א.ההיספנים הופכים למיעוט הגדול ביותר בארה"ב
ההיספנים הוא שם כולל למהגרים שהיגרו לארה"ב מאמריקה המרכזית, הדרומית ואיי הים הקריבי. אם כי המהגרים מגיעים מכל האזורים הללו, החלק העיקרי של המהגרים מגיע ממקסיקו. על-פי נתוני ה-U.S Census Burearu מ-17 במאי 2007 ההיספנים היוו 15.1% מאוכלוסיית ארה"ב ומספרם הגיע ל-45,500,000 והחל מראשית המאה ה- 21, ההיספנים הם המיעוט האתני הגדול ביותר בארה"ב. על-פי נתוני המפקד של 2010 עלה מספר ההיספנים ל-49,978 וב-2012 הם כבר מהווים 17% מהאוכלוסייה ומונים 52,000,000. הצפי ל-2015 הוא שמספרם יגיע ל-57,711,000. עד 2050 יעלה אחוז ההיספנים על-פי ההערכות ל-29% ואחוז הלבנים ירד ל-47%.
ב.המחלוקת על אופיה של הלאומיות האמריקנית
עובדה זו מעוררת אי-נוחות רבה בקרב אמריקנים ממוצא אנגלוסכסי ואי נוחות זו מצאה ביטוייה בספרו של פרו'פ סמואל הנטיגטון מאוניברסיטת הארוורד, The Challenge to America's National Identity, שיצא לאור ב-2003.
הנטינגטון עורר מחדש את הוויכוח על אופיה של הלאומיות האמריקנית. ויכוח זה מתנהל בהפסקות מאז ראשית ההתיישבות האנגלו- סכסית בצפון אמריקה במאה ה- 17 . במשך ההיסטוריה של ארה"ב נוסחו מספר תפישות באשר לאופיה של הלאומיות האמריקנית:
התפישה הוותיקה ביותר הייתה שהאומה האמריקנית היא אומה אנגלו-סכסית, מורשתה התרבותית, והפוליטית היא אנגלית והיא שייכת למשפחת העמים האנגלו-סכסיים. תפישה זו התגבשה בשעה ש- 60% מאזרחי ארה"ב היו אנגלים ועוד 18% היו סקוטים וסקוטים אירים (סקוטים שהיגרו לצפון אירלנד ומאוחר יותר לאמריקה הצפונית), שהיו דוברי אנגלית, פרוטסטנטים ושייכים לתחום המורשת התרבותית והפוליטית האנגלית. אומנם החברה הווספית (wasp - white anglo- saxson protestant) הייתה ליברלית במובן זה שהייתה מוכנה לקלוט מהגרים שאינם ממוצא ווספי - הכוונה הייתה למהגרים מצפון ומערב אירופה- בתנאי שהם יוותרו על שפתם, תרבותם ואורח חייהם ויאמצו את המודל האנגלו-סכסי. הנחת היסוד של בעלי תפישה זו הייתה שבשל הדומיננטיות של הגזע והגניוס האנגלו- סכסי, הזרים יבלעו בתוך הרוב האנגלו- סכסי עד לבלי הכר.
לקראת שיאו של המאבק בין תושבי 13 המושבות שהיו תחת שלטון אנגלי, בינואר 1776, פרסם תום פיין, מהגר אנגלי, חוברת בשם Common Sense, בה הציע תפישה אלטרנטיבית לתפישת הלאומיות האנגלו-סכסית, התפישה הקוסמופוליטית או תפישת "כור ההיתוך". על-פי תפישה זו, האומה האמריקנית איננה אומה אנגלו- סכסית אלא אומה קוסמופוליטית בהרכבה הגזעי ובתרבותה. אירופה ולא אנגליה, טען פיין, היא המקור למהגרים לאמריקה, והאומה האמריקנית מורכבת ממהגרים אירופים, שמורשתם התרבותית והפוליטית היא הרציונליזם האירופי. תפישה זו שנקראה גם "כור ההיתוך" גרסה שהמהגרים השונים יתערבבו מבחינה חברתית, יהיו נשואים מעורבים וייווצר גזע חדש, אמריקני. גם התרבות האמריקנית תהיה תוצאה של "כור היתוך", כתוצאה מהתרומות שיתרמו המהגרים השונים שתתערבבנה ותיווצר תרבות חדשה אמריקנית. במלים אחרות, עם אחד, גזע אחד, תרבות אחת- אומה הומוגנית שתיווצר מ"כור היתוך".
גל ההגירה שהגיע לארה"ב בין השנים 1830 - 1870 היה מורכב ברובו מפרוטסטנטים מצפון ומערב אירופה, אם כי הוא כלל גם אירים קתולים, וחלק מהגרמנים שהיו קתולים, והגיעו גם יהודים. כמו-כן הייתה הגירה של קוויבקים מקנדה שהיו קתולים, וסינים ויפנים מהמזרח הרחוק. ההגירה האירית והאסיינית עוררה ויכוחים באשר להתאמתם להיות אזרחים אמריקנים, והתעוררו ספקות באשר למידת ההצלחה של הלאומיות האנגלו- סכסית לבלוע אותם ללא הכר, או של "כור ההיתוך" להתיכם, אבל שתי התפישות המשיכו להתקיים זו לצד זו.
גל ההגירה שהגיע לארה"ב החל משלהי המאה ה-19 מדרום ומזרח אירופה היה שונה במוצאו האתני, ובמורשתו הדתית התרבותית והפוליטית, מגל ההגירה הקודם ומהגרעין האנגלו- סכסי. הפולנים, האיטלקים והבוהמים היו קתולים, היהודים ממזרח אירופה היו אורתודוכסים ושונים תכלית שינוי מהיהודים הגרמנים מהגל הקודם, שהיו ברובם רפורמים ושייכים לעולם התרבות המערבית. כמו-כן הגיעו מהגרים מהבלקן ומהמזרח התיכון, שהיו נוצרים אורתודוכסים, ארמנים או מרונים. הגל הזה הביא להתחדשות הוויכוח על תפישת הלאומיות האמריקנית, והוויכוח, הפעם, היה לוהט הרבה יותר מהקודם בשל ההבדלים המשמעותיים בין יוצאי צפון ומערב אירופה לעומת דרום ומזרח אירופה. האמריקנים הוותיקים היו בדעה שהמהגרים החדשים אינם מעוניינים לעבור את הטרנספורמציה הנדרשת מהם, על-פי שתי התפישות. שהרי הנחת היסוד המשותפת לשתי התפישות הייתה שעל המהגר לוותר על שפתו, תרבותו ואורח חייו כליל. לפי התפישה האנגלו- סכסית, היה עליו להיבלע בתוך האומה האנגלו-אמריקנית, בעוד שלפי תפישת "כור ההיתוך", היה עליו להעלם בתוך הכור. המהגרים החדשים, זו הייתה הטענה הרווחת, חיים במובלעות אתניות, או גיטאות, וממשיכים לדבר בשפתם, לשמר את תרבותם ואורח חייהם והסתגר מבחינה חברתית.
על-רקע המצב הזה פרסם יהודי בשם הוראס קאלן ב-1915, מאמר בו טען שארה"ב הופכת למעשה לאומה פלורליסטית. הוא קרא לתפישה שלו "פלורליזם קולטורלי" וטען שזוהי לא רק זכותו האנושית והדמוקרטית של האדם לשמור על צביונו הייחודי, אלא שזוהי משמעות הדמוקרטיה: "שווה אבל שונה". הוא גם טען שהאדם אינו מסוגל לשנות את הווייתו מבלי להפסיק להיות הוא עצמו, ושרק במסגרת האתנית שלו הוא מסוגל לממש את עצמו, זכות המוקנית לו על-פי העיקרון הדמוקרטי. הוא השווה את החברה האמריקנית לתזמורת המורכבת מכלים שונים בעלי טון שונה ומלודיה שונה שבהתאחדם הם יוצרים סימפוניה נהדרת. (6)
התפישה הפלורליסטית לא נקלטה בראשית המאה ה-20, והתקופה שקדמה למלה"ע השנייה בארה"ב הצטיינה בהתחזקות הנייטיביזם (הכינוי לשנאת זרים שאינם שחורים) והאנטישמיות. רק הידיעות המחרידות שהגיעו מאירופה על השואה ורצח 6 מיליון יהודים על-פי תורת הגזע הנאצית הביאו, בהדרגה, לשינוי היחס ליוצאי דרום ומזרח אירופה וליהודים, וליתר סובלנות כלפי "שונות".
גל ההגירה העצום מאמריקה המרכזית והדרומית ומאיי הים הקריבי, והגל שהגיע מהמזרח הרחוק, לאחר מלה"ע השנייה, הגבירו את המודעות לשוני, ולסובלנות, ונידמה היה שארה"ב משלימה עם אופיה הפלורליסטי.
ג.החשש מפני שינוי אופיה של החברה האמריקנית
אמריקנים רבים, המשתייכים לקבוצה הלבנה, במובן הרחב של צאצאי יוצאי אירופה, מודאגים מהגידול המתעצם והולך של המיעוט ההיספני. החשש המקנן בליבם הוא שהם ישנו את פניה של ארה"ב. דאגתם נובעת מכך שההיספנים מעדיפים את השפה והתרבות הספרדית על האמריקנית. יש להם עיתונות, טלוויזיה ורדיו בספרדית. הם מעדיפים להתגורר בצוותא בשכונות היספאניות בהן הם ממשיכים לקיים את אורח החיים של ארץ המוצא. ההעדפה של המקסיקנים לאוכל מקסיקני הביאה לכניסה של חברות מקסיקניות לשוק האמריקני, על חשבון חברות אמריקניות. האמריקנים מודאגים מהשאיפה של ההיספנים להפוך את הספרדית לשפה רשמית שנייה לצד האנגלית, ומהחשש להתפשטות התרבות הספרדית. האמריקנים הלבנים חוששים שההגירה הבלתי חוקית תהפוך את ההיספנים לרוב.
חששות אלה מזכירים את החששות של הקבוצה הווספית מההגירה מדרום ומזרח אירופה בין שנות ה-1870 ל-מלחמה"ע הראשונה, שהביאה לחוקי הגירה שהביאו להפסקת ההגירה מדרום ומזרח אירופה והמזרח הרחוק, כדי למנוע את שינוי אופיה של החברה האמריקנית.
החששות מפני ההתעצמות ההיספנית הביאה ליוזמה להקמת
גדר הפרדה לאורך הגבול המשותף ביו ארה"ב למקסיקו כדי להקשות על ההגירה הבלתי- חוקית.
היוזמה להקמת הגדר יצאה מתושבי המדינות הסמוכות לגבול. קבוצת תושבים החליטה להגן על הגבול מפני ההגירה הבלתי- חוקית.
מושלת אריזונה הדמוקרטית, ג'נט נאפוליטנו, שלחה מכתב חריף למייקל צ'רטוף, מהמחלקה להגנת המולדת, ומחתה על הגבול הפרוץ. היא תמכה בהצבת המשמר הלאומי לאורך הגבול, כדי למנוע הסתננות בלתי- חוקית. היא התלוננה על ההוצאות הגבוהות הכרוכות במעצרם של המהגרים הבלתי- חוקיים או בהוצאות הטיפול בהם בתחומי החינוך והבריאות. מושלת אריזונה אף הכריזה על מצב חרום באריזונה. חוק שנחקק באריזונה מאפשר לשוטרים לחקור את מעמדם החוקי של אנשים שמתעורר לגביהם חשד שהם מתכוררים באופן בלתי חוקי בארה"ב. מושל ניו מקסיקו הרפובליקני, ביל ריצ'רדסון, התייחס אף הוא למצב בגבול והקציב כספים להגברת האבטחה על הגבול. מושל קליפורניה, ארנולד שוורצנגר, הצטרף למושלי מדינות אלה בדרישה לחסום את הגבול, ודרש מהממשל הפדרלי לפצות את קליפורניה על ההוצאות הנגרמות לה בשל המהגרים הבלתי- חוקיים.
לאחר אירועי ה-11 בספומבר ביצע משמר הגבול מבצע מעצרים של למעלה מחצי מיליון מהגרים בלתי חוקיים.
הנשיא בוש נענה לדרישה וחתם באוקטובר 2006 על חוק להקמת גדר לאורך 1,200 ק"מ, שהתקבל בקונגרס. ההחלטה על הקמת הגדר נועדה לא רק לעצור את ההגירה הבלתי- חוקית אלא גם למנוע חדירת אנשי אל-קאעידה או חיזבאללה למטרות טרור. אושרה הקמת גדר תלת- שכבתית.
ממשלת מקסיקו התנגדה להקמת הגדר משום שהסכומים שהמהגרים המקסיקנים שולחם לבני משפחותיהם במקסיקו מגיע למיליארדי דולרים לשנה, ונחשבים למקור הכנסה השני בחשיבותו לאחר הנפט. גם מדינות נוספות באמריקה הלטינית התנגדו לבניית הגדר. במאי 2006 פירסמו שרי החוץ שלמקסיקו, גואטמלה, הונדורס, ניקרגואה וקוסטה ריקה הודעה משותפת בה גינו את ארה"ב על החלטתה להקים גדר.
נוסף על ההחלטה על בניית הגדר, הודיע הנשיא בוש על שיגור 6,000 חיילי המשמר הלאומי כדי שיצטרפו לכ-6,000 חיילי משמר הגבול על-מנת לעצור את ההגירה הבלתי חוקית.
ד.הנטינגטון:האתגר לזהות הלאומית האמריקנית
הנטינגטון הקדיש את סיפרו לאתגר הזה. הוא טוען שללאומיות האמריקנית יש מספר מאפיינים והם: השפה האנגלית, הנצרות הפרוטסטנטית, המורשת התרבותית והפוליטית האנגלית, דגש על אינדיבידואלזם, אתיקה של עבודה, כלומר, מוסר עבודה גבוה, ואמונה ב"חלום האמריקני".
במלים אחרות, הנטיגטון מגדיר את האומה האמריקנית כאומה לבנה, נוצרית פרוטסטנטית. הנטיגטון אינו רואה כל סתירה בין עיקרון ההפרדה בין דת ומדינה לבין הגדרתו את האומה האמריקנית כאומה פרוטסטנטית.
הנטינגטון מודאג מהאפשרות שמקסיקו וההיספנים בארה"ב ישתפו פעולה ויצאו בתביעה טריטוריאלית נגד ארה"ב. באמצע המאה ה- 19 התנהלו מלחמות בין מקסיקו וארה"ב כבשה מידי מקסיקו את דרום- מערב ארה"ב של ימינו: טקסס, קליפורניה, נבדה, אריזונה, יוטה וניו- מקסיקו. הנטיגטון מודאג מכך שהמקסיקנים "כובשים מחדש", בעידודה של מקסיקו, את השטחים הללו באמצעות הגירה, דמוגרפיה ושמירה על השפה הספרדית ותרבותה. הוא מודאג מכך שבאזורים אלה מעצבים המקסיקנים תרבות אמריקנית- היספנית.
הנטינגטון הביע בסיפרו את דאגתו מכך שארה"ב הפכה, לדעתו, מארץ של מהגרים הנבלעים בלאומיות האנגלו- אמריקנית, תוך ויתור על שפתם, תרבותם והערכים שהביאו עמם, לארץ של מיעוטים אתניים, הנאמנים לארץ מוצאם יותר מאשר לארה"ב.
הנטיגטון תולה, במידה לא מעטה, את האשמה להתפתחות זו באליטה האקדמית, המטפחת ערכים אוניברסליים במקום ערכים לאומיים אמריקנים, ונותנת לגיטימציה לרב-תרבותיות ולזכויות לאומיות- קיבוציות, הנוגדות את החוקה האמריקנית, המבוססת על זכויות אינדיבידואליות. הנטיגטון גם מתנגד לרעיון של "אפליה מתקנת" המפלה, לדעתו, לרעה, את המצטיינים לטובת בני מיעוטים אתניים.
הנטינגטון חוזר, למעשה, אחורה, לתפישת הלאומיות האמריקנית מראשית הקמתה של ארה"ב. הוא מתעלם לחלוטין מגלי ההגירה ששינו את פניה של ארה"ב. ארה"ב כבר מזמן איננה אומה אנגלו- אמריקנית, פרוטסטנטית. אבל, בעוד שהנטינגטון השלים עם התוספת של ההגירה מדרום ומזרח אירופה הוא מתקשה להשלים עם ההגירה ההיספנית.
ראיית המיעוט ההיספני כסכנה לזהות הלאומית האמריקנית ע"י הנטינגטון היא חלק מראיית העולם הכוללת שלו, כפי שהיא באה לידי ביטוי בסיפרו "התנגשות ציביליזציות", שיצא לאור ב-1996 .
חזונו של הנטינגטון הוא להציל את הציביליזציה המערבית ע"י מניעת הגירה של לא- מערביים כדי לשמר את זהותה האתנית- תרבותית של הציביליזציה המערבית. לשם כך, הוא הציע למדינות המערב להגביל את ההגירה ע"יחקיקה, לחזק את יעילות שירות ההגירה והאזרחות, להנהיג ביקורת גבולות קפדנית, לצמצם את זכות המקלט המדיני, ולנהל מדיניות שתעודד התבוללות מלאה של המהגרים שכבר נמצאים בארצות המערב ע"י מדיניות חברתית לקידומם.
ה.הבדלי התפישות בין 2 המפלגות
בבחירות לנשיאות מייצגות 2 המפלגות תפישה שונה לגבי אופיה של החברה האמריקנית. המפלגה הדמוקרטית, המייצגת את המיעוטים האתניים, דוגלת בתפישת עולם פלורליסטית רב-תרבותית, ואילו המפלגה הרפובליקנית מייצגת את הקבוצה הלבנה, השואפת לשמר את הדומיננטיות של האופי האנגלו- אמריקני של ארה"ב. המפלגה הדמוקרטית מייצגת בעיקר את המעמד הבינוני והנמוך ואת האינטליגנציה בעלת התפישה האוניברסלית, בעוד שהמפלגה הרפובליקנית מייצגת את עילית ההון, את המעמד הבינוני העליון ואת הפונדמנטליסטים הפרוטסטנטים. המפלגה הדמוקרטית, בהנהגתו של
ברק אובמה שואפת להפוך את ארה"ב למדינת רווחה, ע"י הרחבת והעמקת המעורבות של הממשל הפדרלי בתחומי בריאות, חינוך ורווחה חברתית. המפלגה הרפובליקנית מתנגדת להרחבת והעמקת המעורבות של הממשל הפדרלי, ודוגלת בכלכלת שוק חופשי עם מינימום מעורבות ממשלתית.
ההיספנים הם רובם ככולם קתולים ובעלי תפישת עולם שמרנית. יש להם לא מעט ערכים משותפים עם הפרוטסטנטים הפונדמנטליסטים. בבחירות ב-2004 לא מעטים מהם תמכו בג'ורג בוש בשל מדיניות ההגירה שהציע. מדיניות ההגירה היא גורם לא מבוטל בהצבעתם בעד אובמה.
נושא מדיניות ההגירה הפך לנושא מרכזי בתקופת נשיאותו השנייה של אובמה.
נ.ב: ארה"ב כבשה חלקים מהמערב ומדרום מערב היבשת מידי הספרדים.
