אקסיומה פילוסופית קובעת: אין תוצאה בלי סיבה. מי שמכיר בה, תוהה: דווקא עכשיו, בימים שעם ישראל עוצר את נשימתו, עד לשובו של החייל החטוף גלעד שליט, דווקא עכשיו ח"כים ערבים מגיעים לעודד משפחות של חמאסניקים במזרח ירושלים?
ברור שהתמיהה שלי מזויפת, מפני שאני יודע את הסיבה: במלחמה הזו, היהודים בצד אחד, והפלשתינים (מירדן, ישראל, לבנון, עזה, ויהודה ושומרון) בצד השני. התעודה הכחולה שהח"כים הערבים נושאים בכיסם, מבחינתם, היא רק פרוצדורה. הלב, ותחושת הפטריוטיזם שהם חשים לבני עמם, היא חד-משמעית. איך נוהג לומר אחמד טיבי: "אני אזרח ישראלי, ופטריוט פלשתיני.
טועים אלה בשמאל הנאור, שאומרים על ערביי ישראל, שהם "סובלים" מנאמנות כפולה (או חצויה). מבחינתם, הקביעה הזו כל כך מגובשת ומוצקה, עד כי אפילו המציאות, אין בכוחה להכניס סימן שאלה קטן, או טריז בינם לבין קביעתם.
"ירי הקסאם על שדרות ואשקלון- מוצדק"(!!), אמר מי שהיה פרקליטו של אחמד יאסין ("לעולם לא אוותר על זכותי לחזור לעיר הולדתי אשקלון"), הח"כ לשעבר עבד אל מאלכ דהאמשה. ואם זה לא מספיק כדי להוריד את האסימון לאחינו מהשמאל, אז דעתו על חטיפת החייל גלעד שליט זהה לדעתו של ח"כ ואסל טאהא שהודה: "רעיון חטיפת החייל היה שלי. אני זה שהצעתי לפלשתינים ללכת על האופציה הצבאית ולחטוף חייל, מפני שמול כוח, הישראלים מתקפלים".
מעולם לא שמענו מהח"כים הערבים אמירה שניתן לפרש אותה כאילו הם נגד אחיהם הפלשתינים. ההיפך. כולם שונאים את צה"ל, מפני שרק הצבא מונע מהם מלבצע את מה שהם הכי רוצים: פלשתין גדולה מהים עד הנהר!! וכדי להגיע ליעדם, הם מעודדים שנאה וטרור באמצעות ארגומנט שיקרי - "הכיבוש".
טיבי אוהב להשתמש במטאפורה של "סוס ורוכבו". דהיינו, יש כאן שני קולקטיבים: אחד "כובש", והשני "נכבש". אם כך: לאיזה משני הקולקטיבים משתייכים ערביי ישראל? הנה לכם תשובת האמת, שלעולם לא יודו בה: אנחנו הנכבשים, שחיים בבטנו של הכובש.
אם הם לא היו חושבים כך, היינו רואים מהם התנהגות אחרת לגמרי. למשל, מאמץ לפייס בין מדינתם, לבין בני עמם. אין בעולם קבוצה יותר מתאימה לעשות זאת, מאשר הנהגת הערבים החיים בישראל. הם הרי מכירים אותנו, והם הראשונים ליהנות מזה. היו צריכים ללכת להנהגת ארגוני הטרור, ולחזור עם טיוטת הסכם שלום חתומה. לא "שלום של אמיצים", אלא שלום אמת שעונה על צרכי החופש שלהם, והביטחון שלנו.
עם הנייר החתום, היו נכנסים לאולפני הטלוויזיה, ומוכרים את ההסכם הזה לאזרחי ישראל היהודים, כמו שעשו שני קבלני הפנטזיה, יוסי ביילין עם "הבנות ז'נבה", ועמי איילון עם "המפקד הלאומי". אם ההסכם סביר, יהודים רבים יעזרו בשיווקו, והתקשורת תטחן לישראלים את המוח, עד שיגידו רוצים.
העובדה שעד היום לא נקטו ביוזמה הזו, מחשידה אותם, שהם מעדיפים את החיים המחניקים בבטנו של הסוס הטרויאני, עד שההיסטוריה תזמן להם שעת כושר מתאימה. לא המצאתי את הגלגל: אירועי אוקטובר 2000 מוכיחים שהקביעה הזו, יש לה על מה להתבסס. למי ששכח: בדיוק באותו זמן שערפאת פתח באינתיפאדת אל-אקצה, יצאו המוני פורעים ערבים רעולי פנים, וחסמו כבישים, באלימות שטרם נראתה בארץ.
הנפת דגלי החמאס ופלשתין, והסיסמאות: "בדם ואש נפדה את פלשתין", ו- "איטבח אל-יהוד", הבהירו לאלה שהיו זקוקים להבהרה, מהו המסר הראשי לפרעות האלה. זה לא מקרה שמעולם לא ראינו מפגינים ערבים נושאים שלטים עם הכיתוב: "די לטרור", אפילו שהם במידה רבה שילמו מחיר כבד, בגין העמקת חוסר האמון בין שתי האוכלוסיות.
שורות אלה תכליתן הרחבת חריץ האסימון בתודעתם של יהודים, שעקב פגם גנטי חיים עם "חריץ צר" - מה שמונע מהאסימון לרדת. והערה לסיום: אני בטוח שישנם רבים מערביי ישראל, שהיו מעדיפים להתערות בקולקטיב היהודי. חבל שהם שותקים...
