542 הרוגי תאונות דרכים בשנת 2001 - והכל מחרישים. כאילו, באו לומר מכלול גורמי אכיפת ה[צ]חוק במדינת ישראל כי זהו "מס טבעי" אותו עם ישראל אמור או "מחוייב" "לשלם" בבחינת "קורבן למולך".
באתי לומר כי עם ישראל בהמוניו [אנו - ה"פראיירים"] מקבל שיעור לדוגמא מגורמי אכיפת החוק [הצחוק] במדינה, מהם מונחי: אדישות, עצימת עיניים, קלות דעת, רשלנות ועוד כיוצא בכל אלו.
מכלול גורמי אכיפת החוק במדינה, שוקטים על השמרים, לא עושים ולא כלום [אמור מעתה: חודלים מעשות] במלחמה נגד התופעה עד כדי מיגורה, אם תרצה, מיזעורה, וממשיכים להתקדם בהיררכית הדרגות הן במשטרה והן בפרקליטות.
אומר יותר מכך: לו שימשו אלו בתפקידי מנכ"ל בכל חברה מסחרית, גדולה כקטנה, היו מודחים אלו, למחרת יום פרסום דוח רווח והסבר... שכזה - על-די מועצת המנהלים.
זהו מאזן שלילי המצביע על כישלון חרוץ, הפסד צורב - עליו אחראים גורמי אכיפת החוק - אשר ממשיכים לחלוב אותנו - במשכורות עתק - במשרדי פאר, בתקציבי עתק, ואיש אינו פוצה פה ויוצא כנגדם. אז הנה - אני כאן. באתי הנה לתת להם על הראש - עם "פטיש", ולומר את שאני חש כלפיהם.
באתי, ברשותכם, "לסכם" כלכלית לפחות את כישלון גורמי אכיפת החוק [שלא לדבר על כאב המשפחות השכולות באובדן הבן, הבת, האבא, האמא, האח, האחות, הדוד, הדודה, הסב, הסבתא, החבר, החברה היקר/ה].
542 איש. כל אחד - עולם ומלואו.
טלו נניח, ורק לצורך המחשה בלבד, כי כל אחד מאלו שנהרגו יכול היה לתרום למשק הישראלי, "תפוקה שולית" של 1000 ש"ח לחודש [מינימום שבמינימום]. כל אחד כזה היה יכול לתרום 12,000 ש"ח תפוקה שנתית. ונניח כי תוחלת חייו היתה כדי 20 שנה [מינימום] אלמלא היה נהרג. 20 שנה כפול 12,000 ש"ח הנה הגענו לכדי 240,000 ש"ח לכל הרוג. 240,000 ש"ח פעמים 542 הרוגים - הנה הגענו לסכום של 130,080,000 ש"ח. לאמור: 130 מליון ש"ח - מינימום!!!.
גורמי אכיפת החוק במדינה ממיתים עלינו נזק כלכלי בן סכום עתק זה, ועוד בטרם חישבנו את אובדן הכנסות המשק [הנוספות - המצרפיות] מאלו שנפצעו קשה, נפצעו בינוני, נפצעו קל על הוצאות הריפוי שהמדינה מחוייבת בהן. מדובר אם כן במליארדי ש"ח - תוצאי תאונות דרכים, לצד תחושות הכאב, האובדן, השכול.
מליארדי ש"ח ממש - וכל אותם האחראים לכישלון, רואים עצמם "מתאימים" להגיע ל"כס" בית המשפט העליון, ל"כס" המפכ"ל, ל"כס" מפקד מחוז וכיו"ב פנטזיות - תוצאי כישלון שיבעט אותם מעלה - מעלה - עד לדרגת חוסר כישוריהם - כעיקרון ה"פיטרי" הידוע.
ואני שואל את המפכ"ל, את היועץ המשפטי לממשלה, את פרקליטת המדינה, את ראש אגף התנועה של המשטרה, את שרי המשפטים והתחבורה, את חברי הכנסת, את המועצה הלאומית לבטיחות בדרכים ואת הקב"ה - יחד ולחוד; מתי לעזאזל קיימתם ישיבה משותפת בנושא? מתי?. במקום לקיים ישיבות, ברחתם לטיולים בחו"ל [חופשות], לפגרות, עד שהבאתם עלינו אסון ושואה. אסון אישי. שואה כלכלית. מתי לעזאזל מצא עצמו מפקד מחוז, מפקד מרחב, מפקד תחנת משטרה "נדרש ליתן הסבר" על הקורות באזור עליו הוא מופקד?. מתי?.
מדוע מדיחים מנכ"ל חברה מסחרית נכשלת ומפסידה - ואין מדיחים אתכם? מדוע לעזאזל?.
אתם עוצמים עיניים. אתם אדישים. אתם קלי דעת. אתם רשלנים. אתם - שרלטנים. אתם רואים את האובדן, חשים את הכאב, את הנזק - וטומנים ראשכם בחול - מדיניות בת יענה.
מקום בו אמורים הייתם לקום ולעשות מעשה - לא עשיתם ולא כלום - חדלתם מעשות - ואתם רק פוזלים לעבר כסאות מרופדים, לעבר מכוניות שרד, לעבר ה"שאו אוף", להתקדם מקום בו עליכם להתפטר או להיות מפוטרים.
במדינת ה"פל קל" שלנו - איש מכם אינו נותן את הדין. איש אינו טורח לבחון ולבדוק את אדישותכם - רשלנותכם - גם לא מבקר המדינה - למצער.
נמאסתם עלינו - תנו למקצוענים להחליף אתכם בתפקיד - מקום בו נכשלתם - ולכו הביתה.
ואם יאמרו לנו: "זו מכת מדינה חסרת דרכי לפתרון", השיבו להם כך - כהאי לישנא: "אתם מכת מדינה - ואם תלכו הביתה ותפנו כיסאותיכם - למקצוענים - לבוא ולהחליף אתכם - נקבל את הפתרון הצריך והמהיר" ...
תאונת הדרכים האמיתית - אינה אלא הימצאותם של אדישים אלו - בתפקידם - ועל כך "זעקי ארץ אהובה".
כלשון עו"ד פנינה דבורין המלומדה אומר לכם - גורמי אכיפת ה[צ]חוק במדינה כך - ובלשונה ממש: "אתם החוליה החלשה - שלום"!.