ליבי כמו לב כולנו על מות כל אזרח ישראלי וכך גם על מותו של הרב כדורי. אולם תקוותי כי רוב מה שעשו בשמו יעלה לשמים צרור בצרור. באחד "העתונים האלקטרוניים" כבר כתבו: "היה בעל שם עולמי בכתיבת קמעות" חשכות, בערות, ופונדמנטליזם יהודי-ישראלי נודפים ממשפט מסוג זה.
האם בתחילת המאה ה-21 עדיין אפשר לעלות לרגל לכתיבת פתק להחלמה? האם אפשר להאמין כי יש בני-אדם בעלי קשר ישיר ליושב במרומים? ולהתיר רסן - אם יש שכינה, דבר אחד בטוח, אין היא עוסקת בקטנות, אינה קוראת קמעות, אינה מאזינה ללחשים, ואינה עושה חשבון קטנוני עם כל אחד מאיתנו על מעשיו הקטנים והטפלים. כך כתוב בספר איוב.
נשיא המדינה כנראה לא קרא את שכתב בשמו איש יחסי הציבור שלו על כדורי: "מקור השראה לעם ישראל בארץ ובתפוצות". מקור השראה הוא סופר כמו עמוס עוז, משורר כמו יהודה עמיחי, ראשי ממשלה כמו בגין, רבין ושרון, שופט כמו אהרן ברק, ורבנים כמו הרב קוק והרב עובדיה.
המושג "מהוגנות פוליטית" יעבוד שעות נוספות בימים הקרובים בתקשורת. אוי לו ואבוי למי שיעז לומר כי "המלך עירום". כולם יודעים וכולם ישתקו עד יעבור זעם.
הקבלה היא קטע מוזר בתולדות העם היהודי ובדת היהודית. חוקרים מפורסמים כמו גרשון שולם נשבו בקיסמה. פשוטי-עם, מצאו בה את "החסר" בדת היהודית: מיסטיקה, ידעונים ו"מכשפים", המסוגלים לכאורה להביא מזור וצורי לכל תחלואינו. אולם כבר בתנ"ך יצאו הנביאים הגדולים נגד נטייה זו ונגד הלך רוח זה.
הפונדמנטליזם הוא תופעה אוניברסלית מסוכנת מאוד.
הפונדמנטליזם האיסלאמי מוכיח זאת יום-יום ושעה-שעה. הנוצרי לא אמר את מילתו האחרונה מאז הצהיר אחד ממנהיגיו כי שרון בא על עונשו מידי שמיים. הפונדמנטליזם היהודי-ישראלי טרם עמד למבחן, אך רבים הם הרבנים שמזהירים מפניו.
הבוקר נחזה ב"עבודה בעיניים ובאוזניים". נראה בטלוויזיה, נקרא בעתונות ונשמע ברדיו. מי שעיניו בראשו יעקם את פיו בבוז כלפי כל אלו שרוממות אל בגרונם, ודמעות תנין בעיניהם. שומה על כל אלו שעמדו לפתחו של הרב כדורי לחדול מן הקמעות, הלחשים, הפתקים, וההשבעות, אשר מוציאים שם רע לדת היהודית ולאלו המאמינים בה. הרב כדורי היה אדם נוח לבריות ושמח לרצותם כפי שביקשו. הוא שמר על כבודו וודאי היה מתנגד לפסטיבל המתחיל הבוקר.
