דומה כין אין עילה צודקת יותר ללחימה שמנהלת ישראל מול כנופיות משגרי ה-קסאמים ברצועת עזה. אין חולקין כמעט, על זכות ההגנה העצמית העומדת לישראל בסוגיה ז , כאשר גם בצמרת הרשות הפלשתינית ובכלל זה בקרב בכירים בממשלת החמאס שזה אך כוננה, נמתחת ביקורת על הגורמים המשך הירי אשר מחד, אינו מחולל נזקים של ממש לצד הישראלי, ומאידך, מייצר לחץ נוסף על מצוקותיה של האוכלוסייה הפלשתינית חסרת האונים.
הנסיבות האובייקטיביות המובהקות בעקבות פינוי הרצועה על-ידי ישראל, ויתרה מכך, לאחר עליית החמאס לשלטון, מיצבו באורח שאינו משתמע לשני פנים את ה"טובים" וה"רעים" במשוואה זו.
העלאת רף התגובה של צה"ל בהינתן הסלמת ירי רקטות הקסאם לשטחנו, נתפס בעיני מדינאים כמו גם פרשנים כ"כורח בל יגונה", גם מתוך ההנחה כי ההשפעה המצטברת של מבצעי הסיכול וההרתעה עשויים להניב את הפירות המקווים.
על אף הצבר הארגומנטים בסוגיה זו, מסתמן כי ישראל מוצאת עצמה נגררת אל סף מלכודת מחושבת שטמנו הפלשתינים, מתוך הערכה כי יוכלו לצאת נשכרים מניצול מושכל של סיקור תקשורתי שיציג ב"קלוז-אפ" צילומים מצמררים של ילדים הרוגים ופצועים. בעולם המושגים המנחה את ארגוני הטרור, צבירת דיווידנדים תקשורתיים עולה לעין שיעור על ערכם של חיי אדם. לכן, יש מבחינתם יתרונות בביצוע ירי מתוככי אזורים מאוכלסים, גם בידיעה שהתגובה הישראלית תהיה בלתי נמנעת.
טראומת כפר כנא בלבנון, עדיין מרחפת כעננה כבדה בסביבת העבודה של דרג מקבלי ההחלטות בצה"ל, והחשש מהישנות תקלה מבצעית מסוג זה, חזקה שתנחה את הקברניטים בצידנו בהערכות המצב לגבי דרכי הפעולה האפקטיביות להתמודדות עם האיום הרקטי מרצועת עזה.
מגבלותיה של התגובה הארטילרית הצה"לית ברורות לעין, כאשר הפגזת "מרחבי שיגור" אינה אלא בבחינת תגובה או הרתעה "אקוסטית", בעוד כינון ישיר אל אזורים עירוניים חזקה שיפיל גם קרבנות חפים מפשע. זהו סוג של מלכוד שמחייב מסקנה, שעם כל הצער שבה, היא לוגית בבסיסה, לפיה - על צה"ל להימנע מירי אל מרחבים מאוכלסים כל זמן שידוע ששוהים בהם אזרחים. עם כל הרצון הטוב, חיוני שיובן בצידנו כי העולם אינו "קונה" את הכלל העממי לפיו "אוי לרשע ואוי לשכנו" ...
על ישראל להביא בחשבון את התרחיש הבעייתי העלול להתפתח בתוך זמן קצר יחסית בדעת הקהל הבינ"ל, כתוצאה מהצטברות הרושם הקשה של צילומי התקריב של הילדים מבית-לאהיה. כבר היינו ב"סרט" הזה, וחזקה שהלקחים מה"מחדלים" ההסברתיים שלנו, יעמדו לנגד עינינו.
יש לשוב ולהדגיש כי ישראל אינה עושה די כדי להזהיר את התושבים הפלשתינים ברצועה באשר לסיכון הנשקף להם כתוצאה ישירה של ירי הרקטות מן הצד שלהם . כרוזים מזדמנים אינם עושים את העבודה!
ישראל חייבת להיות נוכחת בווליום רב עוצמה, בספקטרום התקשורתי ברצועה ולהביא את דברה באמצעות שידורי רדיו - בדגש ל-קול ישראל בערבית, מבוקר עד לילה, באופן שתונחל לאזרחים הפלשתינים הברירה הניצבת לפניהם. המסר החד-משמעי בהקשר זה אמור להניע תהליכים שישרתו בסופו של דבר, את האינטרסים של ישראל ושל הציבור הפלשתיני בו-זמנית.
הח"מ חוזר ומציין כי נכון לעכשיו, שידורי קול ישראל בערבית אינם נקלטים ברצועת עזה. זוהי עובדה ידועה זה מכבר, שעלות נזקיה קשה להערכה.
