ילדים עד גיל 18 חשופים במיוחד לתקיפה מינית. על-פי נתוני איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, כ-65% מכלל הפונים למרכזים בין 1999 ל-2005 דיווחו על פגיעה מינית לפני גיל 18. על-פי ההערכות, מספר הילדים הנפגעים גדול אף יותר, שכן מחקרים מלמדים שככל שגיל הקורבן נמוך יותר ההסתברות לדיווח קטנה יותר.
הטיפול בפגיעה מינית בילדים מורכב ומעורבים בו כמה גורמים במשטרה, במשרד הרווחה ובמשרד הבריאות. כל התיקים של עבירות מין בקטינים מטופלים ביחידת הנוער במשטרה, אף שבדרך כלל מדובר בעבריינים בוגרים.
כאשר מדובר בהתעללות מינית בתוך המשפחה או בידי אחראי חלה חובת דיווח לפי פרק י' סימן ו'1 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, הקובע הסדר לדיווח על התעללות בקטינים ובחסרי ישע. פקיד סעד לחוק הנוער יהיה מעורב בטיפול המשטרתי שנעשה בעקבות מילוי חובת הדיווח.
ילדים עד גיל 14 המעורבים בעבירות מסוימות ובהן עבירות מין – כקורבנות, כעדים או כחשודים – נחקרים אצל חוקר ילדים ולא אצל שוטר, על-פי החוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים), התשט"ו-1955. חוקר ילדים הוא עובד סוציאלי בשירות המבחן לנוער במשרד הרווחה שהוכשר למילוי התפקיד.
קטינים שגילם 18-14 שנפגעו בעבירות מין ייחקרו אצל עובד נוער מיחידות הנוער של המשטרה בתחנת המשטרה. אם הקטין נפגע שלא מהורה או מאחראי, לא ידווח המקרה לפקיד הסעד.
