנת שיוכל להתנגד לה.
מנימוקים אלה, סבור העותר, ברור כי יוספי "התרשל בעת מילוי תפקידו כנאמן ביהמ"ש וככונס נכסים, באופן בוטה ובמזיד, ללא שום הצדקה ובצורה בלתי סבירה בעליל, מעל באמון שניתן לו... רמס את זכויות הח"מ (העותר, ר.כ.) עד דק, ועשה בהונאה ומרמה לגניבת מעוקלים ותפוסים אחרים...", ולפיכך הוא אינו ראוי לכהן כשופט ויש לבטל את מינויו.
