"שלטון החוק עומד למבחן ואופיה של ישראל כדמוקרטיה עומד למבחן", אלה המילים שיוצאות מפי נשיא בית המשפט העליון, פרופ' אהרן ברק, בבג"צ שהגישו העותרים - פורום המשפטנים למען ארץ ישראל.
בג"צ דחה את העתירה וקבע כי ניתן להשתמש בצה"ל למטרות פינוי הישובים ויושביהם בגוש קטיף, הן לפי תקנות ההגנה לשעת חירום, והן לפי תיקון לחוק משנת 95' לפקודת סדרי השלטון והמשפט.
בין היתר הדגיש בג"צ כי ניתן להפעיל את צה"ל להשגת יעדיה הביטחוניים והלאומיים של המדינה וכי יישום תוכנית ההינתקות הוא יעד לאומי.
חבל, חבל שפורום המשפטנים למען ארץ ישראל, שבו עשרות משפטנים טובים ומנוסים, בעלי ידע משפטי רב, לא הבינו את ההלכה העקרונית, הערכית והמוסרית, עד שנזקקו לשיעור בדמוקרטיה ושלטון החוק מבג"צ.
העתירה לבג"צ, למנוע שימוש בצה"ל למטרת הפינוי וההינתקות, היתה מיותרת, יומרנית ונאיבית, ולא הביאה כבוד אישי ומקצועי למגישיה ותומכיה.
למעשה יש בדחיית העתירה, ובמיוחד בכתוב בין השיטין של ההחלטה, העברת ביקורת על העותרים, וכאילו נאמר: "הטחו עיניכם מלראות, שהתנהלות המתנגדים לפינוי יש בה אלמנטים של הסתה, המרדה ובעיקר ניסיון למוטט את שלטון החוק?"
ולאלה שעדיין לא שוכנעו שצה"ל יכול וחייב לקחת חלק בפינוי, שהוא משימה לאומית, כדאי להזכיר את הדברים שכבר כתבתי כאן בעבר. מאז הקמתו יועד צה"ל להגנה על ביטחון המדינה, גבולותיה ותושביה בתוך הארץ ומחוץ לגבולותיה, בהתאם להחלטות הממשלה ומטכ"ל צה"ל.
אבל יחד עם זאת, צה"ל, מאז הקמתו, שילב בתוכו וביעדיו ומשימותיו גם מטרות אזרחיות לאומיות. מאחר וצה"ל בא מהעם, הוא צבא העם, בנוי בעיקרו וברובו מאנשי מילואים, אי לכך תמיד חזר אל העם בעת משבר או מצוקה לאומית - כמו עזרה "למעברות" בשנות ה-50 וה-60, אם בעזרה פיזית וחומרית ואם בעזרה של חינוך ע"י מורות חיילות. חיל הגדנ"ע ואפילו חיל הנח"ל השתלבו באידיאולוגיה העממית הצה"לית של עזרה לעם ומתן ביטחון לעם.
יתרה מכך, צה"ל וזרועות הביטחון האחרות הם גופים ממלכתיים, מאורגנים, ממושמעים מצוידים היטב ולכן לא פלא שהם יכולים לבצע משימות לאומיות טוב יותר מכל גוף אחר במדינה. ולכן לא מפליא שבג"צ חשב ששימוש בצה"ל אינו חריג אלא משתלב בתפיסה הדמוקרטית של המדינה. על-רקע זה ניתן להבין את הקטע מפסק הדין בו אומר הנשיא ברק: "אנו מצויים עתה בשלב המכריע של ההינתקות. ההיבט ההיסטורי וההיבט הטראומטי באים לידי ביטויים המלא. כבד הוא הכאב מאוד מאוד. כאב זה אסור שיתורגם לפעילות בלתי חוקית הפוגעת בערכינו הדמוקרטיים. מי ייתן ונעבור ימים קשים אלה מתוך הבנה וביסוס ערכיה היהודיים והדמוקרטיים".
אם מישהו עדיין לא הבין זאת, או לא השתכנע דיו, אני מקווה שבעקבות דברים אלה של פרופ' ברק יחזור אל השפיות, אל אהבת המולדת, שלטון החוק ועקרונות המוסר והערכים של מדינה ציונית, דמוקרטית בגבולות המדינה, כפי שקבעה ותקבע הממשלה והכנסת למען ביטחונה ושגשוגה של המדינה.
המתנגדים ומועצת יש"ע עשו משך התקופה המסובכת הזו הרבה פעולות מרשימות וחוקיות וסחפו איתם רבים מהציבור החילוני-עירוני, תוך גילוי אמפתיה וסימפטיה למעשיהם, סבלם ורעיונותיהם. לאט לאט, בשל פעולות לא מבוקרות של קבוצות שוליים שקיבלו תנופה ועידוד בשקט או בעצימת עיניים ממנהיגות יש"ע, איבדו את רוב הציבור החילוני ונשארו רק עם חובשי הכיפות וחבל.
מועצת יש"ע ומנהיגותה, לפליאתי הרבה, לא הבינה או לא רצתה להבין ולהשלים עם העובדה שההינתקות היא עובדה מוגמרת ו"חללית הפינוי" נכנסה לאטמוספירה לנקודת אל-חזור, ולכן כל פעולותיהם מעבר לכך הופכות לפתאטיות, מרירות, מתוסכלות ומעוררות בחלקן אפילו סלידה. מה שכואב בכל הפרשה הזו הוא שהגענו למצב בו לא מדובר בהתנגדות "אידיאולוגית ערכית" לפינוי אלא בהתנגדות פרוצדורלית בלבד.
לאמר, אם היו מגיעים להסכם עם הפלשתינים על תנאי הנסיגה, או הנושא היה מוכרע על-ידי משאל-עם, הנסיגה היתה מתבצעת בכאב, בבכי, אבל בשקט ובצורה מאורגנת.
והרי רבותי, הכנסת והממשלה, ואפילו בג"צ ברוב מוחץ, החליטו והכריעו בצורה דמוקרטית וברוב קולות נציגיה ומצביעיה על המהלך הזה, ומה יותר דמוקרטי מכך. למה לא להשלים עם כך ולהפנים זאת.
כאשר משפ' כהן, שילדיה נפגעו באוטובוס ורגליהם נקטעו, או משפחות שכולות מהגוש אומרות ומצהירות כי לא יתנגדו ולא יתעמתו עם צה"ל והמשטרה ויעזבו כאשר יתבקשו, אין מעשה יותר אצילי ומרגש מכך. לעומתם מתיישבים אחרים, גם הם פגועים, כואבים וצודקים ברוב טענותיהם, מאיימים בהתאבדות, בשריפה ובהתבצרות עד תום. אין הדבר מובן ואין בו הגיון, פרט להתרגשות ואמוציות יתר.
כאשר חברי מועצת יש"ע קוראים לציבור המתנדבים להסתנן ולהתגנב לגוש כדי לשבש את ההינתקות, הם חוטאים לעצמם ליעודם, לאידיאולוגיה שלהם ועל כך ישלמו ביוקר בעתיד. ומעשית, מה ישיגו, ידחו ביום או יומיים פינוי ישוב זה או אחר? אין בו ערך והמעשה בתמונה הכללית הוא שולי.
אלה מבין המתנגדים שמאמינים לרבנים כי יקרה "נס" והפינוי יתבטל ויידחה, חיים באשליה, שגם לה יש תופעות לוואי לא חיוביות וקשה הגיונית להבין זאת.
כאשר הם טוענים שיש "בלאגן" בקליטה שלהם במקומות שיועדו, אין מספיק מקומות דיור וסידורי חיים נורמליים, בתי ספר, גנים, עבודה וכו', הם צודקים אבל דבריהם נבלעים ומתבטלים לאור מעשיהם והתנגדותם לשיתוף פעולה ופיתרון הבעיות.
חבל שמנהיגות יש"ע וגוש קטיף, ביניהם ח"כים ואנשי ציבור נבונים ובעלי ניסיון, לא ניתבו את המהלכים כך שיוכלו לעזוב ולהתנתק "בכבוד", גם האישי וגם האידיאולוגי.
חבל, שעימות אפילו לא אלים, או הוצאת משפחות או גרירתן מהבית למול מצלמות התקשורת העולמית, "משחקת" עבור שרון בקהילייה העולמית, ולא זאת היתה מטרת מנהיגות יש"ע - אבל זאת התוצאה.
