נראה שאלוהים עשה כמה ניסים שגרמו ליציאת העבדים העבריים ממצרים. עבדים זה עוד לא עם וכמו שאנו יודעים כיום, לגבש עם לוקח זמן. גיבוש העם נוצר מתוך קשיים פיסיים ונפשיים קשים וזמן ארוך, כמו ביחידה קרבית, וזוהי כנראה הסיבה האמיתית לכך שהעבדים העבריים הסתובבו 40 שנה במדבר וגם אחרי זמן זה יצא עם לא מבושל טוב (מדיום).
הקמת המדינה היא אירוע ניסי. ראיתם בוודאי צמח שמפיץ זרעים ברוח, וכך הייתה הגלות, אך ראיתם פעם זרעים שחוזרים למקום הצמח? אין דבר כזה! הגענו בדרך נס כעם עבדים ופליטים, מושפלי אופי, והקמנו מדינה. חשבנו שאחרי 60 שנה אנחנו עם. נראה שהדרך עוד ארוכה ולא הבנו שאנו עוד לא עם.
מעבר לזעם על הגירוש והעקירה והעצב, קורע הלב, מול חוסר האכפתיות של רוב ציבור החילוני של מצביעי המפלגות הציוניות, שקולם נגנב מהקלפי, כדאי לעשות הערכת מצב.
למרות האנרגיות האדירות שהוצאו במאבק, מבחינת רוח האנשים, זמן וכסף התוצאות היו די עלובות, כפי שאנו רואים כיום.
כדאי להבין שגירוש יהודי עזה פתח תקדים מסוכן בכמה מישורים:
1. הערבים מפרשים זאת נכון כחולשה ונסיגה ולכן העתיד הקרוב של כפר סבא, אריאל, הוד השרון, חדרה ועפולה עומד להיות דומה לזה של אופקים. הערבים כבר מתחילים בהכנות להכנסת פליטים מלבנון, ירדן וסוריה. כוח ההרתעה של מדינת ישראל נמחק. אף אחד בעולם כבר לא מפחד ממנה, לא האמריקנים, לא האירופאים ולא הערבים.
2. השחיתות המוסרית בזרועות השלטון הכוללות ממשל, כנסת, משפט, תקשורת, משטרה, צבא והמגזר הפרטי הרקיעה שחקים. עוד אף אחד לא הסביר בצורה אינטליגנטית מדוע יש צורך, אחרי ירידה של 400% באירועי הטרור, זאת לפי פרסומי משרד ראש הממשלה, בפינוי עזה? פרופסורים מגוייסים כמו ארנון סופר מעלים טיעונים, שאם סטודנט היה מעלה אותם הם היו פוסלים אותם.
איכות המאבק על עם ישראל החי בארץ ישראל, צריכה לעלות מספר מדרגות, בכמה תחומים ואפרט:
1. מנהיגות - עם כל הכבוד, מועצת יש"ע הורכבה מאנשי ביצוע - ראשי מועצות אזוריות ולא מנהיגים לאומיים. עם תחילת המאבק לא קם שום גוף מנהיגותי וכך מנהלי מועצות, היודעים טוב איך לגייס אוטובוסים והסעות, איך לטפל בביוב וגינון, עשו את מה שהם יודעים טוב וזה ארגון הפגנות. הפגנות זה נחמד אך זו לא מנהיגות. אחרי כל הפגנה שנגמרה בהפסד מוחץ, ביחס למטרות שנקבעו מראש, הוכיחו כמה רבנים מפולפלים שהתוצאה הייתה ניצחון גדול.
יש צורך במנהיגות רצינית, שרואה תהליכים ולא מוכוונת תגובות, שמטפלת בחשוב ולא בדחוף. אם ראשי המועצות החביבים הללו ימשיכו לנהל את המאבק על שטחי ארץ ישראל, ללא ספק צפויה סדרת תבוסות בעתיד הקרוב.
2. עם ישראל - שמענו לאחרונה על שבר בעם, על קיטוב בין הדתיים לשאר העם. הבעיה הרבה יותר חמורה. יש נתק בין החילונים הציוניים לבין הדתיים הציוניים. זו הסיבה שבנתיבות הגיעו עשרות אלפים של דתיים ופחות מ-100 חילונים. הסגרגציה של הציבור הדתי מהציבור החילוני היא טעות טרגית.
יש לפתוח ישובים דתיים לכניסה של חילונים ופתיחה של ישובים חילוניים לכניסה של דתיים לאומיים. פן נוסף הוא חינוך, שכבר לא כל כך קיים בציבור החילוני, לא ברמה של הקשר לארץ ישראל ולא ברמה של ידע מינימלי בתרבות היהודית. אין כל אחווה או עזרה הדדית בין חילוניים, רק בין דתיים על פלגיהם השונים.
[בתמונה נראה כוח צה"ל מאבטח קטיף כותנה בקבוצת גשר אחרי מלחמת ששת הימים. אז היה ברור שהצבא מאבטח את גבולות המדינה, שמעובדים עד המטר האחרון. כיום חלק מתושבי גוש דן כבר לא בטוח שילדיהם צריכים בשירותם הצבאי לשמור על ישובים ותושביהם הנמצאים בגבולות המדינה.]
3. השחיתות - ישראל היא המדינה המושחתת ביותר במדינות המפותחות ותופסת מקום טוב באמצע בין דרום אמריקה, אפריקה ודרום אסיה במדד השחיתות. הציבור הלאומי צריך להילחם בשחיתות בצורה מסודרת. מה שראינו לנגד ענינו בשנים האחרונות הוא תוצאה של משטר מושחת.
ותזכורת כואבת: לפני כחמש שנים ביום שישי בבית הכנסת בכפר דרום, אחרי דרשותיהם של שלושה רבנים, שאחד מהם שמח שנוספו אחרי פיגוע, בתקופת ברק, עוד 400 דונם לשטחי היישוב, אמרתי את הדברים הבאים:
אני רוצה להגיד שני דברים אחד ישמח אתכם והשני פחות.
סבא שלי עלה לכפר גלעדי קצת אחרי רצח טרומפלדור וחבריו בתל חי. כפר גלעדי ישבה בין שני ישובים ערבים צפופי אוכלוסין חלסה, כיום קריית שמונה, וחמרה. כפר גלעדי לא הייתה מקום אסטרטגי ולהגיע מחיפה לקח שלושה ימים. לסבא שלי הייתה בסטה בחלסה שם היה מוכר ירקות מתוצרת כפר גלעדי לערבים. בערב עם סיום יום העבודה, היה סבא עולה לכפר גלעדי וממרומי הדרך היה רואה את כל עמק החולה מואר ממדורות של ערבים, שגרו שם. לא עברו 30 שנה ולא נשאר שם ערבי אחד (למעט טובה). גם לכם היום זה נראה דמיוני אך העתיד יגיד.
דבר שני אתם טועים בנושא הדונמים. אם תשקיעו ב"דונמים" בלבבות של החילונים, אז נוכל גם אנחנו וגם אתם לקבל אלפי דונמים באדמה. אם תמשיכו ככה אתם עלולים להפסיד את הכל, אמרתי ולא דמיינתי.