הנשיא בוש צודק. בסגנון עממי ובאנגלית מדוברת לא דיפלומטית נוסח טקסס, הוא אמר והביע את רגשות רוב מדינות העולם - צריך להכריח את סוריה ואירן להפסיק את "הבולשיט" הזה.
הסקרים האחרונים מראים על קונצנזוס גובר והולך של הציבור בעד המשך הפעילות הצבאית, כדי להביא לתוצאות ובסיס לשקט לכמה שנים הבאות. במקביל יש גם רוב בציבור, לפעילות הממשלה ותפקודם של ראש הממשלה אולמרט ושר הביטחון פרץ. אבל, כמקובל אצל יהודים, ברגע שיש כמה רגעי פירגון, צצים יחידים, עמותות וארגונים קיקיוניים עם שלטים נגד המשך המלחמה, בעד שיחות עם חיזבאללה או לפחות עם ארגונים ומתווכים בינלאומיים. למען ההגינות והמוסר האישי שלהם היו מחכים להפסקת הרקטות והסקאדים (טילי זילזל) או רצים עם השלטים לעזור לבית החולים בצפת.
ברור, שבסוף המערכה, לאחר השלמת מקסימום המטרות שניתן בזמן הקצוב שנותר - יהיה צורך לדבר עם מתווכים למיניהם, כמו הנציגים של קופי אנאן (שכבר הגיעו לארץ), ארה"ב, אנגליה, רוסיה וצרפת - שלכולם אינטרסים במזרח התיכון ולא כולם לטובת ישראל, אבל אז עלינו להיות בעמדת מיקוח של כוח, איתנות, עקשנות וגמישות של מנצחים.
יש הסכמה כללית, כי מה שהיה עד כה, לא יהיה בעתיד. כל הסדר שיבוא בגבול לבנון יתבסס על דחיקת החיזבאללה על אנשיו ותשתיותיו מעבר לליטני - לטיפולה של ממשלת לבנון. ההזנחה בקו - שהחלה עם הנסיגה המבוהלת והמבישה של צה"ל בדרום לבנון, בפקודתו של אהוד ברק - והמשך ההזנחה וההשלמה של המצב ע"י אריאל שרון - הביאה לפיצוץ הנוכחי.
הפעילות בצפון ובדרום - שחובה לחקור אותה אחרי המלחמה, היא תוצאת פרי הביאושים של אותה מדיניות איפוק משך 5-6 שנים, דבר שנתן לחיזבאללה זמן, אפשרויות ואשליה של כוח, להתבסס בדרום ולהקים את מדינת "חיזבללאבון" מול עינינו.
לעת הזאת, כאשר הארועים רצים במהירות טילים מונחים, ורוב הציבור צמוד למקלטים ולחדשות, חסר שר הסברה - או מסביר לאומי. כלפי הסברת חוץ, יש לנו מומחים מוכחים כמו שמעון פרס, ביבי נתניהו, בוז'י הרצוג - בהמשך לאביו שהיה מסביר לאומי מדרגה ראשונה, אדם שחסר היום להסברה הישראלית. העובדה שבכל הערוצים מופיעים שרים, ח"כים וקציני פיקוד העורף - זה טוב, אבל לא מספיק. צריך דמות מרכזית אחת, בעלת ידע, שטף דיבור וכריזמה פוליטית שירכז את נושא הסברת הפנים.
מאז קום המדינה סובלת ישראל מחוסר הסברה מספקת בעולם. שנים רבות פיגרנו אחרי המאורעות וההסברים באו באיחור ובגמגום. יש התקדמות עצומה בנושא - ע"י משרד החוץ, משרד ראש הממשלה, משרד הביטחון וצה"ל. אבל בנקודה הזאת, בפיזור סמכויות של ההסברה בין המשרדים, טמון חלק מהכשלון הההסברתי. מאבק של אגו, סמכויות, קרדיטים, מנעו ומונעים הקמת משרד הסברה לאומי בראשות שר או סגן שר - שכן הממשלה והמדינה זקוקים לנושא כל השנים, כל יום, בארץ ובחו"ל.
לעת הזאת - יש למנות את שר המשפטים, מר חיים רמון, לתפקיד שר ההסברה, מאחר שעד כה הופעותיו והסבריו המשכנעים היו הטובים ביותר.
התקשורת על כל אגפיה, יש להודות ולשבח, עושה מלאכתה נאמנה, אותנטית, אמינה ומקצועית - ומגיעה לה מילה טובה. ולגבי אלה שבתוכנו, שאין להם אורך רוח וכושר עמידה וכבר מתחילים להישבר - יש להגיד, תנסו הפעם לגייס כוח עמידה ואי לחיצות מעבר למחר, בשל הנסיבות המיוחדות והמטרות שעומדות בפני הממשלה, להבטיח את שלום האוכלוסיה בעתיד.
ולאלה שיוצאים נגד הממשלה ומעשיה, מתוך הציבור היהודי הציוני - צריך להתייחס ברחמים, בבוז קל, כי הם בהחלט ממלאים תפקיד חיוני במערכת. כאשר מבשלים מאכלים בסיר לחץ - יש תמיד (למען הביטחון) לבדוק ולהשאיר את כפתור/פתח ליציאת האדים פתוח, שהסיר לא יתפוצץ.
כך גם לגבי משמיצי ישראל מבפנים ומבחוץ המרצים האקדמאים האינטלקטואלים, האמנים - המפיצים דיבת הארץ רעה בפורומים בינלאומיים, כנסים והרצאות - ממלאים תפקיד חיוני במערכת. שהרי כל גוף אנושי - חברה ומדינה, חייבת להפריש מתוכה את העודפים כדי למנוע סתימת מעיים, וכאבים מיותרים.
אין לי כל ספק או הרהור שני - שבתום פיזור אבק הקטיושות, יתעוררו משמיצי ישראל לחיים ויתייצבו כהרגלם לצד המסכן, המפסיד, כנגד ישראל - תוך שכחה מי גרם, הניע, הביא למהלכים שנאלצה ישראל לקחת להגנתה.
אנחנו מתקרבים לקו הסיום, יש להגיע אליו בהקדם, תוך הגברת המהירות בסיבוב האחרון - כדי לתת כניסה מנצחת לאיצטדיון. ואם ראש הממשלה אהוד אולמרט הצהיר שאנו ננצח - אני ממליץ להאמין לו.
