הקופסא השחורה של לובשי הגלימה 2

שמחה רבה מילאה את ליבי, בימים אלו שהשמחה רחוקה מאיתנו והלאה, כאשר קראתי הבוקר את מאמרו של יואב יצחק הנושא את הכותרת: "רמון מציע משפט פומבי לשופטים שסרחו". מאז ומתמיד האמנתי בכוחה של המילה הכתובה. רבים, אם בעקיפין ואם במישרין, ביטאו בפני ספק כאשר הסברתי כי כאשר מדובר בעניין צודק אני מאמין בכוחה של המילה הכתובה כחלק ממאבק אפקטיבי לביצועה של רפורמה או לתיקון עיוות. היה זה כאן באתר News1, שקברניטיו באומץ וביושר ייחודי להם, נתנו פומבי ופרסמו סדרת מאמרים בעניין הרשות השופטת. היה זה כאן שדרשתי והצעתי רפורמה מקיפה בעניין אופן המינוי ובחירתם של שופטים במאמר שנשא את הכותרת "הסאוב במערכת המשפט", היה זה כאן שדרשתי בממסגרת מאמרי "הקופסא השחורה של לובשי הגלימה" כי הרשות השופטת תנהג שקיפות בענייניה ותפרסם את הפרוטוקולים של בית הדין למשמעת של שופטי ישראל. כזכור, בראיונות הפרישה של כבוד השופט העליון בדימוס מישאל חשין, לחרדת כולנו הוא גילה חשד לכאורה לקיומם של מעשי שחיתות בקרב המורמים מעם החברים בגילדת שופטי ישראל. השופט חשין פתח צוהר נוסף למתרחש מאחורי החומות האטומות של הרשות השופטת, כאשר בתשובתו לשאלה המתייחסת להתנגדותו לפיטוריה של השופטת הילה כהן שנתפסה בזיוף פרוטוקולים ענה: "ישבתי במשפטי משמעת קודמים. הם פשוט לא הודלפו. היו מקרים יותר גרועים מזה, שעברו בלא כלום, נגמרו באזהרה ואף אחד לא יודע, לא שומע. ככה צריכים להיגמר דברים, כי ברגע שאתה מפרסם דבר כזה - באותו הרגע השופט נשרף". שאלנו אז וגם היום, האמת דיברת כבוד השופט העליון בדימוס? חזקה עלינו כי אמת דיברת כבודו. מי הם אותם שופטים שעשו "מעשים גרועים מזה", ממעשה זיוף? מי הם אותם שופטים שמעשיהם עברו בלא כלום? מה עשתה המערכת של בתי המשפט כדי להביא לתיקון עוולות מעשיהם? מי הם קורבנותיהם של אותם שופטים שעשו את המעשים הגרועים מזה? מהם תוצאות מעשיהם? מי שילם בממונו, ואולי גרוע מכך בגופו ובחירותו, עקב מעשי השופטים עליהם אתה מעיד בדבריך כמי שישב בבית הדין למשמעת של שופטים? ומדוע אדוני אסור שאף אחד בציבור ידע על כך? מדוע כשמדובר בשופטים הדין הוא היעדר שקיפות, שקט וחושך? החרדה ושאט הנפש, גברו בי לאחרונה כאשר בג"צ דחה, באופן תמוה אך לא מפתיע, את עתירתו של עו"ד חיים שטנגר שדרש להורות על פתיחה בחקירה פלילית כנגד חברת הגילדה השופטת הילה כהן. על-רקע האמור במאמרי ועל-רקע התרחשויות אלו, ניתן אולי להבין מה רבה הייתה שימחתי כאשר קראתי את מאמרו של יואב יצחק. חלילה לקוראים לחשוד בי בהתרפסות, בטוחני כי מאמרי דוברים בעד עצמם, אולם חובתנו לברך ולחזק את ידי העוסקים במלאכה כאשר הם עושים מעשה נכון, ממש כפי שחובתנו לבקרם כאשר מעשיהם מצדיקים ביקורת. במאמרי גיליתי אופטימיות זהירה בעניינו של השר רמון והבעתי ציפייה ותקווה כי, הוא שידוע כרפורמטור, יעשה את המעשה הנכון ויוביל את השינוי הדרוש במערכת המשפט בטרם תאבד כליל את אמון הציבור לחלוטין והסכר האחרון יקרוס. לאור הכוונות המוצהרות ערב כינוסה של הוועדה, אני תקווה כי החלטותיה שיפורסמו בסיומה של הישיבה של הוועדה למינוי שופטים, יצדיקו את האשראי הניתן לשר המשפטים. אני תקווה כי השר ימשיך ללכת בדרך שבה החל לצעוד ויביא לשינויים המקווים. ובד בבד אני תקווה כי יטול על עצמו לבצע רפורמה בחוק ובתקנות של החוק האפל ביותר במדינת ישראל, חוק ותקנות ההוצאה לפועל, שבמאמרי הבא אעסוק בהם בהרחבה. ברכות לשר המשפטים ותחזקנה ידך!!!