במאמר המתפרסם ב-Ynet מפורטים החובות הגדולים של קלאב מארקט, מ-800,000 ש"ח ומעלה, המסתכמים ב-160.4 מיליון ש"ח ל-11 ספקים.
הנושים הגדולים הללו מזדהים בשמם ויש להניח שלא יקרסו וכי לפחות חלק מחובם מובטח באופן כזה או אחר. יתרת החוב, כמיליארד ורבע (!) ש"ח מתחלקת, מן הסתם, בין ספקים קטנים, עובדים ואזרחים שהאמינו לבורוביץ ומוזס וקנו מהם תוי קנייה.
בין האזרחים הללו - גימלאים שקנו את התווים דרך ארגוניהם.
מי שלחץ על הדק העושק הם הבעלים הישירים של הרשת, אבל התפלגות החוב כפי שהיא מפורטת לעיל מצביעה בעליל על קברניטי ספינת הנשק: מנהלי הבנקים שאפשרו לבעלים לצבור חובות לא מובטחים ביודעם שעשרות אלפי נושים קטנים, ולא הם, ישלמו את מחיר הקריסה.
לא ייתכן שנניח לבעלי הקלאבמארקט ולחבריהם מנהלי הבנקים שידם במעל לצאת מהעניין הזה ללא פגע, קל וחומר כך לאלה המנהלים בנקים המצויים תחת הסדר המניות הבנקאיות הזכור לשמצה.
אומנם בית המשפט אמר את דברו ונתן לבעלים מרווח זמן עד ה-17.8.05 לטפל בקריסת עסקם, אלא שאין בכך די: עד אז עלולים מאות רבות ואולי אף למעלה מזה ספקים קטנים של הרשת לקרוס, וניסיון העבר מלמד שצפויים גם התאבדויות, התקפי לב והרס משפחות של האומללים שלא יעמדו בלחץ.
החלטת בית המשפט מחייבת את נושי הקלאבמארקט אך לא את לקוחות בעליה. אף אחד מאיתנו לא יוכל לטעון שידיו לא שפכו את הדם הזה אם לא יפעל על-מנת שהבעלים והבנקים הרשלנים ישלמו הרבה לפני ה-17.8.05 לחלשים שבין הנפגעים את המגיע להם, וקודם כל-לספקים הקטנים ולנמוכי ההכנסה שבין עובדי הרשת.
לעניין זה חשוב לזכור את תשלומי השכר ששולמו ישירות לחשבונות הבנק של עובדי הרשויות המקומיות מעל ראשי מעסיקיהם פושטי הרגל: המכשיר המשפטי-חשבונאי-פיננסי קיים, הוא נוסה בעבר בהצלחה וחובה להפעילו מיידית בטרם נעבור מדיני ממונות לדיני נפשות ומקשרי הון-שלטון לקשרי הון-חידלון.
הדרך היחידה הפתוחה בפנינו לגרום להם לעשות זאת היא לדבר בשפה היחידה הנהירה להם - שפת הכיס. במאמר הנ"ל ב-Ynet מנויים 4 עסקים השייכים לבעלים בורוביץ: אל-על, טמבור, סונול וסופרגז.
הגברת תמי מוזס קשורה מן הסתם ל"ידיעות אחרונות" ולעסקים אחרים בהם מעורבת החברה המפעילה את העיתון. הח"מ מצהיר כי כצרכן יחדל להיזקק לעסקים הנ"ל וכן לכל עסק אחר של בעלי קלאבמארקט כל עוד לא יעשו להצלת נפשות כמוסבר לעיל.
אי לכך מבקש הח"מ מכל מי שיודע על עסקים נוספים של בעלי הקלאבמארקט להודיעו בתגובה למכתב זה, ובאותו מקום ואופן בו פורסם, על-מנת שיוכל להדיר את רגליו מעסקים אלה. כמו-כן מתבקשים בעלי הקלאבמארקט לקרוא בעיון את התשובות הללו על-מנת שיוכלו להזים בזמן אמת זיקה לשמות עסקים שלהם העלולים להתפרסם בטעות.
בנוסף מתכוון הח"מ לפעול כלהלן:
1. לפנות לממשלת ישראל בדרישה להפסיק לחייב את עובדי שירות המדינה לטוס באל-על ולצמצם את עסקיה עם בל"ל ככל שרק ניתן מבלי לגרום נזק לציבור.
2. לפנות לרשות החברות הממשלתיות בדרישה להפסיק לחייב את נושאי המשרה בחברות הללו לטוס באל-על.
3. לפנות למרכז השלטון המקומי בדרישה להפסיק לחייב את עובדי הרשויות המקומיות לטוס באל-על ולצמצם את עסקין עם בל"ל ככל שרק ניתן מבלי לגרום נזק לציבור.
4. לבדוק אם סופרגז נמצא בין ספקי הגז בנכסים בהם יש לו ולקרוביו נגיעה, ובמידה שהדבר כך-לגרום להחלפת הספק.
5. להדיר את רגליו ורגלי מקורביו מתחנות הדלק של סונול.
6. לא לצבוע את נכסיו בצבעים מתוצרת טמבור.
7. להפסיק את טיסותיו וטיסות בני משפחתו באל-על.
8. לשכנע את מקורביו להעביר את חשבונותיהם מבל"ל (לו עצמו אין כאלה) לבנקים אחרים ולמכור את מניות בנק לאומי שבתיק ניה"ע שלו.
קוראי מכתב זה מתבקשים בכל לשון של בקשה לשתף את הח"מ ברעיונות נוספים ברוח הדברים הנ"ל באותו אופן בו מתפרסם מכתב זה, ולשקול כיצד עליהם להתנהג כצרכנים מול עסקי בעלי קלאבמארקט ומול בל"ל: לדעתי על כל אזרח הגון לפנות אל מקבלי ההחלטות במדינה בתביעה חד משמעית לעשות להצלת נפשות המתאבדים-בפוטנציה מבין נפגעי קלאבמארקט. אין ספק שהתנהגות כזו מצד המדינה וגופיה תהיה הרבה יותר מידתית משחרור רוצחים תמורת חירותו של טננבאום.