בית המשפט העליון ואחריו גם המחוזי החליטו שרוזנשטיין הוא בר הסגרה, והוא ייסע לארה"ב עם אזיקים בזמן הקרוב. בארה"ב מחכה לו הפרקליטות המקומית עם כתב אישום חמור של סחר בסמים (במיוחד אקסטזי). גם עדי מדינה מישראל כבר נמצאים שם, תחת מטריה של "התוכנית להגנת עדים" האמריקנית, שהיא רשות ממשלתית, כפופה למשרד המשפטים, בעלת אמצעים רבים, הרבה עוצמה והצלחות מרובות.
גם בישראל הבינו, אומנם באיחור, כי הלחימה בפשע הכללי ובפשע המאורגן בפרט, לא תוכל להצליח בלי רשות ממשלתית להגנה על עדים, ואכן החוק בתחום זה חוקק רק לאחרונה. כמובן, שצריך להזהר מלהשוותה לתוכנית של ארה"ב, אבל במושגים של ישראל וביכולות התקציביות שהממשלה יכולה להרשות לעצמה, החוק במגבלות ישראליות טיפוסיות, כמו אמצעים, תשתיות, מדינה קטנה, סכנה של הדלפות - הוא סביר.
והעובדה המעשית: החוק כבר נכנס להילוך ראשון, וכבר יש "עדי מדינה", שמתחילים ליהנות ממנו בסכומים לא מבוטלים של דולרים. כמובן וכמצופה - יש ביקורת והסתייגויות בעיקר מצד הסניגורים, ואולי מספר פרשנים שלא מבינים את המטריה, בנוסח: קונים את העדים בכסף, קונים עדות בהטבות, וזה מסוכן ופוגע הן בניהול המשפט, הן בזכויות הנאשמים ובמערכת המשפט.
טענות אלה אינן חדשות ואינן צריכות להדאיג, או להאט, את המערכת המשטרתית והפרקליטות מלהשתמש בכלי החשוב הזה בצורה נבונה ושקולה ובנסיבות הנכונות.
כדי להבהיר את הנקודה - "עד מדינה", שחוסה תחת מטריית תוכנית להגנת עדים, "לא קונים את עדותו בכסף", אלא קונים את הביטחון הסביבתי ואת האמצעים המינימאליים, שיאפשרו לו, הגנה אישית ומשפחתית, כדי שיוכל לספר ולהעיד בבית המשפט על העובדות והאירועים שהיה עד להם, השתתף בהם, ולפעמים אף ביצע אותם ישירות או בעקיפין, לבד או עם שותפים, עם או בלי הוראה מגבוה.
כדאי להזכיר לקוראים, "עד מדינה" הוא אדם שהשתתף בביצוע פשע, ומוכן להעיד על ביצוע הפשע והצביע על שותפיו לקשר או לעבירה. זה לא תמיד יפה, לא תמיד מוסרי, לפעמים חריג, אבל זהו מהלך של "הכרח בל יגונה", במלחמה הקשה של החוק נגד הפשיעה הגואה. ככלל, שומרים על העיקרון ש"עד מדינה" לא יהיה העבריין הראשי, המבצע הראשי, המתכנן הראשי, אלא אחד מהחבורה ורצוי לא בדרג הבכיר ביותר, אם הדבר אפשרי במקרים חריגים ביותר ודי נדירים, יסכימו השלטונות להתפשר עם עד מרכזי שהוא גם המבצע העיקרי של הפשע.
דוגמא קלאסית לשיקולי הפרקליטות ניתנה השבוע בעדותה של פרקליטת מחוז הדרום, עו"ד ישכה ליבוביץ, במהלך עדותה בפני ועדת זיילר, החוקרת התנהלות המשטרה, בפרשת האחים פריניאן והרצח שביצע קצין משטרה בן אור, שהופעל כרוצח שכיר. עו"ד ליבוביץ העידה, כי סירבה להעניק מעמד של "עד מדינה" לבן אור, בשל היותו העבריין העיקרי בפרשה וגם בשל דרישותיו המוגזמות לעסקת טיעון.
בן-אור שוחרר, ברח מהארץ ונרצח ע"י שליחים במקסיקו, כדי שלא יעיד או כנקמה, והשאלה אם פעלה הפרקליטות/משטרה במקרה זה בתבונה אולי תתברר עם סיום מסקנות ועדת החקירה.
כהערת אגב, צריך לומר, ששימוש ב"עדי מדינה" הוא מסוכן למדי, משום שטיפוסים אלה הם בדרך כלל, מפוקפקים, מניפולטיביים לא אמינים, סחטנים ובעלי רצון להטיב עם עצמם ולהינצל מעניבת החנק המשפטית המונחת סביב צווארם.
אך עם זאת, אין מנוס מלהשתמש בהם, כל עוד לא המציאו תחליף טוב יותר. השימוש בעדי מדינה נפוץ בכל העולם המערבי ובמיוחד בארה"ב, שם המלחמה בפשע המאורגן ובמאפייה המאיימת והמאורגנת היטב הוכיחה את עצמה במשך השנים - למרות שהיו לה פשלות לא מעטות, כמו גם למשטרת ישראל.
די אם נזכיר בנושא זה, את הפשלה עם עד המדינה אברהם כץ, שפעל בקרב האחים אלפרון, ובמקום להפליל אותם כמצופה ממנו, הגן על בנו שהסתבך בפלילים ובגניבת נשק, וניסה לגלגל את האשמה על האלפרונים - ויש מספר דוגמאות נוספות בתחום זה.
מעצר היעד מס' 1 החדש, מר מולנר, עם מספר קליינטים פליליים מהמגזר הערבי של משפחת קראג'ה, הידועה בפעילותה הבלתי חוקית זה שנים ומעצר האחים גבריאלי, על-רקע ניהול בתי קזינו הימורים לא חוקיים והלבנת הון, היא חקירה בדרך הנכונה, למרות שלא בטוח שיהיו תוצאות חיוביות בזמן הקרוב.
לחימה בפשיעה מצריכה זמן, מצריכה כסף ותשתיות, סבלנות ויכולת מבצעית עם חשיבה יצירתית. כאשר המשטרה סובלת "מתת תזונה" של אמצעים בכל התחומים, רכב, טכנולוגיה חדישה, אנשים מתאימים, אמצעים מיוחדים, לא פלא שיש כישלונות וחריגות.
הצעתי, שאותה כבר השמעתי בעבר, בכתב ובהרצאות בפני קציני משטרה ובכנסים מקצועיים, היא שיש להקים רשות ממלכתית ללחימה בפשע. רשות שיהיו בה נציגים של כל הזרועות: משטרה, פרקליטות, מכס, מע"מ, רשות לניירות ערך, הרשות להלבנת הון, שב"ס מודיעין ואח'. רק גוף מרכזי בשליטה מרכזית ומתואמת ארצית פלוס אמצעים, יכול להילחם בפשע בצורה יעילה נבונה ומקצועית.
כהערת אגב, כדאי להזכיר, גדול המאפיונרים של שיקגו - אל קפונה - הורשע ונכלא (ומת בכלא) לא בשל הרשעה בפלילים או ברצח, אלא על סעיפי מס הכנסה, ומכאן צריך להוציא מסקנות מתאימות. ובאשר להתנהגותה של ח"כ ענבל גבריאלי: החסינות הפרלמנטרית, היא אישית, אינה ניתנת להעברה ואינה מעניקה מטריה לאחרים, כולל הורים.
ח"כ גבריאלי לא גרה בקביעות עם הוריה, ומרכז חייה הוא במקום אחר ובדירה אחרת. לכל היותר יכלה לבקש מהמשטרה להימנע מחיפוש בחדר שבו ישנה אצל הוריה, או על גופה וחפציה.
בפועל, הבקשה לחסינות, היתה צעד שגוי טקטית ופוליטית, כפי שהדבר מתבטא בתקשורת. שהרי אם היתה טוענת, אין לנו מה להסתיר, בבקשה, תערכו חיפוש (וכנראה שבבית באמת אין כלום) - היתה יוצאת גדולה ומחזקת את טיעוניה שמחפשים אותה ואת משפחתה לשווא. חבל, שח"כ גבריאלי לא חושבת מהר ונכון, כמצופה מח"כ.
