מדוע אני מתנתק מכם

היכרותי אתכם נמשכת זמן רב, חלק מכם אני מכיר כמעט 35 שנים. זה שנים רבות, מדי כמה שבועות אנחנו נפגשים בערבי שישי. במפגשים מדברים על הרבה דברים - על טיולים בארץ ובחו"ל ועל מסעדות, על עבודה ועל צילום, על ילדים וחתונות ונכדים ובריתות. רק ב-"פוליטיקה" לא עוסקים זה זמן רב. לא מדברים על מה שקורה במדינה, על המשטר והשחיתות, על ההינתקות ופרותיה, על שלטון החמאס והטרור, על העתיד שלנו ושל ילדנו כאן. גם לפני שבוע, אחרי שבכרם-שלום נהרגו שני חיילים ואחד נחטף, ועוד בחור נחטף ונרצח, וצה"ל חזר לרצועה - גם בשבוע זה הנושא לא עלה אפילו ברמז. אני תמה - האם נוכחותי ביניכם גורמת לשתיקה זאת, כדי להימנע מאמוציות ומעימותים? או אולי הנושא אינו מעסיק אתכם כלל? האפשרות הראשונה היא רעה, השנייה גרועה הרבה יותר. אתם אנשים חביבים ורגישים, נבונים ונאורים. למרות זאת, כפי שמסרתי כבר טלפונית לכולכם, החלטתי להפסיק השתתפותי במפגשי הקבוצה. אשתדל להסביר מדוע. כפי שידוע לכם, מה שמתרחש במדינה בשנים האחרונות חורה לי מאד. קורים דברים שלדעתי אסור להשלים אתם, אסור לעבור עליהם לסדר היום. פעם נהגנו לדבר על כך, חודשים לפני ההינתקות הנושא הפך לטאבו. גם כאשר באתי לפני כשנה בחולצה כתומה זה לא עורר תגובה, פרט לכמה מבטי תמיהה. גם הפרובוקציה הנמשכת שלי בענידת הצמיד הכתום (לאחרונה גם כחול, לכבוד טיפולה המסור של מדינתנו בשליחה יונתן פולארד), לא זוכה להתייחסות. יש מצבים שבהם אסור לשתוק, לדעתי אנחנו נמצאים בעיצומו של מצב כזה. בהימנעותי מלהעלות נושאים שאינכם רוצים בהם, בהשלימי עם השתיקה - אני הופך שותף לה. אינני מוכן להמשיך בכך; ומאחר שאין לי כל רצון לכפות עליכם דיון בנושאים "טמאים", לא נותרה לי ברירה אלא להפסיק להשתתף במפגשים. פינינו כל סנטימטר מעזה "כי זה טוב לביטחון", וכדי לקדם את השלום ולא לתת פתחון-פה של המשך הכיבוש שם - ואז במדינת פלשתין שבדרך התחלף שלטון אש"ף "הטוב" בחמאס "הרע", והקסאמים הפכו לאירוע יום-יומי (זוכרים הצהרות שרון ומופז?). אחרי ששני חיילים נהרגו ושלישי נחטף בתחום "גבולות 67" וצה"ל חזר לעזה, האיוולת הלאומית שבהינתקות נחשפה לעיני כל [1]. איוולת אינה הדבר החמור במה שקרה; טיפשות אינה פשע, גם כשהיא הורגת. חמורים מהאיוולת הגורמים שהביאו להינתקות - פרשות השוחד של שרון (העונש בחוק, על כל עבירת לקיחת שוחד: שבע שנות מאסר). עליהן הוא קיבל, בזכות ההינתקות, חסיון מהיועץ המשפטי לממשלה, בית המשפט העליון והתקשורת. מבחינת הסנדק ובניו, יוזמת ההינתקות לפי המלצת יועצי-התקשורת מ-"צוות החווה" הייתה דווקא מהלך מתוחכם שהוכיח את יעילותו. אם בגידת מנהיג בכל ערכיו והתחייבויותיו כדי להיחלץ מאימת הדין היא חמורה, חמורה פי כמה הרתמות כל הגופים המחויבים לאכיפת החוק, עשיית הצדק, שמירה על ממשל תקין ודיווח נאות לציבור. כמה עובדות בנושא שאולי נעלמו מעיניכם: מני מזוז החליט, בניגוד להמלצת פרקליטת המדינה דאז עדנה ארבל, שלא להעמיד לדין את אריאל וגלעד שרון על קבלת שוחד בפרשת "האי היווני", משום שהשכר שקבל גלעד מדודי אפל תמורת שיטוט באינטרנט בשעות הפנאי (עיקר עיסוקו היה ניהול "חוות השקמים"), ללא כל מטרה מוגדרת כפי שסיפר גלעד עצמו, בגובה 20,000 דולר לחודש, היה לדעתו סביר. לגלעד הובטח מענק של 3 מיליון דולר נוספים, אם הפרויקט ימומש. בית המשפט העליון בשבתו כבג"צ, בהרכב שבעה שופטים וביניהם הנשיא אהרן ברק, דחה העתירה נגד החלטת היועץ המשפטי לממשלה. בפסק-הדין נכתב: "ניתן אומנם לפקפק אם גם בבחינת עניינו של חשוד מן השורה רואה היה היועץ המשפטי לייחס משקל דומה להסברים שנתן החשוד במסגרת אמירותיו בחקירה, אף שהסבריו אינם מתיישבים עם עובדות שיש לגביהן ראיות ישירות" - אך למרות זאת החליטו השופטים הנכבדים לדחות העתירה, משום שלהעמדתו לדין של שרון "עלולה להיות השפעה דרמטית על המדיניות הנוהגת".[2] ממש כך, במילים אלה! בית המשפט העליון אף דחה כל העתירות שהוגשו נגד ההינתקות - בשל פעילות בניגוד קוטבי לתוכנית לפיה נבחר שרון, אי-עמידתו בהתחייבות לקיים הכרעת מתפקדי הליכוד, שימוש בצה"ל בניגוד לתפקידו, גירוש אכלוסיה בניגוד לחוק "כבוד האדם וחירותו", ועוד. התקשורת, רובה ככולה באחדות-דעים המוכרת ממשטרים אפלים, תמכה בהתלהבות במעשה. לשם כך היתה מוכנה אף להתעלם מפשעיו. מ-"שרון רוצח" הוא הפך ליקירה, אבי האומה, מביא הגאולה. ראוי בהקשר זה לצטט דברי אמנון אברמוביץ', הפרשן הבכיר של ערוץ 2: "שרון הוא היחיד שיכול לעשות את ההינתקות, לכן אני חושב שצריך לשמור עליו כמו על אתרוג, גם עם קופסה אטומה, וגם עם צמר גפן... לדעתי צריך לשמור עליו לא רק מפני הדגלים הפוליטיים אלא גם מפני דגלים משפטיים".[3] גם אחרי שהדברים דלפו לידיעת הציבור, אמנון אברמוביץ לא התנצל על דבריו, והוא ממשיך לשמש כפרשן הבכיר של ערוץ 2. חמורה אף יותר רתימת צה"ל למעשה העוולה הפוליטי, לביצוע פקודה בלתי חוקית בעליל של גירוש ושל רמיסת החוק והמשטר הדמוקרטי. עד כדי כך הגיעו הדברים, שבמשך כל יום הבחירות הידיעה על שיגור טיל גראד לעבר אשקלון הוסתרה, בהוראת הצבא ובתמיכת התקשורת. גם גירוש אלפים רבים של אנשים מבתיהם, ללא כל הצדקה עניינית, בניגוד לחוק הבינלאומי והישראלי, הוא מעשה עוולה ממדרגה ראשונה. אך הכל מתגמד לעומת הרמיסה הבוטה של הדמוקרטיה, כאשר שליט שנבחר על בסיס "דין נצרים כדין תל אביב" הפר התחייבותו לבוחריו ולמפלגתו, ופעל בניגוד קוטבי למנדט שקיבל מהציבור בבחירות. שערו מה היה קורה אילו טומי לפיד נבחר לראשות הממשלה על בסיס מצע שינוי, ואחר-כך התחרד, השליט על המדינה חוקי ההלכה והתחיל בבניית בית-המקדש.[4] אך כאשר מנהיג "ימני" עבריין עקף משמאל את מר"צ - מערכת אכיפת החוק, בית המשפט העליון, ראשי הצבא, התקשורת ושאר האליטות שמנהלות המדינה - כל אלה שהיו חייבים למנוע מעשה הנבלה - נרתמו לעזרתו, תוך ביזוי הכרעת הציבור. הדמוקרטיה נרמסה ברגל גסה, הפכנו למשטר פשיסטי נשלט בידי חונטה מושחתת. הדמוקרטיה איננה רק שלטון הרוב - היא גם שמירת זכויות המיעוט, ושלטון החוק, וממשל ציבורי תקין, ותקשורת חופשית שמדווחת אמת. בהינתקות כל הכללים הופרו, ואפילו העיקרון הבסיסי של שלטון הרוב היה לכלי ריק מתוכן. אתם אנשים רגישים, נבונים ונאורים. יש כמוכם במדינה מאות אלפים. לא ראיתי אותם בביקורים בגוש קטיף, בהפגנות נגד ההינתקות. הם לא היו שם למחות נגד מעשה הנבלה, נגד רמיסת הדמוקרטיה. אתם הייתם צריכים להיות שם איתי, גם אם דעותיכם שונות משלי. אילו עשיתם זאת, אתם ומאות אלפים כמוכם, זה לא היה קורה. ברור לי שלא תאהבו ההשוואה הבאה - היא חורגת מהנורמות. למרות זאת אביא אותה, תוך מודעות לחומרת הדברים. הדרך שבה מתנהל הציבור הנאור אצלנו דומה להתנהלות הציבור הנאור בגרמניה בעת עליית הנאצים לשלטון. אינני מתכוון לרמוז שבהמשך נגיע לתאי הגזים. גרמניה של שנות השלושים היתה מהארצות התרבותיות בעולם. גם בה היו הרבה מאד אנשים רגישים ונבונים ונאורים. הם שתקו כאשר שרפו ספרים, שברו חלונות-ראווה והחריבו בתי כנסת, כאשר פיטרו יהודים והחרימו בתיהם ורכושם. הם לא נקפו אצבע גם כאשר הנאצים עצרו וגרשו ושלחו למחנות. חלקם אף ברכו על כך, מי בפומבי ומי בשתיקה - כי הרי היהודים היו טפילים שמצצו את לשד האומה הגרמנית, עדיף היה לנצל את הממון לטובת המובטלים והרעבים. מזכיר משהו? יש מצבים שבהם לאנשים ישרים אסור לשתוק. בבואי למפגשים החביבים שלנו, בהם לא מדברים על הנושאים החשובים באמת, אני שותף לשתיקתכם. רע לי עם זה, ולא אמשיך לעשות זאת. לסיום, סיפור קצר עם מוסר-השכל שניתן להרחבה מעבר לענייני גברים-נשים. יתכן שסיפרתי לכם אותו כבר בעבר: אדם נוסע במכוניתו, ממכונית שבאה ממול הנהגת צועקת לו: "חזיר!". הוא משיב לה: "כלבה", ממשיך לנסוע, ובעיקול הדרך מתנגש בחזיר ענק המוטל על הכביש, ומתרסק. מוסר-השכל: אילו הגברים ידעו להקשיב... אשמח להמשיך לקיים קשר עם אלה מכם שירצו בכך, לא במסגרת הקבוצה. כמובן אינני מתנה זאת בהסכמה לדעותי; אך מצפה לנכונות להקשיב ולהגיב, כמקובל בין ידידים. אולי בכך יקומו לתחייה קשרים בעלי תוכן, ויצא מתוק מעז. מקווה שדברי יעוררו אצלכם מחשבה והתייחסות. אודה על תגובות - בכתב או בעל-פה. גבי שותפה לרוב דעותי אך מסתייגת מהחלטתי, לכן תמשיך להשתתף במפגשים. כאשר המפגש יתקיים בביתנו, לא אחרים אותו. מאחל לכם כל טוב. -------------------------------------------------------- 1. ראו דברי בוגי יעלון בנושא, בראיון להארץ בימים האחרונים [קישור למטה]. 2. המובאות ממאמר השופט בדימוס אורי שטרוזמן – "חוק בלתי חוקי". מומלץ מאד לקריאה, למרות אריכותו. 3. ביום עיון על ההינתקות במכון ון-ליר, עוד בפברואר 2005. 4. הרעיון שאוב מהמאמר הנזכר לעיל של השופט בדימוס שטרוזמן.