קולנוע "לב" מציג: "דוקולב"
לראשונה בארץ - מסגרת מיוחדת לסרטים דוקומנטריים בקולנוע מסחרי.
נורית שני, מנכ"ל והבעלים של רשת בתי קולנוע "לב" מכריזה על השקת "דוקולב", מסגרת מיוחדת לקולנוע דוקומנטרי ברשת "לב".
זו הפעם הראשונה בישראל שהיצירה הדוקומנטרית מקבלת במה קבועה באולמות מסחריים.
"לב" יקדיש לרצועה הדוקומנטרית אולם הקרנה חדש בקולנוע "לב ת"א" (בדיזנגוף סנטר), בעל תנאי הקרנה איכותיים, המאפשר הקרנה בפורמט דיגיטלי על מסך גדול, וחוסך את הצורך בהעברת הסרט לפורמט של 35 מ"מ - מהלך שכרוך בעלויות גבוהות.
נורית שני: "אני חושבת שיש בעשייה דוקומנטרית הרבה נקודות רלבנטיות להבנת המציאות בה אנו חיים. היצירה הדוקומנטרית מעוררת תגובות ומחשבות ויוצרת מחויבות חברתית אצל הצופים. הקולנוע הדוקומנטרי צבר תאוצה בשנים האחרונות וקיימת דרישה מצד הקהל וגם מצד היוצרים להציג את הסרטים האלה על מסך גדול ולא רק במסגרת שידורי טלוויזיה".
במסגרת "דוקולב" יוקרן מדי שבועיים סרט חדש, אשר יוצג בהקרנה יומית אחת. בהתאם לדרישת הקהל יוחלט באם להוסיף הקרנות ולהרחיב את הפעילות גם לחיפה ולירושלים.
את ההקרנות של "דוקולב" יפתח ב-23.12.04 סרטו של ירון זילברמן - "הכוח לשחות".
הסרטים הבאים המתוכננים: "18 קילו של אהבה", "סבא סיביר", "אודסה מאמא", "רציתי להיות גיבור", "לגעת באינסוף" "The Yes Man".
מחיר הכרטיס לסרטי "דוקולב" המוקרנים בפורמט דיגיטלי יהיה 28 שקל.
בימים אלה מתנהלים מגעים לשילוב סרטים נוספים ב"דוקולב" והיוצרים מוזמנים להגיש את סרטיהם.
"דוקולב" הינו פרוייקט שנעשה בשיתוף עם איגוד המפיקים, האקדמיה הישראלית לקולנוע, פורום היוצרים הדוקומנטריים והקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה.
על בתי קולנוע "לב":
סרטי שני ובתי קולנוע "לב" הינה החברה המובילה ונושאת הדגל בתחום הקולנוע האיכותי, העצמאי והעכשווי מאירופה, מאסיה ומאמריקה. החברה נוסדה בשנת 1980 על-ידי נורית שני, בעברה חלוצת החינוך לתיאטרון בבתי הספר התיכוניים בארץ וע"י בעלה, יצחק שני, איש עסקים החתום בין היתר על הפקת עשרות סרטים ישראליים שהיו לנכסי צאן ברזל של הקולנוע הישראלי. כיום היא מפיצה כ - 20 סרטים בשנה, המוקרנים בשבעת בתי הקולנוע של הרשת: לב דיזנגוף (ת"א), לב אביב רמת אביב, לב סמדר (ירושלים), לב אלרם (ר"ג), לב דניאל (הרצליה), לב חדרה, לב אבן יהודה (סה"כ 23 מסכים). מתחילת פעילותה החליטה החברה לשנות את הרגלי הצפייה של הקהל שעד אז כמעט ולא נחשף לקולנוע איכותי ועצמאי, קולנוע שאינו "מיין-סטרים" באופיו.
על הסרטים הדוקומנטריים שהוקרנו בשנים האחרונות ברשת בתי הקולנוע לב נמנים:
"באולינג לקולומביין", "פרנהייט 11/9", "לאכול בגדול", "כחול מופלא", "מיקרוקוסמוס", "11 בספטמבר", "מכיוון היער" ואפילו "בגלל המלחמה ההיא".
פרויקט "דוקולב" התאפשר תודות לשיתוף פעולה עם הגופים הבאים: בנק אוצר החייל, המקומון "עכבר העיר", רדיו תל-אביב FM102, ואתר האינטרנט "וואלה".
אני מאמינה בקולנוע
ישבתי פעם בין קבוצת חברים, דיברנו על אמנות ועל היסטוריה.
אחד מהם אמר שהיה רוצה לחיות בתקופת הרנסאנס, בימי השיא של הציור והפיסול, אליהם הוא מחובר. חבר אחר, מיהר להזכיר שבימים ההם, אחוז אחד בלבד מהאוכלוסייה זכה להיות חלק ממעגל העשייה האמנותי, בעוד השאר עמלו בפרך, חיו חיי עבדות, רעב ומחלות, המשך ישיר של ימי הביניים, ללא כל זיקה לעושר האמנותי של התקופה. במקרה הטוב, הוסיף הציניקן, הם זכו להיות הסבלים, שנשאו את גושי הסלע הענקיים, מהם חצב מיכלאנג'לו את פסליו.
באותו הרגע עלה ההרהור בלבי - הרי זוהי בדיוק מנת חלקי.
הפיסול יחד עם הציור, היוו את האמנות הגדולה של המאות ה-15 וה-16. כלי ביטוי אישי לכאורה, שהפך לקטליזטור קולקטיבי לתהליכים חברתיים בעלי השלכות עצומות על תפיסת העולם, שבאה בשנים שלאחר מכן, של הומניזם, שחרור אינדיווידואליסטי, שוויון - זרעים של כל מה שמוכר היום כציוויליזציה המערבית.
הקולנוע בעיני הוא האמנות של המאות ה-20 וה-21, כלי הביטוי האישי, שגם מנתב דרך ואורח חיים. ואני, כמו אותו נושא הסלעים מחצרו של מיכלאנג'לו, תורמת בדרכי שלי לאמנות הנשגבת הזאת. אמנות שאני כל כך אוהבת ומעריצה, ושאת ההשפעות החברתיות שלה, ייקח עוד דורות למדוד.
מקובל להציג את הקולנוע כחלום, אבל הוא חלום שמדי יום הופך מחדש למציאות, על הטוב והרע שבו. הסרטים כבר אינם מחקים את צורת הדיבור של המציאות, אלא להיפך - במציאות אנחנו מחקים את חיתוך הדיבור של כוכבי הקולנוע הנערצים עלינו. הסרט של ימינו לא מתאר את האהבות הגדולות של החיים, אלא החיים מנסים לשחזר את האהבות הגדולות שנראות על הבד.
יש לי הזכות הגדולה להיות קשורה לתחום הנפלא הזה, שמלא ב'מיכלאנג'לויים', ב'דה-וינצ'ים', ב'רפאלים' של דורנו - בימאים, תסריטאים, שחקנים וצלמים. כולם יוצרים גאוניים, שאומנותם היא כלי הביטוי המשמעותי ביותר, שעל פיו תיזכר תקופת חיינו בהיסטוריה.
35 שנות מעורבת בתעשיית הקולנוע הישראלית מחיתוליה, כמייסדת בית ספר לקולנוע לתלמידי בתי הספר של כל גוש דן וכרוכשת סרטים לרשת בתי קולנוע "לב", לימדו אותי עד כמה היא רחבת היריעה העשייה הקולנועית ועד כמה עוד ניתן להרחיב אותה.
מתוך הבנה זאת, אני מוכנה לתת מקום על מסכי הקולנוע "לב", לכמעט כל סרט ראוי, שמכבד את יוצריו ואת הקהל שלו, גם אם הפוטנציאל הכלכלי שלו מצומצם, עד כדי לא קיים.
לזכותו של הקהל הישראלי אני חייבת לציין שהוא חוזר ומפתיע אותי בכל פעם מחדש. בנכונות שלו לתת אימון בקולנוע שונה, אמיץ, לעיתים ממש אוונגרדי. באמון שהוא רוכש אלינו בקולנוע ובסרטים שאנחנו בוחרים להציג.
נורית שני