על ניסויים בבני אדם ובמדינות

ניסויים רפואיים בבני אדם הם עניין מסובך ורגיש ובצד חיוניותם להתקדמות מדע הרפואה סכנה רבה גלומה בהם לבני האדם המהווים "שפני ניסיון". זו הסיבה לכך שנושא זה מוסדר באמנה בינלאומית מיוחדת - אמנת הלסינקי - הקובעת תנאים מוקדמים והגבלות רבות ביחס להליכי הניסויים הרפואיים בבני האדם. אמנה זו אימצה עיקרוןלפיו שלומם של הנבדקים חשוב מהתקדמות מדע הרפואה ועל כן השיקול של התועלת במחקר מול הנזק הצפוי לנבדק הינו שיקול מרכזי. ככל שהדברים אמורים בניסוים מדיניים העלולים להוות סכנה למדינה המבצעת אותם אין מגבלות דומות ואין למיטב ידיעתי כל אמנה האוסרת על מדינה לבצע בדרכי שלום וללא פגיעה במדינה אחרת, ניסויים מדיניים המסוכנים לה. למעשה גם מעולם לא הוגדרו התנאים המינימליים הנדרשים לצורך אישור ביצוע ניסוי מדיני. מצב דברים זה מאפשר למערכת עיתון הארץ, העסוקה כדרכה בהכפשת הרמטכ"ל היוצא ובעימות עם דעותיו, לצאת במאמר מערכת באופן חוצץ נגד הדעות שהשמיע הרמטכ"ל בראיון למוסף עיתון הארץ - פסקה אחת ראויה לציטוט: "ישראל טרם ניסתה את הפתרון היחיד המקובל על הפלשתינים, על מרבית הישראלים ועל העולם כולו: הפתרון של נסיגה מן השטחים הכבושים ופירוק ההתנחלויות". כמי שאינו סבור שעלינו לשלוט בעם הפלשתיני וכמי שסבור כי המשך השליטה בעם אחר פירושה סכנה ממשית לקיומה של ישראל כמדינה יהודית, עדיין קלות הדעת המאפיינת אמירות מהסוג שצוטט יכולה להוציא אותי מדעתי, לא משום תוכנה אלא משום חוסר האחריות שבה, ומשום הקלות הבלתי נסבלת של הבעת דעה שאינה כרוכה באחריות כלשהי לתוצאות. בעיני ברור כי כשם שקבלת אישור לניסוי רפואי בבני אדם טעונה תנאים והגבלות כך גם מו"מ מדיני אחראי, שהשפעתו על עתידה של מדינה הינו מכרעת, חייב להתקיים רק לאחר שהתקיימו תנאים יסודיים העשויים להבטיח את הצלחתו. לפני שמדינה, כמדינת ישראל, שהינה מדינה פגיעה מאד, מתחילה בניסוי המדיני המומלץ על-ידי מערכת הארץ, כדאי לשאול כמה שאלות חשובות ולקבל עליהן תשובות מספקות. א. האם יש פרטנר למו"מ? השאלה היא פשוטה - האם יש מי שיוכל לאכוף הסכם מכל סוג שהוא. ברור כיום שהרשות הפלשתינית אינה באמת רשות שלטונית והיא מעולם לא הצליחה להטיל מרות על הפלגים השונים בציבור הפלשתיני. המקסימום שרשות זו הצליחה לעשות הוא לשדל חלק מהארגונים להסכים לרגיעה, כאשר רגיעה זו עומדת בפני סיכון בכל יום הנובע לא מהתנהגות ישראל אלא בשל המאבק הפנימי בציבור הפלשתיני. כך אנו עומדים בפני העובדה המדהימה, שעצם קיום רגיעה מותנה בריצוי ארגונים וארגוני משנה וסתם כנופיות מקומיות הנושאות תארים לאומיים. כך אנו חוזים בתיאטרון אבסורד בו השאלה אם ירו קסאמים על שדרות מותנית בהסכמים שבין הפתח לחמס בכל הנוגע לתוצאות הבחירות ברפיח. אכן הרמטכ"ל היוצא צודק לחלוטין. רשות פלשתינית אמיתית אינה קיימת ואנו ניצבים מלכתחילה בפני מציאות כנופייתית. חבר שלי תמצת את המצב באופן ציני באומרו שגם לו היינו רוצים להיכנע, ללא תנאי, אין למי להיכנע. כיום אין בצד הפלשתיני פרטנר שיש לו סמכות אמיתית לחתום על הסכם ולהבטיח את קיומו. בהיעדר סמכות כזו אסור להיכנס למו"מ מדיני כי במו"מ כזה ישראל תחשוף את ויתוריה ללא שום תמורה אפשרית. ב. האם קיים פתרון יציב? אנו שומעים על הרעיון של שתי מדינות לשני עמים כפתרון האולטימטיבי כבר שנים רבות. פתרון זה הפך לפתרון המוצע היחיד, מלבד הפתרון של סיפוח עליו ויתר הליכוד מזמן ומלבד האופציה הירדנית שאינה עומדת היום על הפרק. האם לא הגיע העת לשאול באמת האם יש קיום למדינה פלשתינית בין ישראל לירדן? האם מדינה כזו תתרום ליציבות באזור? האם לאורך זמן מדינה כזו תספק את הצד הפלשתיני? האם משהו יכול להבטיח שגבולות פתוחים למדינה זו [ראה תוכנית ז'נבה] לא יהוו בסיס להברחת אמצעי לחימה, שיגרמו לאפשרות המצמררת כי כל מרכזי האוכלוסייה בישראל יהיו נתונים להתקפת רקטות? האם לאחר חודשים רבים בהם לא הצלחנו לתת תשובה לירי הקסאם על שדרות, גוש קטיף ויישובי הנגב המערבי, יש מי שיכול להבטיח לנו שנמנע ירי מסיבי של קטיושות ואמצעים אחרים שיועברו ללא כל אפשרות מניעה לגדה על שדה התעופה בן גוריון ועל תל אביב? האם רק כשמצב זה יתרחש ונאלץ לכבוש שוב את שטחי הגדה ישתכנע עיתון הארץ שאכן מיצינו את הניסיון האחרון? ג. האם הניסוי שנערך עד כה מחזק את ההצדקה לניסוי נוסף? בניגוד לנטען ישראל ערכה ניסוי מדיני - הסכם אוסלו. תכליתו של הסכם זה הייתה אחת והיא לבחון אפשרות קיום מדינה פלשתינית יציבה הנכונה לחיות בשלום עם ישראל. לצורך ניסוי זה הוקמו מוסדות הרשות הפלשתינית וניתנו לרשות זו האפשרות להיבחר באופן דמוקרטי ואמצעי אכיפה לצורך ביסוס מרותה. תהיה הביקורת על התנהגות ישראל לאחר חתימה על הסכם אוסלו אשר תהיה, הסכם זה יצר תנאי יסוד טובים לעם הפלשתיני ליצור מסגרת והנהגה שהייתה יכולה להיחשב כפרטנר למו"מ. כל מה שקרה מאז חתימת הסכם זה הוכיח בעליל כי ניסוי זה נכשל לחלוטין. כעת מציע לנו עיתון הארץ לנסות תרופה מסוכנת יותר, לאחר שכל הניסויים המוקדמים, המסוכנים, אך המבוקרים בתרופה הצביעו על סכנותיה הקשות. אכן כפי שציינתי, הרבה יותר מסובך לעשות ניסויים בבני אדם מאשר במדינות. במאמר מוסגר ניתן לומר ששוב הוכיח הרמטכ"ל היוצא את אדישותו לשיקולים של פופולריות תקשורתית. לו היה מעניק הראיון לעיתון אחר היה זוכה לתהודה רבה בהרבה וליחס אוהד הרבה יותר ממערכת העיתון. יועץ תקשורת ראוי לשמו היה מזהיר כל איש ציבור ממתן ראיון לעיתון הארץ המהווה חממה פוסט ציונית מובהקת. למען הגילוי הנאות אומר ש"הכרתי" את הרמטכ"ל היוצא מזווית ראיה של חייל פשוט, בפלוגת הנח"ל המוצנח עליה פיקד לפני כשלושים שנה. מכל בחינה מהותית האיש לא השתנה כלל, הערכים שהנחו אותו וגישתו חסרת הפשרות שאינה סובלת עיגולי פינות, דיווחים לא אמינים וחיפוף ממשיכים להנחות אותו כיום. אין לנו מנהיגים רבים בעלי איכות דומה ולבטח הם ראויים ליחס שונה. נאמר כבר כי כפיות תודה כלפי אנשים דגולים היא סממן מובהק של עמים גדולים. ישראל הנה מדינה קטנה מדי שאינה יכולה להרשות לעצמה את כפיות התודה לאלו שתרמו לה הרבה כל כך. היא אינה יכולה להרשות לעצמה לוותר על אנשים בשיעור קומתו של בוגי- יעלון.