הציבור תומך בקדימה, למרות שאין שם מוסדות דמוקרטיים, למרות שאין בה מוסדות נבחרים, קלפיות ובחירות. להיפך, קדימה מציעה לציבור טריפת כל הקלפים, פירוק המנגנונים והמערכים הפוליטיים הקיימים. והציבור רוצה את זה, כמה לזה. כי נמאס לו מהדמוקרטיה שמציעים לו הפוליטיקאים.
מפלגת שינוי היא דוגמא קלה לכך שהפוליטיקאים משתמשים בדמוקרטיה רק כשנוח להם. כשביבי אומר שמה שראינו בליכוד זו דמוקרטיה אמיתית, הציבור מגחך גיחוך ציני. למי הוא מוכר את זה? הרי היו שם קומבינות, תככנויות, בגידות, רשימות חיסול, פליטיקאים שעושים מעצמם ליצנים. הרי יש שם קבוצת אנשים שאמרו בריש גלי שהם רוצים ג'ובים, ג'ובים.
ובעבודה יותר טוב? רק לפני כמה חודשים נפסלו שלושים אחוז מהמתפקדים למפקד החברים של מפלגת העבודה. זה כאילו היו אומרים לאזרחי המדינה שיש כאן כמיליון אנשים שיש להם תעודות זהות מזויפות והם רשאים להצביע בבחירות. ואחרי שהיו בחירות למפלגת העבודה ונבחר עמיר פרץ דיבר גרשון פרס (כמובן שלא בשמו של אחיו-שמעון פרס) על פלנגות צפון אפריקניות שהשלתטו על המפלגה. אז עמיר פרץ נבחר בהליך דמוקרטי. הזוהי דמוקרטיה?
קדימה מבטאת רצון למהלך של שינוי. לא כזה אנטי, כפי ששינוי של טומי לפיד ייצגה. קדימה מבטאת מהלך של שינוי שבו האידיאלים הישנים נזרקים לפח ההיסטוריה, כי התברר שכל המנהיגים שנשאו את הדגלים לא באמת האמינו בהם, אלה היו רק סיסמאות. מנהיגינו הדגולים היו תככנים קטנים וחשבונאים גדולים. דבוקים לכיסאותיהם, קראנו לזה ובעצם התכוונו לכך שהם מאובנים בתוך מסגרות שקיימות רק בשביל עצמן, שמפחדות להשתנות, להגיב לאירועים ולרחשי הלב של הציבור.
נמאס לציבור מפוליטיקאים שאומרים שהם לא לחיצים אבל מתברר שהם מתפוררים במשב הרוח הקל, שנואמים יפה אבל המילה שלהם לא שווה הרבה. למה הציבור אוהב את אריק שרון? כי הוא נראה כמו סבא שאתה בטוח שהוא דואג לך, מישהו שמדבר מעט אבל כל מילה שלו ברזל. מישהו שאפשר לסמוך עליו. וגם אם הוא ילך מאיתנו, עדיין רוחו תשרה על בניו שבחר כיורשיו. עד שגם הם יתאבנו.
