חוק ההתגוננות האזרחית, התשי"א-1951, קובע כי בכל מבנה פרטי או ציבורי יהיה מקלט. האחריות לבניית מקלטים פרטיים בבתי דירות חלה על הקבלן הבונה, ואילו בנייה ואחזקה של מקלטים ציבוריים (מקלט ציבורי הוא מקלט המשרת כמה בנייני דירות ואת העוברים והשבים הנמצאים בקרבתו) הן באחריות הרשות המקומית.
בתום מלחמת המפרץ הראשונה, בשנת 1991, עודכנו תקנות ההתגוננות האזרחית, ולפי התיקון לכל דירה חדשה שנבנית יש להצמיד מרחב מוגן דירתי (ממ"ד). על-פי התקנות, שטח הממ"ד לא יהיה קטן מ-5 מ"ר נטו, ונפחו לא יפחת מ-12.5 מ"ק.
המדיניות הממשלתית כיום היא להסתמך על המרחבים המוגנים בתוך הדירות, ולכן לא נבנים מקלטים ציבוריים חדשים.
