ועדת זיילר שיגרה, כידוע, לאחרונה מכתבי אזהרה לכמה ממלאי תפקידים העלולים להיפגע ממסקנותיה. עוצמתה הנדירה של הוועדה ויכולתה להכריע גורלות של אנשים ולגדוע קריירה שנבנתה בעמל רב מחייבים, כמובן, שחברי הוועדה יהיו אנשים ללא רבב ויתמנו לתפקידם על-פי קריטריונים מובהקים של יושר ויושרה.
ברור גם שחברי הוועדה חייבים להיות חפים מניגוד אינטרסים מכל סוג שהוא; הכלל המובהק הזה של איסור ניגוד אינטרסים - בהיותו אחד מעיקרי הצדק הטבעי - נטוע עמוק בדין הישראלי.
"תכלית הוועדה היא לקבוע ממצאים ולהגיש המלצות שהציבור יאמין כי הן נובעות מבירור ענייני והוגן ומשקפות את האמת, ללא משוא פנים או דעה קדומה", כך קבע השופט זמיר באחד מפסקי הדין של בג"צ.
חשוב להדגיש שהמעמסה של אמון הציבור המוטלת על כתפיו של חבר ועדת חקירה כבדה במיוחד. במה דברים אמורים:
ועדת חקירה, מטבע ברייתה, מוקמת לצורך בירור עניין שהוא בעל חשיבות ציבורית חיונית. ניסיון העבר מלמד שוועדות חקירה הוקמו בעקבות אירוע חריג ורב עוצמה ובנסיבות של סערה ציבורית.
התוצאה הבלתי נמנעת של נסיבות הקמת ועדת חקירה הינה, איפוא, שהוועדה נתונה בזמן עבודתה בסיקור תקשורתי רצוף ואינטנסיבי. במילים אחרות, הציבור כולו - או לפחות רובו המכריע - צופה בהתרגשות בעבודת הוועדה וממתין בקוצר רוח לתוצאות הבירור. במצב שכזה, כל מעידה של חבר הוועדה תתפרסם מיד ותפגע באמון הציבור בוועדה.
הוא שאמרנו, על חבר ועדת חקירה מוטלת מעמסה כבדה, ולכן הוא חייב להקפיד עם עצמו הקפדת יתר ולהישמר מכל משמר לבל ימעד.
אמרנו לעיל שועדת חקירה מסוג זו של ועדת זיילר היא בעלת עוצמה נדירה. לתאור עוצמתה של ועדת זיילר, ראוי לשרטט בקווים כלליים את עבודתה של הוועדה.
בעבודתה של הוועדה שני שלבים עיקריים:
בשלב הראשון - החקירתי - עוסקת הוועדה בגביית עדויות ובאיסוף חומר. בתחילתו של שלב זה מונח על שולחן הוועדה האירוע שחקירתו מתבקשת ועל הוועדה מוטל לאתר את הסיבות והאחראים, לכאורה, לקרות אותו ארוע.
היה ובשלב הראשון מצאה הוועדה אחראים, לכאורה, לקרות האירוע - או אז היא שולחת אליהם - כולם או חלקם לפי שיקול דעתה - הודעות אזהרה.
הודעות אלה דומות במהותן - במידת מה - לכתבי אישום. בהודעות אלה מודיעה הוועדה לכל אחד מהנמענים כי הוא עלול להיפגע אם הוועדה תקבע לגביו את המימצאים או המסקנות המפורטים בהודעה שקיבל.
כאן עוברים אנו לשלב השני בעבודת ועדת החקירה, שהופכת למעין בית משפט. בשלב זה, כל נמען שקיבל הודעת אזהרה זכאי להתגונן מפניה - בעצמו או באמצעות עורך דין - לעיין בחומר הראיות הנוגע לחלקו בפרשה וכן להביא ראיות נוספות ולחקור עדים.
כדי לאפשר לוועדת חקירה לבצע את תפקידה ביעילות מירבית, מרוכז בידיה כוח אדיר. ממש כך. הדבר מתבטא בעובדה שוועדת חקירה במתכונת ועדת זיילר מרכזת בידיה כוחות וסמכויות שבדרך כלל פזורים בין כמה גופים:
בשלב הראשון לעבודתה עוסקת הוועדה - על-פי שיקול דעתה - באיסוף חומר, בחקירות ובגביית עדויות כמו היתה משטרה. בהמשך הופכת הוועדה למעין פרקליטות: הוועדה לומדת ומנתחת את כל החומר שאספה ואז מחליטה - ושוב לפי שיקול דעתה - על משלוח הודעות אזהרה למי מאלו - לא תמיד לכולם - שלדעתה אחראים לקרות הארוע.
לאחר מכן, בשלב שלאחר משלוח הודעות האזהרה, חובשת הוועדה שני כובעים בעת ובעונה אחת: מצד אחד יושבת הוועדה כערכאה שיפוטית ובאותה עת עצמה היא משמשת כמעין מאשימה.
אבל יותר מכך: בידי הוועדה סמכויות שאין לבית משפט רגיל: ועדת חקירה אינה כפופה לדיני הראיות, וביכולתה לקבוע ממצאים על סמך ראיות שבית משפט רגיל לא היה מקבלן.
ויתרה מזאת: לעדים המופיעים בפני הוועדה לא עומדת זכות השתיקה - ואפילו לא כאשר הם עלולים להיפגע על-ידי הוועדה כתוצאה מעדותם הם.
בשלב האחרון של עבודתה עורכת הוועדה ומגישה דין וחשבון - מעין פסק דין - ובו מימצאים, מסקנות והמלצות. המלצות הוועדה יכול שישאו אופי עונשי כשהדרמטיות שבהן הינן, בדרך כלל, להדיח את האחראים - כולם או חלקם - מתפקידיהם.
עוצמת הוועדה באה לידי ביטוי גם בדין וחשבון שלה, שכן - להבדיל מפסק דין - אין על הדוח ערעור. העובדה שאין על הדוח ערעור הינה, לעיתים, בעלת משמעות קשה ביותר, שכן, כפי שראינו, הוועדה מוסמכת להמליץ על הדחות. העובדה שממלא תפקיד המודח מתפקידו - עם כל הכתם הציבורי המתלווה לכך - אינו יכול לערער בפני ערכאה נוספת, עובדה זו הינה בעלת משמעות דרקונית לגבי אותו ממלא תפקיד.
בית המשפט העליון מודע לעוצמה הרבה של ועדת החקירה, וקובע באחד מפסקי דינו את הדברים הבאים:
"לצורך עבודתה זקוקה ועדת החקירה לסמכויות יחודיות - חלקן פוגעות במידה מסויימת בזכויות הנחקר שאינו זוכה למכלול ההגנות השמורות לנאשם בבית המשפט. ההעדפה הניתנת לבירור מקיף וגלוי של האמת באה לידי ביטוי... (בכך ש) אין ועדת החקירה חייבת לנהוג לפי סדרי הדין המקובלים בבית המשפט ואין היא כפופה בעבודתה לדיני הראיות, או למשל בקביעה החלוטה כי על ממצאיה של ועדת חקירה אין ערעור".
הנה כי כן, ראינו מה רב לה כוחה של ועדת חקירה מסוג זו של ועדת זיילר. דומה, שאין במינהל הציבורי עוד גוף המרכז בידיו עוצמה כה רבה.
ראוי להביא כאן - מילה במילה - דברים של השופט חיים כהן:
"ועדת חקירה מצטיירת לא פעם כמעין מכבש הדורס ורומס בדרכו כל הנראה כמכשול בעיניו, ויהא הוא גם יצור חי. אמרתי 'הנראה בעיניו', מפני שלמכבש מיוחד זה יש עיניים: רוצה - רואה ומדלג; רוצה - רואה ופוגע; סכנת ההפליות הפסולות הטמונה בכך היא בלתי נמנעת, והיא רק מגבירה את החששות".
הדברים מדברים בעד עצמם.
השופט חיים כהן מדבר מפורשות על סכנת ההפליות הפסולות הרובצת לפיתחה של ועדת חקירה בתור שכזאת. וכשדברים מפורשים אלה באים מפיו של אדם בדמותו של השופט חיים כהן, הרי שמשקלם רב מאד.
צא ולמד, מה עלול מכבש כזה לעולל כאשר - נוסף על עוצמתו הנדירה - הוא גם נתפס ל"חשבונות צדדיים" ופועל באופן סלקטיבי: "רוצה - רואה ומדלג; רוצה - רואה ופוגע".
האם ועדת זיילר חסינה מפני המכשלה הזו? על-פי השופט חיים כהן התשובה ברורה: לא!
