ילדת הפלא של הפוליטיקה שלנו מתגלה מיום ליום ככישלון מהדהד. בימים אלו של טירוף מערכות אתה מזפזפ בין הערוצים השונים וכלום. הגברת נפקדת. הייתכן ששרת החוץ איננה מבינה שאחת החזיתות החשובות במלחמה האיומה הזו היא מסך הטלוויזיה? היא מבינה זאת, אין ספק.
אלא שהיא גם מבינה כנראה, שהתפקיד החשוב הזה - במיוחד בימי מלחמה - גדול עליה בכמה מספרים. והוא גדול עליה במיוחד כשהמדובר בצורך לשאת את דברה של המדינה בערוצים העולמיים הזרים ובאנגלית.
שר חוץ סביר היה מתרוצץ בימים הרי גורל שכאלו ללא הרף בין אולפני הטלוויזיה השונים, במיוחד בתחנות הזרות, ונלחם בשיניו על התודעה הנכונה ועל ה"סיפור" של המלחמה הגורלית והכל כך צודקת הזו. אבל ציפי לבני? כלום. נאדא. תנו לה דיפלומטיה שקטה!
וגם בדיפלומטיה שקטה, מישהו בכלל סופר אותה?! מי היא?! האיש הלא נכון במקום הלא נכון ובעיקר בזמן הלא נכון. לא צריך להימנות עם אוהדיו של בנימין - בנג'מין - נתניהו כדי לראות את ההבדל. אם נתניהו הוא תותח על, הרי שציפי לבני - מה לעשות - היא בקושי נק"ל.
ציפי לבני סובלת מהסיוט המתמשך הזה שכל כך הרבה מאיתנו סובלים ממנו: הקושי המחריד לבטא משפט תקני באנגלית, והחשש הקבוע שלא נבין אל נכון את הניואנסים של הדובר עמנו. ובנג'מין נתניהו? כל מילה מיותרת. והשגריר דני גילרמן באו"ם? התרגשות אמיתית.
גם ראש הממשלה רואה, כמובן, את המחדל הזה הגורם נזק כה כבד ובל ישוער למדינה. אבל ראש הממשלה לא יכול לגעת בציפי לבני. יש ביניהם איזשהו הסכם חלוקת שלל מהימים של טרום ממשלה וטרום מלחמה.
מישהו צריך להסביר לציפי לבני, שהימים הנוראים הללו אינם עת למשחקי כבוד. המדינה זקוקה עתה לשר חוץ, שהוא מקצוען מנוסה ומוכר בעולם, שיהיה בן בית בכל סלון בארץ וברחבי הגלובוס ויתקתק שוב ושוב את המנטרות החשובות.
וכשיתמו הקרבות נוכל שוב לחזור ולנעוץ שיניים איש בצוואר רעהו - עד טיפת הכבוד האחרונה.