לפני שנים הזדמנתי לאסיפה שבה כיכב השר לשעבר ליברמן. השר הדגיש את היותו איש ביצוע מעולה, את התקדמות הרכבת עליה היה מופקד, את רצונו להנהיג מס הכנסה אחיד של חמישה עשר אחוזים כמו ברוסיה המשלחת את מוסרות הקומוניזם, ועוד כהנה וכהנה.
כאשר ניתנה האפשרות לשאול שאלתי את השר, חבר הכנסת ליברמן, מה בדעתו לעשות בנוגע לנחשול המדהים של עובדים זרים השוטף את הארץ, היכן העבודה העברית, והיכן התשלום הנאות עבור עבודה עברית. השר ביטל את הדברים במחי-יד ופסק: אף אם יהודיה לא רוצה לראות את בנה עובד בעבודה כפיים, לכן השטף ימשך ואף יתגבר.
וכך החל המדרון החלקלק של יושב-ראש סיעת ישראל ביתנו באיחוד הלאומי. המדרון החלקלק מתחיל בוויתור על עקרונות פעוטים, וממשיך לצבור תאוצה, כאשר בכל שלב נרמסים עוד ועוד עקרונות יותר ויותר חשובים. לאחר שפטר השר ליברמן את העבודה העברית בביטול, ברור היה לי כי גם דברים אחרים יזכו לאותו זלזול מתנשא.
שלוש שנים לאחר מכן הנה אנו נמצאים באמצע המדרון, והמהירות של רכבת ההרים הליברמנית הולכת וגוברת. עתה לא רק שלא צריך עבודה עברית, גם אדמה עברית איננה כה חשובה. חשובה רק אחדות העם, על האדמה אשר עליה רוב מוצק של יהודים. תוכניתו של מר ליברמן היא לוותר על ריבונותה של מדינת ישראל בכל מקום שבו רוב ערבי מוצק, לדוגמא, חבל נחל עירון, וכן על המשולשים הערביים אשר בשפלה הפנימית, טירה, טייבה, קלנסווה, ג'לג'וליה ועוד. פיצוי לשטחים שאובדים מוצא חבר הכנסת בצירוף גושי ההתישבות הגדולים ביהודה והשומרון אל המדינה היהודית החדשה, גוש קדומים ואריאל, אזור מודיעין ופסגת זאב והרחבת אזור ירושלים צפונה ודרומה ומזרחה.
למהלך הזה מוצא חבר הכנסת ליברמן סימוכין מוצקים לא פחות מאשר הצלחתה המדהימה של הכלכלה הרוסית, והוא הנימוק הכלכלי. לדבריו המגזר הערבי כולו תורם לבסיס המס של המדינה כשלוש מאות וחמישים מיליון ש"ח אבל יונק מעטיניה שבע מיליארד וארבע מאות מיליון בדמי ביטוח לאומי בלבד. הוצאת כל אותם צרכני ביטוח לאומי אל מחוץ למדינה, היא הערובה לחוסנה הכלכלי של המדינה המצומקת. ומה על ארץ ישראל המצויה מתחת לבתיהם רגליהם ומכוניותיהם של כל אותם אזרחים ערבים? עליה ניתן לוותר למען אחדות העם. על המצע הזה הולך חבר הכנסת לרוץ לבחירות, ואל הדגל הזה קיבץ קבוצה של תומכים ואת סגן ראש השב"כ לשעבר.
רציתי לנקב מספר חורים בבלון התקשורתי שחבר הכנסת ליברמן מנסה לנפח.
א) היסטורית, כל תוכניות החלוקה למיניהן אשר הוצעו על-ידי דגולים ממנו מ-1925 ואילך נכשלו כשלון חרוץ.
ב) ההתיישבות היהודית בארץ ישראל מעולם לא התחשבה ברוב ערבי מקומי זה או אחר. כאשר עלו ראשוני המתנחלים לחניתה הם לא בדקו כמה ערבים גרים בסביבה. כאשר עלתה תל-אביב על הקרקע, היא לא התחשבה ברוב הערבי אשר ביפו. כאשר יושבה רמת הכובש, היה זה באזור "שורץ" ערבים. כאשר עלו מייסדי קדומים-היא-סבסטיה על הקרקע לא נעשתה ספירה מדוקדקת של מספר הערבים בסביבה. גם כוכב יאיר דחוקה לה היטב היטב בין כפרים ערבים שמספר תושביהם רב עשרת מונים ממנה.
ג) מבט ממעוף הציפור על פיסת הארץ הזו, המחולקת לפי שיטתו של חבר-הכנסת ליברמן, הופך את גדר ההפרדה הנוכחית כמעט לקו ישר. הגבול המוצע אורכו יהיה לא שבע מאות קילומטרים, אלא אלפיים. ומי יגן על גבול שכזה? ואם במעוף הציפור עסקינן, הרי שמן האטמוספרה הגבוהה נראית כלל מדינת ישראל כאי בודד בים של כיבוש ערבי, אשר לשיטתו של ליברמן יש לעזבו מייד.
ד) והיכן יעבור הגבול בנגב? הרי רובו של הנגב המרכזי-מזרחי מיושב בערבים (גם הם צרכנים כבדים מאוד של ביטוח לאומי) בעוד הישוב היהודי מוגבל לגושים קלים להכלה, באר שבע, דימונה ירוחם ערב ומצפה רמון. כדי שלא להכליל כמאתיים אלף ערבים בנגב הישראלי יש לוותר על מירב הנגב, ולשמור על מספר "צירי כיסופים" לכל אחת מן הערים הללו. עוד חמש מאות קילומטר של גבולות. והגליל? הדמוגרפיה של הגליל כה סבוכה שחלוקה שלו, היא פלונתר של מטורף בליל ירח מלא.
ה) אבל כל הטיעונים הללו מתגמדים אל נוכח המציאות החדשה שכופה עליו חוק פינוי פיצוי. עשרת אלפים בני אדם בקירוב מתפנים מחבל ארץ אל תוך גבולות הקו הירוק. הפינוי הוא ברובו מרצון, ורק מיעוטו בכפיה, לפחות עד לרגע זה. כל מתפנה אשר עוזב את ביתו שבישות הערבית לעבר השטח שבריבונות ארץ אזרחותו, ישראל, זוכה לפיצוי המאפשר לו לבנות את חייו מחדש. שערו נא בנפשכם כי מדינת ישראל מזיזה את גבולה המזרחי באופן חד צדדי מערבה וכי חמש-מאות אלף ערבים נשארים בצד המזרחי, הערבי של הגדר. מייד הם קמים, נוטשים את בתיהם, מכריזים על רצונם העז לשמר את אזרחותם הישראלית, ודורשים פיצוי על ביטול הריבונות בצד המזרחי של הגדר והפינוי שכפתה עליהם המדינה.
את הבתים שינטשו יקבלו חמש מאות אלף ערבים אשר יגיעו מן הפזורה הפלשתינית, אולי מעזה, דרך סיני, הממלכה ההאשמית ומעברי הירדן, ואילו הללו, ערבים אזרחי ישראל ידרשו בתוקף פיצויים זהים לאלו של מפוני גוש קטיף. כפי שנכתב כבר בטור זה, חוק פינוי פיצוי איננו מבדיל בין יהודים וערבים, אלא מקצה פיצוי לכל אדם אשר נאלץ לעזוב את מקום מושבו מכיוון שמדינת ישראל מסירה ממנו את ריבונותה. אינני יכול לתאר לעצמי מתנה גדולה יותר לרשות הטרור והרצח מאשר חוק ליברמן. אינני יכול לתאר לעצמי אסון גדול יותר, מחוץ לשואה, מאשר חזון ליברמן.
וכך זה כאשר נוטשים עקרונות קטנים, ומחליקים במדרון החלקלק. כאשר מתנתקים מן הרעיונות שבבסיס המאמץ הציוני, ומתחברים לפתרונות לשעה, כגון הסכם אוסלו וחזון בוש וסיוט הביעותים נוסח ליברמן. הדמוגרפיה הערבית של ארץ ישראל איננו נתון קבוע שאיננו ניתן לשינוי. המנוסה הערבית בחדשי הקייץ של תש"ח, היא הוכחה לכך כי שום קיום ערבי בארץ ישראל איננו קבוע, ובעזרת לחץ פיזי מתון (רוצה לומר, התנחלות הולכת וגוברת) יכול מספר הערבים להגיע למספר היהודים שבסוריה.
העיקרון שצריך להנחות כל מנהיג יהודי בארץ ישראל הוא ארץ ישראל לעם ישראל, בעבודה עברית. הדרך להשיג את המטרה הנכספת היא ארוכה, מלאת חתחתים, התקדמות ונסיגה, אך תמיד חתירה קדימה למגע עם המדינה היהודית בארץ ישראל.