לאחר כפר מימון ולפני שדרות, רבים בוודאי שואלים את עצמם מה התכלית - האם סך כל המאמצים, למן הסרט הכתום ועד לישיבה בכלא "עד תום ההליכים", יש להם סיכוי להביא לתוצאה האחת והיחידה הקובעת: ביטול הגזירה?
התשובה היא, שזה תלוי במחיר שייגבה מן הפוליטיקאים האחראים לגירוש, והמצפים להיבנות מן החורבן. מספרים, שאחד הנימוקים בפי היועצים מ"פורום החווה" לטובת תוכנית העקירה היתה קלות הביצוע לפי הערכתם. עזה רחוקה, שונאים אותה, קל יהיה לשווק אותה. הם לא חלמו שיעלה גל כזה של התקוממות ושיקיף המונים כאלה, ובעוצמה כזו.
תיאורטית, מי שהכוח בידו יכול לעשות הכל. למה, למשל, צריך לגייס אלפי חיילים ושוטרים? די במחלקה אחת שתפתח באש, וכל ההמון יתפזר. ובכל זאת, תסריט כזה הוא בלתי אפשרי, מפני שמחירו הוא בלתי נסבל.
חבל, שמטה גוש קטיף ומועצת יש'ע גובים את המחיר רק לאחרונה. לפני כן הם ניסו לכבוש לבבות בעם ולהשפיע על הפוליטיקאים באמצעות שתדלנות פוליטית. דא עקא, ששיטות כאלה אינן עובדות על איש כשרון.
שרת החינוך, לימור לבנת, נדחפה פתאום להצטלם בתקשורת כמי שמציעה בממשלה להרשות את הכנס בשדרות. מדוע? מפני שעל-פי הסקרים היא יודעת שהיא עתידה לשלם מחיר על ההשתפנות וההתקרנפות שלה.
בסוף, ישתקף המחיר, כמובן, בסקרים. "סוקר" גדול הוא נתניהו, והנה גם הוא החל להשמיע בתקשורת קולות המכוונים לאזנינו. הוא מזהיר מפני הטרור והקסאמים, הוא יצביע בעד דחיית התחלת ביצוע הגירוש. גם הוא יודע את המחיר.
גביית מחיר אינה קלה. היא עולה במאמצים ובסבל רב-השמצות, מעצרים, משפטים, מכות, העתקת מגורים לשטחי הגירוש, שהייה בתנאי שדה. אולם - כבר יש תמורה. פעם שנייה נאלץ השלטון לרכז עשרות אלפי שוטרים בנגב. והתוצאה היא - "גוש קטיף זה כאן", הגירוש הוא עכשיו, והמגורשים אינם רק 8000 הקורבנות המיועדים, כ'א מחנה עצום ורב. כך נכשל השלטון בנסיונו לבודד את זירת הפשע ואת קורבנותיו.
שלטון, כל שלטון, שואף לבצע את משימותיו בשקט ובצורה חלקה. עצם הצורך לגייס צבא שלם הוא כבר סימן של חולשה. והעלויות, המחיר בשקלים: פורסם, שרק למשטרה בלבד עלה המצור על כפר מימון 7 מיליון שקל. ולצבא? כמה עלה רק הצפלין שהביאו במיוחד מגבול מצרים? והמטוסים הקלים? והמסוקים? (עכשיו העביר הצבא למשטרה, במיוחד לצורך הגירוש, שני מסוקים משלו). ושינוע עשרות אלפי חיילים ושוטרים על הלוגיסטיקה שלהם?
וזאת לדעת: אמריקה לא תשלם. היחסים איתה מתוחים ורעים. קונדוליזה נזפה פה בשרים כמו בילדים קטנים.
והמשטרה משלמת מחיר, ועימה לצערנו גם הציבור. אך הציבור צריך לדעת, שהרס הציונות עולה ביוקר. הוא ילמד, שהנוסחה השמאלנית-שרונית לזרוק לערבים אידיאלים, חלקי מולדת ויישובים יהודים ולקבל בתמורה חיים של סבבה, אינה עובדת. הערבים אינם נותנים את התמורה, והחידוש הוא שהיהודים גובים מחיר.
גבי גזית, תועמלן שמאלני פרוע בגל ב' בקול ישראל, "גילה" שילד בן 11 נוהג ברכב, ושכל יום נדקר מישהו, ובכלל - הפשע חוגג, והכל מפני ש-11,000 שוטרים מרותקים מול מתנחלי מועצת יש"ע. מדוע לא תפסיקו? - הוא שואל. לא איכפת לכם? לא עלה, כמובן, על דעתו לפנות לשרון שהוא יפסיק את הגירוש וההרס, אך בשביל גבי גזית זו הרי הגשמת חלום חייו!
הפרשן השמאלן חנן קריסטל מספר ברדיו שלראשונה על-פי הסקרים סיכוייו של שרון בפריימריז מול נתניהו שקולים, וגם אם יזכה - צפוייה לו בכנסת סיעת ליכוד לעומתית עויינת, כי המרכז - שוב לפי הסקרים - לא יבחר בנאמני שרון, כי אם באלה שהוא קורא להם "מורדים". זה מחיר, כי את השפה הזאת שרון מבין. אך מהו שהוריד את הרייטינג שלו בליכוד? הווי אומר, מה שנאמני א"י מחוללים בשטח.
את עיקר המחיר תגבינה התמונות - תמונות הגירוש והשפעתן. מהן שרון פוחד, ועל כן הוא כל כך מתאמץ להשיג עזיבה שקטה לפני יום הגירוש. ולכן כ'כ חשוב למאבק שהוא ידע מראש שהרוב המכריע לא יתפתה ולא ילך מרצון, ויצטרכו לגרור אותו, ועל כך שרון ישלם מחיר.
סקר שפורסם בטלוויזיה מראה, ששיעור התומכים בגירוש ירד אל מתחת ל-50%, ומכך צריך להפחית כ-12% של נסקרים ערבים. יוצא, שהתומכים בחורבן מבין היהודים הם היום מיעוט ברור. את המחיר הזה גבו סך כל ההשתדלויות שלנו.
הבורסה יורדת והמומחים אומרים שתרד עוד. מי שלוחץ על שרון לנסיגה כללית, ומהר ככל האפשר, זה ההון הגדול, האוליגרכים שלנו, הלאוטמנים למיניהם. והם מבינים היטב את שפת הבורסה.
לראשונה בהיסטוריה נזף הנשיא בבית המשפט העליון, כלומר באהרן ברק, על כך שלא רצה להכריע בעתירה נגד עצירת האוטובוסים. הנשיא רמז, שיש הבדל בין מי שעוצר פורץ בדרכו לבצע פשע, למי שעוצר מפגין, אפילו הוא מתכוון לצעוד לגוש קטיף. והנשיא הרכיב "צוות התערבות" של שלושה, כולם ממתנגדי הגירוש, לייעץ לו בענייני הינתקות. הווי אומר, לא פשוט לגרש יהודים, וזה תודות למי שצעד ויצעד בנגב.
וכאן ניתן לומר "לפום צערא אגרא": מה שיותר קשה, יותר קל. משטר שרון מאיים לחסום כל צומת? מה טוב ומה נעים, שעכשיו לא אנחנו חוסמים - הם חוסמים! המשטרה עומדת להרוס את כל חיי השיגרה בדרום הארץ? כך יאה וכך נאה כאשר באים לעקור יישובים יהודים.
וככל שמשטרו של שרון מקבל קווי אופי יותר מובהקים של דיקטטורה, כך עולה המחיר שאנחנו גובים כעונש על מעשה הנבלה של הגירוש: זרנוקי מים? מקלות? גז מדמיע? סוסים? איום ש"יישפך דם", כלומר שהמשטרה תרצח מפגינים? על כל אלה משטרים משלמים מחירים פוליטיים כבדים. דה גול הגדול עף מן השלטון בנסיבות כאלה.
מרטין לותר קינג וקהלו ספגו מכות רצח, שיסו בהם כלבים, הטביעו אותם בזרנוקי מים, כלאו אותם ימים רבים - והשימוש באמצעים הללו, הוא גופו הביא להם בסופו של דבר את הניצחון. את המחיר המיידי משלמים כמובן המוכים, אבל את המחיר ארוך הטווח, הפוליטי ואפילו ההיסטורי, משלם שלטון הדיכוי.
דיקטטורים אינם אוהבים להיראות דיקטטורים. הם מוציאים הון תועפות על תעמולה המציגה אותם כטובים ומיטיבים, אוהבי בעלי חיים, מנשקי ילדים ומוקפים המונים מחייכים. עצם חשיפתם כדיקטטורים ברוטלים ואכזרים גובה מהם מחיר.
על מעצר של ילדות בנות 12, על הכאת בני 15 בחוצות - סתם ללא סיבה, על הוצאת ילדים באמצעות שלטונות הסעד בכוח מזרועות הוריהם, על הוצאה כפוייה של נכים ומוגבלים, על כל זה ישלם הרודן מחיר.
ואם הנשיא מבקר את אהרן ברק, ופנחס וולרשטיין מצהיר בפומבי שאינו פונה לבג'צ בעניין האוטובוסים, כי אין לו אמון בו, מערכת המשפט כבר משלמת מחיר על צייתנותה לשליט.
אלי ישי הופיע בשא-נור ויופיע בשדרות, להביע הזדהות עם המגורשים. אלי ישי - פירושו הרב עובדיה יוסף. והרי לנו מחיר אדיר ששרון משלם: הכוח העצום של היהדות הספרדית המאורגנת מתייצב נגדו.
עוד לפני שנים התפאר שרון באמריקה "רק אני יכול להעביר בעם את הוויתורים הגדולים", והנה - אם כ"כ קשה כבר עכשיו, מה יהיה ביום הגירוש? והתובנה באמריקה ששרון אינו יכול כל כך, ויש סרבנות בצבא, ויוקרת הרמטכ'ל המשרת אותו שוקעת - כבר פוגעת בו במימשל האמריקני, וזה בשבילו אחד המחירים הקשים!
על-פי "פשרת לבני" יש צורך ב-4 החלטות נפרדות, בשלבי הגירוש השונים. אלוף פיקוד הדרום גילה, שהטרור ברצועה עולה על כל מה שהיה קודם. שבעה עשר אירועי טרור ליום - היקף "ללא תקדים", בלשונו. סגן שר הביטחון רמז למיבצע "חומת מגן ב'", שבמישכו ייעצר הגירוש.
עוד יש להם סולם לרדת בו, ושבועיים זמן. ודווקא לכן כ"כ חשוב להעלות עכשיו, מיד, את מחיר הגירוש. ולכן עיתוי הצעדה הגדולה בנגב הוא קריטי.
ועל כך ייאמר במלוא מובנן של המלים: אם לא עכשיו, אימתי?.