אדם הגון, יזוע בכיסאו באי נוחות, לנוכח סיטואציה שנתפסת בעיניו כ"חוסר סבירות קיצוני".
הסיפור בקצרה, כפי שהוא נטען: אזרח רכב על אופנוע ללא לוחית זיהוי. במהלך מרדף, קצין המשטרה יזהר קינר, השליך לעברו לוח עץ, וגרם למותם של שניים: רוכב האופנוע, ושוטרת שעמדה בסמוך. פרקליט המדינה ערן שנדר סבר, שהאירוע לא הצדיק העמדה לדין פלילי, והורה על... העמדה לדין משמעתי.
דוגמא שנייה לחוסר סבירות קיצוני: מאה שישים ושבעה אלף שקל ליום! זוהי עלות שכרו של צבי זיו יו"ר בנק הפועלים. עלות שכרו של המנכ"ל שלמה נחמה, לא בהרבה יותר נמוכה. יום אחד בלבד, אחרי שפורסמה הידיעה על נחשול השקלים הזה, כלבי השמירה זינקו מרבצם ואיישו את הכלים. תוך דקות נפתחה ארטילריה כבדה נגד מקבלי השכר "החורג באופן קיצוני מהסביר". וזה עזר.
שורות אלה עניינן, "חוסר סבירות קיצוני". שתי הדוגמאות שנתתי, הינן כאין וכאפס לעומת "חוסר הסבירות הקיצוני", שמתרחש בתקשורת הישראלית. לא הייתי דש בזה, אלמלא ידעתי, שאין עיוות יותר מסוכן ללכידות שלנו מאשר "יחסי הכוחות הבלתי שקולים באופן קיצוני", בתקשורת הישראלית בין ימין לשמאל. לפני זה ברשותכם אתאר סיטואציה, שעל פניו נראה שאין לה קשר, אבל יש. ועוד איך יש.
חדשות בטלוויזיה. גאולה אבן עוברת מהפוליטיקה לפלילים. הנושא: מעצרו של אחד מכרישי הפשע בישראל. באולפן, שני משפטנים. האחד, פרקליטו של החשוד, והשני, משפטן מהאקדמיה. הראשון מנסה לשכנע את הצופים שלקוחו זך כשלג, והשני, לפרשן את הסיטואציה המשפטית. שני המשפטנים מדברים. כל אחד בתורו. למי יאמינו הצופים?
תעשו סקר, ותגלו ש- (כמעט) מאה אחוז מהצופים יאמינו, למשפטן מהאקדמיה. הסיבה: הוא בא ממקום אובייקטיבי. השני, יש לו אינטרס. עוד שאלה: אילו הסתירו עורכי החדשות את האינטרס של פרקליט החשוד, למי מבין הפרקליטים הצופים היו מאמינים? אני מעריך ש... הרהוט ביניהם היה מנצח.
אין לי בעיה עם חיים יבין. מרגע שזהותו כאיש שמאל קיצוני שונא מתנחלים נחשפה, רמת האמון של הצופים במסריו, פחתה משמעותית. יש לי בעיה עם אלה, שזהותם הפוליטית חסויה, ורק חדי אוזן ועין, יודעים - לפי סוג השאלות, האינטונציה, ושפת הגוף - לזהות את שיוכם האידיאולוגי
והם הרבה וארבה. ולהקת הארבה הזה, פושטת על תודעת האזרחים ועושה בה שמות, משל הייתה שדות מוריקים. אין חברה שמסוגלת לעמוד מול מתקפה אינסופית של ארבה אידיאולוגי כזה על התודעה. המתנחלים, הליכוד, נתניהו וליברמן. את אלה מותר לכסח חופשי. לעשות להם דמוניזציה. רבים מצרכני התקשורת התמימים, לא מבינים ששנאתם למתנחלים, לליכוד, לנתניהו ולליברמן, "הושתלה" בתודעתם, והיא תוצאה של מזימה מניפולטיבית. מפני ששוטפי המוח מתחבאים מאחורי ה"אובייקטיביות".
אנחנו דורשים מהם לאייש בהגינות את רצועות השידור. שיזוזו קצת. שיעשו מקום. שיתחלפו: יום אחד איילה חסון ובן כספית השמאלנים, ויום אחרי זה, שניים מימין. מה שאנחנו מקבלים זה, יום אחרי חסון וכספית, מופיעים גאולה אבן, ויואב לימור ה"עוד יותר שמאלנים". אתה רוצה לברוח לערוץ 10, ושם ממתינים לך שני הקשישים השמאלנים: "לונדון וקירשנבאום", ושרים את שיר הטלפון (של הגשש): "כל העמדות תפוסות, אנא המתן, ותענה לפי התור"... ככה 58 שנים.
מותר להם להיות שמאלנים. אסור להם להיות גזלנים. והם גזלני זמן אוויר/שידור. וכדרכם של גזלנים, הם מתחבאים מאחורי "אובייקטיביות". (אהרן ברק: ("חומר החיטוי הטוב ביותר הוא אור השמש". אנחנו מבקשים מהם לחשוף את זהותם הפוליטית לאור השמש. כדי שחוסר הצדק יראה, לא רק יעשה. החשיפה הזאת יש לה כינוי. הם מכירים אותו: " גילוי נאות". אנחנו דורשים מהם "גילוי נאות".
אלא שהם לא יעזו. השמש אינה מיטיבה עם העור של גזלני השידור. בטרם יציאתם ממחבואם, הם יליטו את פרצופם במסכה, ויתהדרו בנוצות דמוקרטיות. אבל האמת היא, שהם לא. יש בהם עוינות לדעה אחרת, וחשיפת האמת האידיאולוגית, או מסירת זמן שידור ליריבים, כמוה כהפקרת עמדה אסטרטגית. ובמושגים בולשביקים, זה הכי קורב לבגידה.
עצוב לי שגורלן של שורות אלה, יהיה כגורל הדמעות שנשפכו על הדמוקרטיה הישראלית, שבדומה לתקשורת, גם היא מתה עוד בטרם נולדה. ולמי שלא מבין, אנחנו עדיין חיים במשטר בולשביקי, ורק אויבינו מבחוץ, הם שמונעים את המהפכה מבפנים...