ארץ זבת חלב ודבש

אֱמֶת שֶׁהִפִּילה אֵימָה

שָׁלַח לוֹ אֲנָשִׁים לָתוּר אֶרֶץ כְּנַעַן

כְּמִצְוַת אֱלֹהִים עָשַׂה מֹשֶׁה וַיַּעַן

וּפֵרַט לִַשְּׁלוּחִים לָתוּר שַׁעַל שַׁעַל

עָלוּ תָּרוּ וְגַמְרוּ אֹמֶר לִמְעוֹל מַעַל

וְהָיָה בֶּכִי הָעָם גּוֹבֵר וַיַּעַל

לֹא שִׁקְרוּ הֵם רַק נַטְעוּ בַּלֵּב חָשָׁש

וְאַמְרוּ אָכֵן הָאָרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ

אְַּך עֲרֵיהָ בְּצוּרוֹת וְשָׁם יְלִידֵי עֲנָק

זוֹ אָכֵן אֱמֶת אַךְ גָּם מַרְפָה לֵב חָזָק

וְהַפַּחַד נָפוֹץ בָּעָם כְּבָרָק

וְהַשְּאֵלָה אִם מְדֻבַּר בִּרְאִיָּה שׁוֹנָה

וְזֹאת הַמַּחְלֹקַת בָּעָם יְשָׁנָה נוֹשָׁנָה

אַךְ לְפִי הַתּוֹצָאָה הָיְתָה זוֹ קְנוּנִיָּה

וּכִי בְּגִינָהּ הִתְאָרֵךְ הַמַּסָּע בְּדוּמִיָּה

עוֹד שְׁלוֹשִׁים וּשְׁמוֹנָה שָׁנָה

עַל זֶה נֶאֱמַר שֶׁ"מְּרוֹב דַּאֲגָה וְחִבָּה"

נַהֲגוּ כְמִרְיָם וְהוֹצִיאוּ עַל הָאָרֶץ דִּבָּה

כְּשֶׁצַעֲדַת הָעָם בַּמִּדְבַּר בְּעוֹדָהּ בְּאִבָּהּ

הִפִּילוּ בְּלֵב הָעָם מוֹרָא וָפַחַד וּדְאֲבָה

זוֹ קְנוּנִיָּה כִּלְשׁוֹנָה וְכִכְתָּבָה לדעת לקחת מוסר רש"י שואל: למה נסמכה פרשת המרגלים לפרשת מרים? לפי שלקתה על עסקי דבה שדברה באחיה משה, ואלה הנשלחים בפרשה זו לא לקחו מוסר. הכתוב אומר כי הנשלחים לתור את ארץ כנען הוציאו דבת הארץ. ברם יודעים אנו כי המרגלים ספרו את אשר ראו עיניהם כשם שמרים דברה אל אחיה אהרן על אודות צפורה אשת משה "הכושית" דבר ה אמת בנימה בִּקָּרְתִּית. גם בפרשת "שלח לך" עשרה מן הנשלחים, לא שִׁקְרוּ. בעשותם את אשר צוה אותם משה משה: וראיתם את הארץ מה היא ואת העם שישב עליה החזק הוא הֲרָפֶה, הֲמְעַט הוא אם רָב. ומה הארץ אשר ישב בה הטובה היא אם רעה ומוסיף משה לאמר: ומה הערים אשר הוא (עם הארץ) יֹשֵב בָּהֵנָּה הַבְּמַחֲנִים אם בְּמִבְצָרִים ומה הארץ הַשְּׁמֵנָה היא אם רזה ועוד (יג/יט). מששבו למסור דין וחשבון למשה ולעם: אחרי ארבעים יום וילכו ויבאו (יג/כב) מהו וילכו? זאת כדי להשוות הליכתן לבואן: מה ביאתן בעצה רעה, אף הליכתן בעצה רעה. ברם הם דברו אמת על הארץ באמרם כי היא: ארץ זבת חלב ודבש. אלא שאם לא יאמרו מקצת מן האמת בראשי דבריהם, לא היה תֹּקֶף לשקר שבא אחרי האמת, לכן שבחו את תנובת הארץ תחילה אך גם הזכירו את עמלק כיושב בארץ שכבר נכוה ישאל ממנו בצאתו ממצרים. הם גם תארו את תושבי הארץ כנפילים ענקים בעוד ישראל: כחגבים וכן היינו בעיניהם (יג/לד). לכן גם באמירת צריך להזהר שלא להפיל מורא ופחד בלב השומע. כשלון הפתגם החלבי: לָא תְאוּל לִלְאַעְוַר, אַעְוַר פִּי עֵינוֹ (תרגום הפתגם): אַל תֹאמַר לִשְׁתּוּם עַיִן כי הוּא עִוֵּר בְּעֵינוֹ, אף על-פי שֶׁעֻבְדָּה זאת נכונה. לכן שני השליחים: כלב בן יפנה והושע (הוא יהושע) בן-נון שלא הצטרפו לקנונית זִכְּתָּה אותם לעתיד לבוא להיות נשכרים על סרובם זה. מכאן והעם מוסיף כדרכו להתלונן בפני משה על אלוהים באמרו: למה ה' מביא אותנו אל הארץ הזאת לנפול בחרב ....הלא טוב לנו שוב מצרימה (יד/ג). משה מיד פונה אל הקב"ה שאומר למשה: עד אנה ינאצוני העם הזה ועד אנה לא יאמינו בי? (יד/יא) ומה עושה משה מגונן על ישראל מחמתו אלוהים שגמר אֹמֶר להכות את העם בְּדֶּבֶר, לא שמשה מוסיף גונן על העם באמרו לאלוהים: אם יומת העם יאמרו הגויים אלוהי ישראל לא יכול היה להביאם אל הארץ שהבטיח לתתה להם. ומשה מבקש: סלח נא לעון העם הזה כגדל חסדך ....ויאמר ה' סלחתי כדבריך.(יד/יט) לאל ש: ה' ארך אפים ורב חסד נשא עון ופשע ונקה לא ינקה פקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים (יד/יח). לפיכך הוא יעניש את דור יוצאי מצרים שלא יזכו להכנס לארץ כנען.

תורה אחת לכם ולגר הגר בתוככם

בפרשה מצוה אלוהים לאמור: אחת לכם ולגר אתכם. ישראל נצטוה לנהוג בגר כמו בישראל בעודו נודד במדבר, לא מצאתי דוגמת חק זה בּחֻקּוֹת העמים. רק אחר אלפי שנים בתקופת המהפכה הצרפתית אומץ כלל זה. וכאן משה נצטוה לאמר לעם: חקה אחת לכם ולגר הגר חקת עולם לדורותיכם ככם כגר יהיה לפני ה'. כאמור במהפכה הצרפתית אומצו כללים אלה שקבלו ביטוי בסיסמה הצרפתית בת שלוש המלים: חֹפֶשׁ, שִׁוְיוֹן וְאַחְוָה וזה כוון לעם הצרפתי ובסיסמה זו לא נזכר הזר שבא לגור בתוכם. יותר מזה העמים המטיפים לישראל הם עצמם עשקו וגזלו ארצות אחרים של עמים אחרים והשתלטו על יבשות אמריקה הדרומית והצפונית ועל קנדה ועל יבשת אוסטרליה ועל עוד חלקי תבל, גם דכאו את ילידי היבשות האלה, שעבדו אותם שמו אותם שואבי מים וחוטבי עצים לשרתם ועוד קנו ילידים מאפריקה שחומי עור כעבדים לשרת אותם. אל להם להטיף לישראל, כי הם לא נהגו כישראל שנצטוו להחיל חֻקָּה אחת לכל אדם כגר כתושב וכאזרח. ישראל בְחֻקָּתוֹ עשה זאת ובלבד שהגר והתושב יציטו לָחֻקָּה ולחוק שבזכותם הבטחה זכותם, לכן נאמר כי כל המגדף עונש חמור אם גר הוא ישראל . מכאן כל המקבל יחס שוה וזומם רע בנגוד לחקת ישראל, יענש בכל חֻמְרַת הדין כי נוהג כמי שיורק לבאר ממנה הוא שותה. ונזכיר לגר הגר בתוכנו את הפתגם הערבי שזו לשונו: קָאעֶד פִי חִצִ'נָּא וּיְנִתְוֹף בִּדָאִנָּא. שתרגומו "יושב בּחֵקֵנוּ ותולש בִּזְקָנֶנוּ".

מטרת היציאה ממצרים

מה הייתה מטרת היציאה ממצרים בתקופת משה? על זה נכתב בכל ארבעת ספרי התורה: החל מספר שמות עד סוף ספר דברים וזה בנוסף לרמז שנתן בספר בראשית לאברהם שאמר לו הקב"ה: כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה וגם את הגוי דן אנכי ויצאו ברכוש גדול (בראשית טו'/יג). נשוב לשאלה מה הייתה מטרת יציאת ישראל ממצרים? מצאנו שהיו שלושה שלבים: האחד שחרור ישראל מעבדות המצרים על-ידי יציאה משם, השני קבלת התורה בהר סיני לקביעת כללי ההתנהגות. והשלישי להגיע לארץ המובטחת ארץ כנען ולהתישב בה ולהופכה לארץ ישראל. תחילת מהלך זה מתישב עם הבטחת ה' לאברהם כי גר יהיה וכו' בכך שמשה אשר גדל בחצר מלך מצרים, נשלח על-ידי הקב"ה אל פרעה לומר לו: שלח עמי! זו היציאה ממצרים. המטרה השנייה ויעבדוני - ל"עבודת האלוהים" אקט שהתרחש על-ידי קבלת התורה בסיני. המטרה השלישית זו הכניסה לארץ כנען, ארץ שׁנִּתְנָה לישראל על-ידי אדון כל העולמים. תחילה נתנה לכנעים ולאחר מכן נטלה מהם ונתנה לישראל. והנה כעבור כאלפים ושש מאות שנה כחמש מאות ושמונים שנה אחרי הופעת הנצרות, מופיע "נביא" האיסלאם ויצא למסע כבושים עם עמי המדבר, המכונים "אל-בָּדוּ" או "עָרַב" וברבים "ערבים", של כל ארצות אגן המזרח התיכון ובכללם מצרים וארץ ישראל. בכוח חרבו של "הנביא" אולצו תושבי ארצות אלה להתאסלם והקימו ישויות מדיניות איסלאמיות בעוד בפלישה לארץ ישראל נכשלו בכך, כי שארית הפלטה של ממלכות ישראל ויהודה ישבה בארץ, ולא אפשרה ל"ערבים" (לבדווים של מכה ומדינה) להקים ישות ממלכתית-מדינית בארץ. בארץ לא הייתה ממשלה, או משטרה, או שליט מדיני ערבית ולא היו כל סממני ממשל אחרים. גם השם פָלַשְׂטִין מקורו בכינוי שהיה לעם ש"פלש"מעבר לים לרצועת החוף שהיא כיום רצועת עזה פחות או יותר, ה"פְּלִשְׁתִים" אינם חלק מעמי כנען. הכינוי פָלַשְׂטִין הומצא על-ידי הבריטים וכל נסיון אחר הוא בבחינת שכתוב ההיסטוריה, גם לפי "מִקְרָאָם" (הקוראן שלהם). פרשת שלח לך מגלה לנו כי נחלשה דעתו של העם בגלל התנהגות השליחים כי הוא לא יוכל לעמוד במבחן כיבוש הארץ. לא לשוא מסתיימת הפרשה במצות הציצית שנסמכה לפרשת "מקושש העצים" בשבת וענשו. הציצית באה לחד את ישראל מיתר העמים באמונתו באלוהים. לפי רש"י מצות הציצית שקולה כנגד כל המצוות שנאמר: ועשיתם את כל מצוותי,על-כנפי בגדכם כנגד ואשא אתכם על-כנפי נשרים (שמות יט/ז) ומפליג רש"י בחשיבות הציצית שמבדילה את ישראל מן העמים אשר כיום טוענים כי ישראל גזענית, טענה הנוגדת לכתוב שצוטט קודם לכן. אם כל כך רע בישראל מדוע נוהרים לארץ מכל עבר ומסתננים אליה ומסרבים לעזבה. מדוע לא מסתננים למדינות המוסלמיות "ה"נאורות" שבראשן עומדים מנהיגים "נאורים" כגון ראשי המהפכה האיסלאמית באירן והנשיא אסד "הנאור" בסוריה- היא ארם ו"חזבאללא"-בפיניקיה היא לבנון. וה"סולטן" הטורקי החדש, שעמו רצח העם הארמני והורג בקורדים ואפילו במתנגדים לו על כגון זה אמר רש"י דָּרְשֶׁני. האקטואליה שנכתבה מלפני עשר שנים נראית ככתובה לימים אלה.

מוּטָב לֹאמַר לַמְּטִיפִים בַּשַׁעַר שֶׁבָּהֶבְדֶלִים מַבְחִין כֹּל בּוּר וּבַּעַר

רוּח יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם אֵיתָנָה אַף אִם תִּתֵּן תַהְדִאָה בְּמַתָּנָה שביתת נשק

וְאִם בְּכַךְ עֲדָיִן סָּפֵק מְכַרְסֵם אָנוּ אֶת בְּרִית אֱלֹהִים נְקַיֵּם

נוֹכַח כֹּל הַמְּנַבְּאִים שְׂחוֹרוֹת וּמַזְכִּירִים אֶת הַבְּכִיָּה לְדוֹרוֹת

כֹּל שֶׁדָּרוּשׁ שְׁנָיִם כְּמוֹ בָעָבָר שֶׁיּאמְרוּ אֹמֶר לְתוֹעֵי הַמִּדְבַר

עָלֹה נַעֲלֶה וְגַם יָכוֹל נוּכַל כִּי הַכְּנָעֲנִי מֵהֲזָיוֹת לֹא נִגְמַל

חָלִילָה לָנוּ לְהִתָּפֵשׂ לַבְּהֲלָה הַמֵּטִיל סָפֵק לֹא יַגִּיעַ לְנַחֲלָה

בְּתִתּוֹ עֶרֶךְ מוּסָף לַפְּלִשְׁתִּי שׁוֹכֵחַ אֵיךְ נֶעֶלְמוּ כְּנָעֲנִי וְחִתִּי