בשבוע האחרון הוזכר שמו של גבי גזית בכמה כותרות מוצנעות. לא שהוא זקוק לכותרות. יש לגזית את חלומו הרטוב של כל שדרן: הפריים-טיים של התחנה הממלכתית הפופולרית ביותר בישראל, שעתיים סולו כל בוקר בין 10:00 ל-12:00 ברשת ב'.
שמו של גזית עולה כעת לאוויר בערוצים אחרים, ולא במקרה, מכיוון שהמשך העסקתו עומדת כעת לדיון. חוזה העבודה של גזית עם רשות השידור עומד לפוג בסוף חודש זה. המנכ"ל החדש יחסית, מוטי שקלאר, הודיע כי הוא מתלבט מה לעשות לגבי המשך העסקתו של גזית.
מה סיפרו הכותרות?
בהארץ נכתב לפני יומיים כי השר הממונה על רשות השידור איתן כבל, לא פחות, מתייצב לצידו של גזית. כבל נפגש עם מנכ"ל רשות השידור, מוטי שקלאר. זו הודעה שהיתה צריכה להרעיש את אמות הסיפים, לפחות אצל הכתבים לענייני תקשורת, ולפחות בהארץ. לחץ על מנכ"ל רשות השידור? פוליטיזציה ברשות השידור? רק לפני שנתיים התנהלה מלחמת חורמה נגד המנכ"ל דאז, יוסף בראל, שהואשם בכניעה לפוליטיקאים, והיתה זו כתבת התקשורת של עיתון הארץ, ענת באלינט, שעמדה בראש הקמפיין נגדו. מה קרה כעת? מדוע חשיפת אותו עיתון עצמו, כי השר הממונה על רשות השידור מתערב לטובתו של שדרן, אינה גורמת לביקורת חריפה כפי שהיה מצופה?
גבי גזית קיבל (ד', 20.9.06) פרס מטעם עמותת אומ"ץ בראשותו של העיתונאי אריה אבנרי. בין נימוקי הפרס: "על היותו דובר אמיץ של חסרי הישע; ועל מאבקו העיקש למיצוי הדין עם עבריינים הפוגעים בחלשים ומוגבלים, החליטה ועדת האות, פה אחד, להעניק את "אות אומ"ץ" לשנת 2006 לגבי גזית. אין ספק כי גזית הוא שדרן מוכשר, חד כתער, המנצל את כשרונותיו למען מטרות טובות ונעלות, על-פי השקפתו. וכאן טמונה הבעיה. אומנם גזית עזר לבקוע חומות ביורוקרטיה במקרים רבים, אך גזית קיבל לידיו מקירופון ציבורי, שהוא משתמש בו על ההטיה הפוליטית הברורה שלו. מי נתן לו את המנדט להחליט מי זכאי לקמפיין מסיבי לטובתו על חשבון הציבור, ומי לא? ומי ראוי לנשיכות ועלבונות על חשבון האגרה?
גזית משדר, כאמור, בשעות הפופולריות ביותר ברדיו הממלכתי. לשידור הממלכתי ישנם כללי שידור, שמטרתם לדאוג לשידור הוגן, מאוזן, שייצג את הציבור ולא את השדרן. גזית מקבל משכורת ממשלמי האגרה, אך הוא בוחר להתעלם ולעתים להתעמר ברבים מהם באופן מופגן.
ציבור משלמי האגרה כולל את כ-ו-ל-ם. למשל, גם את אלפי הילדים נפגעי טרור, ש- 6,000 טילים נורו לעברם מתש"ס עד תשס"ה, אך גזית לא היה שם כדי לעמוד לצידם. גם לא כשהשלטון החליט בצעד דורסני לכפות את הרס הבתים והקהילות של אותם נפגעי טרור, תושביה היהודים של חבל עזה.
גזית מרשה לחרצובות לשונו לפגוע במי שנראה לו לנכון לפגוע. הוא מקדם נושאים ערכיים, תרבותיים ופוליטיים כראות עיניו. נישואין ברבנות לא טובים בעיניו? גזית העלה לשידור רב רפורמי במשך כחצי שעה בל"ג בעומר, במטרה לבזות את הנישואין על-פי דת משה וישראל דרך הרבנות, תוך שהוא מבזה את אמונתם של רוב המאזינים, וזאת - בלי להביא צד שני.
בשידור על מחקר לגבי בוגדנות נשים וגברים, ניצל גזית את המקירופון לתיאורים פלסטיים עד פורנוגרפים על יחסי נשים וגברים.
לפני הבחירות העניק גזית במה אוהדת לצביה גרינפלד, פעילת מר"צ, תוך שהוא מציין שהוא רוצה שמישהי עם דעות כמו שלה תהיה בכנסת.
בראיון פוגעני במיוחד עם מתמודד אחר לכנסת, השתמע מדבריו השוואה של בעייה של כלבים המשאירים את צואתם בגינתו, לבעיית ניצולי השואה שאינם מקבלים פיצויים.
הוא מקדם אנשים ונושאים השנויים במחלוקת, ותמיד בכיוון מסויים התואם את השקפות השמאל.
גזית מעניק במה נעימה למי שדעתו כדעתם, ופוגע במרואיינים מעברו השני של המתרס. יש לו סגנון משתלח, גס ובוטה, שמקומו אינו ברשות שידור ציבורית. לא בכדי אמר גזית בראיון שהוא קומם עליו מאזינים וציין שמדובר רק באנשי ימין שהגיבו נגדו. "רק אנשי ימין"? האם הם אינם משלמי אגרה הזכאים לשמוע רדיו בלי להרגיש להיפגע יום אחר אחרי יום??
חובת האיזון אינה נכפית עליו. גזית יכול לסמוך על עמוד השדרה הבראנז'אית: כל עוד הוא משדר את הכיון הנכון - פוליטית, אין לאכוף עליו את כללי המשחק. הגינות, לחצים פוליטים, אתיקה בשידור - אינם קריטריון כשמדובר במי שמקדם את האג'נדה הנכונה.
ראוי שהציבור יידע כי גזית מחזיק בשיא של מספר התלונות נגדו בכל היסטוריה של רשות השידור. העלון השבועי הפופולרי, "עולם קטן", הצליח לגייס מעל 12,000(!) חתימות הקוראות להדיח את השדרן גזית מהרדיו הממלכתי.
זה הזמן הנכון שמנכ"ל רשות השידור יקשיב לציבור המאיזנים שטרח להגיב במעט הכוח שניתן בידיו, נגד מי שמנצל באופן בוטה את המנדט הציבורי, כדי לקדם את מטרות, נעלות בעיניו ככל שיהיו, באופן חד-צדדי, ומאוד לא דמוקרטי.
הגיע הזמן לממש את ריבונות הציבור על רשות השידור. למען ההגינות הציבורית, למען המאזינים משלמי האגרה ולמען דמוקרטיה אמיתית - הגיע הזמן שהרדיו הממלכתי יאמר לגזית שלום, ולא להתראות.
