נניח שהוא מעולם לא הורשע בפשע, ואפילו לא נחקר במשטרה. האם גם אז היינו אדישים להתנהלותו הציבורית של ח"כ עומרי שרון?
רבים רוצים לדעת על מה ולמה הציבור משלם משכורת לח"כ ש(כמעט)אף אחד מאזרחי המדינה לא שמע אותו נואם מעל הדוכן, או חושף את האידיאולוגיה שלו לשאלות עיתונאים. מה זה כאן, מונרכיה? האם המדינה זה עסק פרטי? או שמא השמירה על האתרוג כוללת גם שמירה על הדלעת?
נקודת המוצא שלי היא פשוטה ובהירה: כל חברי הכנסת ללא יוצא מהכלל, חייבים לייצג את האינטרס הציבורי. בלי זה, הם עושים מלאכתם רמייה. עומרי שרון, גם אם מיליון אזרחים יעמדו מולו, הוא רואה רק את אבא. מעולם לא היה לנו ח"כ כזה בבית הנבחרים.
ח"כים מוכנים להתבזות, ללכלך, לקלל יריבים, רק כדי לזכות בדקה וחצי בפריים-טיים. ושרון ג'וניור, אם רק ירצה, יקבל את כל הזמן שבעולם כדי להפיץ את הגיגיו ו/או משנתו המדינית/כלכלים/חברתית. רק שיבוא. והוא שותק...
דעתי חד-משמעית: אין להשלים עם נוכחותו בעמדת השפעה של פוליטיקאי שלא מדבר עם הציבור. ולמרות שתיקתו בחקירות שמענו ממנו הודאה בעבירות חמורות, שהחוק מגדיר כפשע. הודאתו, כך חושדים רבים, תכליתה "לסגור עניין", בטרם יעלו החוקרים על אבא. איך אמר יוסי שריד בטרם הרשעה? "האישום נגד עומרי שרון הוא כסות להאשמות האב".
"אני רציתי לראות את אבי מנצח, ולכן נקטתי בדרך הזו. יכול להיות שטעיתי, אבל זאת היתה הבחירה שלי" (מעריב 29.7.05), כך הסביר עומרי לחוקריו את התנהלותו במסלול האפלולי/פלילי. ובתרגום חופשי: רציתי שאבא יהיה ראש ממשלה, ומבחינתי כל האמצעים כשרים! גם אלה שלא!
מי שמאמין בגנטיקה, לא מתפלא עליו. שרון האבא, אם הוא רוצה משהו, מבחינתו רמזורים אדומים הם רק המלצה. 30 שנה השמאל טיפח והפיץ תיעוב כלפי האיש ושיטותיו, והנה, בזכות אותה תכונה נתעבת - רק שעכשיו היא מופנית נגד מפלגתו ומצביעיו- השמאל נהנה מן ההפקר. הרייטינג של הבגידה מעולם לא היה גבוה יותר.
היום זה כבר לא ניחוש, וגם לא הערכה. זוהי עובדה! אחרי שהורשע, עומרי שרון פושע. והפושע הזה הוא "האיש החזק" במפלגת "קדימה". על פיו יישק דבר. ו"קדימה", נכון לרגע זה, היא מפלגת השלטון שעומד בראשה מנהיג שנחלץ בעור שיניו מפרשת האי-היווני, וכל רגע הוא עלול לחטוף כתב אישום בגין קבלת שוחד (פרשת סיריל קרן).
וכאילו לא די בעובדה שפושע ואביו החשוד בפלילים מנהלים את השלטון, הם השאירו במפלגה שריסקו סוס טרויאני, ממנו יגיחו מדי לילה "פירומנים", שתפקידם להצית מדורות קטנות כל יום. אסור שליריבים יהיה זמן לנהל מסע בחירות נורמלי. עדיף שיתעסקו בכיבוי השריפות. משחק הוגן מעולם לא עשה להם את זה.
השיטות האלה הן המשך ישיר להכנסתם של בריונים לכינוסי המרכז בטרם ינטשו את מפלגת האם. יריבים שניסו לדבר מעל הבמה זכו לגידופים ושריקות בוז מוזמנות. ואם צריך לשחק את האנדרדוג, אין בעיה - מנתקים את המיקרופון לראש הממשלה. עם ישראל ראה איך סותמים את הפה למי שגורם לשוחרי ההגינות לסתום את האף.
כשהיריב הראשי בנימין נתניהו ערך מסיבת עיתונאים בבית סוקולוב, נשלח "אינדיאני" מנתניה כדי ליצור מהומות ולהפריע. צופי הטלוויזיה ראו את ברוך חסן מתפרע, משתולל, ועושה הכל כדי לרצות את אדונו. את מי שכיבה את המזגן אף אחד לא ראה. רק למחרת קראנו כמה שורות בעיתונים על התעלול הזה. הכותרות הגדולות היו כמובן על אגלי הזיעה של הקורבן. עוד תרגיל מלוכלך שהצליח.
ולמרות האמור לעיל, הפושע, האינדיאנים שלקח איתו למפלגה החדשה, הפירומנים שהשאיר במפלגה שננטשה, והחשוד בפלילים - הם לא הסיפור כאן. שתיקתם של כלבי השמירה נוכח מה שעינינו רואות ומסרבות להאמין - זה הסיפור האמיתי.
אין לי ספק: לא רחוק היום שבו הקדנציה של עומרי ואריאל שרון תיזכר לדיראון עולם, ותילמד בבתי הספר לתקשורת, כתקופת החושך של הכלבים ששתקו במקום לשמור.
זמן הכלימה בוא יבוא.
ולפושעים שמפעילים אנשים מסוגו של ברוך חסן אני אומר:
זיכרו! לא לעולם חסן...
