על רוע לב ואהבת הבריות

עולם הפוך. המנכ"לית אשר בחתימת ידה מפוטרים בין 4,000 ל-6,000 מורים היא אדם של אהבה, ומי שמבקש הסברים על התהליך המוזר והתמוה הזה של משרד החינוך הוא אדם רע לב. אכן עולם הפוך. תשאלו את השרה הנכבדה מדוע כל הפיטורין האלה? והיא תענה לכם, כי הסיבה היא שארגוני המורים לא יושבים למו"מ על דוח דברת ולכן אין כסף, ולכן הפיטורין ההמוניים. שולה, גרשון, אביבה - מורים ומורות בישראל, מהווים כלים במשחקי המלחמה בין מוקדי הכוח במדינה וכל עוד לא מגישים ועדי המורים כתב כניעה, מפעילה הממשלה את סמכויותיה (המאוד מאוד מפוקפקות) ומפטרת מורים בהמוניהם. אז מי הרע בסיפור הזה ומי הטוב? מיהו זה האוהב ומי זה המפיץ רעל ארסי ופוגע באשיות החברה? ולא רק המורים נפגעים מהמשחק המכוער הזה של הממשלה, כל מורה מפוטר מוריד עוד ועוד שעות לימוד, מצופף עוד ועוד את הכיתות, מגביל משמעותית את הטיפול הפרטני בתלמידים שמתקשים בחומר הלזה ייקרא "אני בן אדם של אהבה"? איזה אדם של אהבה יכול לעשות כדברים האלה רק על-מנת לכפות על גוף אחר את רצונו? אין כאן שום אהבה, יש כאן עולם כוחני המונהג על-ידי השרה לבנת, ואשר אוהביה בצמרת המשרד הולכים עימה בדרכם האהובה לאורך כל הדרך התמוהה והאהובה שלה, ומטביעים את מערכת החינוך בים אהוב של אינטריגות פוליטיות, ים של תככים אישיים - והכל מתוך מטרות מאוד מאוד אהובות ובלתי מובנות. דמעות התנין של המנכ"לית, דמעותיו של הקוזאק הנגזל, המאוהב מאוד בעצמו, מבליטות יותר מכל צורת מחשבה עקומה ומעוותת, קו מחשבה המוביל להפעלת סמכות שלטונית בדרך מאוד לא ראויה, תוך ניצול ציני של כוח השלטון על-מנת לרדות בקבוצה חלשה, אשר על אף פוטנציאל הכוח הרב שיש לה, התכופפה תמיד וממשיכה להתכופף אל מול המלכים והאדונים האהובים מטעם השלטון. שום דמעה מזויפת לא תסתיר את מסכת האיוולת ורוע הלב המובילים את הצמרת האוהבת של משרד החינוך, במערכה המשולבת שלה להרס שאריותיה של מערכת החינוך בישראל. אגב, מישהו שמע על פיטורי מפקחים? על פיטורי פקידים? מישהו הסתובב פעם במגדלים רבי העובדים של משרד החינוך וראה עד כמה רבה התעסוקה בהם ועד כמה גדולה היעילות? ובמי הם יורים? נכון, במורים. ולמה? כי הזאבים הם זאבים (גם כאשר הם מאוד מאוד אוהבים) והמורים לעומת זאת הם טרף קל - הם לא מתנגדים. איך אמרו פעם - כצאן לטבח, ממש ממש כצאן לטבח. ושלא תבינו לא נכון הכל הכל בא מאהבה.