אמש בשעה שמונה בערב השמיע שר ההיסטוריה צפירת אזעקה החייבת להחריד אותנו ממנוחתנו. ראש הממשלה הישיש שלנו בן ה-78, הסובל מעודף משקל המסכן את בריאותו, לקה באירוע מוחי.
צפירת האזעקה והקריאה המצמררת "נחש צפע" שהחרידה אותנו בימי מלחמת המפרץ הראשונה, היא כאין וכאפס לעומת הצפירה הנוכחית. אז המרגיע הלאומי הציע לנו לשתות מים קרים, ולתפוס מחסה מאחורי יריעות הניילון, מול הטילים שהתפוצצו ברמת גן, ורק מעשי ניסים לא גרמו להרג המוני.
כאז כן היום, אומנם להבדיל באלף הבדלות, קמו מיד המרגיעים הלאומיים, ומיהרו להסביר לנו כי ראש הממשלה מתלוצץ עם רופאיו והוא כשיר להמשיך קדימה בתפקידו, לאחר אירוע מוחי קל וקשיי דיבור זניחים. בעוד ימים ספורים יגלו לנו שזאת היתה בכלל שפעת קלה, והגמגום הקל היה פרי מוחו הקודח של הרופא האישי.
ובעזות מצח חסרת תקדים ממשיכים לעבוד עלינו ולשטוף את מוחנו, שלא רק שבגיל 78 לאחר אירוע מוחי יכול ראש הממשלה להמשיך ולתפקד כרגיל, אלא שהוא מבקש שנפקיד את גורלנו וגורל ילדינו בידיו לעוד ארבע שנים, שעל דעת כולנו תהיינה שנים שיכריעו את גורלנו לשנים רבות.
אזרחי ישראל, המאחלים כמובן החלמה מהירה ואריכות ימים לראש הממשלה שלנו, חייבים לשאול האם בנסיבות הקיימות עלינו לחדש את האמון בראש ממשלה חולה?
ראש ממשלה, שפרש ממפלגתו, קיבץ סביבו אוסף מקרי של פוליטיקאים, חלקם אופורתוניסטים ידועים, שהדבק היחידי המחבר אותם יחדיו הוא אישיותו ומנהיגותו.
מי אם לא אנחנו החייבים לדעת מיהו המנהיג המיועד לרשת את ראש הממשלה, אם חלילה ישוב ויבגוד בו מוחו והפעם בצורה חמורה יותר.
בימים אלה עומד אריאל שרון בראשה של בועה אמורפית, מעין מפלגה וירטואלית שאין לה אח ורע בעולם, ללא מתפקדים, החסרה מוסדות נבחרים, חוקה, מצע ראוי לשמו, וכל הכלים החיוניים לגוף דמוקרטי יציג.
כיצד יתפקדו אותם פוליטיקאים המוכרים היטב לכולנו, אם לפתע יישארו חסרי מנהיג? הרי הם יאכלו איש את בשר רעהו. האם יוכלו להמשיך יחדיו קדימה? וגר פרס עם הנגבי ? ורמון עם מופז ירבץ? ואיציק ולבני תרעינה יחדיו?
בימים אלה חייב כל אחד מאיתנו לשאול את עצמו האם היה מוכן עם אשתו וילדיו לטוס במטוס שקברניטו לקה באירוע מוחי, ארבע שנים נוספות, כשבתא הטייס אין לו מחליף הראוי לשמו?
