ממש נחרדתי מחרדתו של הנגיד, ד"ר דוד קליין, החושש מקטסטרופה שבפתח, ומזהיר אותנו כקורא בשער מהתמוטטות בנק גדול. האדם שהינו מופקד על אכיפה ושמירת חוקי הבנקאות בישראל, מתעורר ביום לא בהיר אחד, ומתריע על כך, שהחוקים לא נשמרו.
אותו נגיד המתריע בשער, נרדם על משמרתו בזמן שהבנקים נחשפו בחולשתם וכישלונם הניהולי - כאשר פורסמו ההלוואות הלא אחראיות, שניתנו לעיתים תוך כדי עבירה על חוק בנק ישראל.
איפה היה הנגיד החרד, כשהתקבלה למשל ההחלטה בבנק קונטיננטל לאשר הלוואות בהיקף משוער של 190 מיליון שקל, יותר מפי 2.5 מיחס ההון העצמי המותר על-פי הוראות בנק ישראל?
ומה עם יצחק טל, המפקח על הבנקים, שנעלם ונאלם ועדיין נחבא אל הכלים? האם גם הוא אזרח מודאג וחרד?
רק לפני מספר חודשים, זרק בכנס בקיסריה עמירם סיון, מי שהיה עד סמוך למועד הכנס מנכ"ל בנק הפועלים, פצצה תקשורתית כבדת משקל. הוא יצא עם נבואת זעם מרעישה: "אם יתרחש משבר פיננסי הוא יקרה בפתאומיות, ויהיה חריף ומאיים הרבה יותר. לכן קובעי המדיניות צריכים להיות ערים לסכנות. במצב כזה עלולים לקרוס בנק או רשת גדולים".
סביר להניח, שמה שידע עמירם סיון אז, ידע גם הנגיד וחבר מפקחיו אז. וזה כמובן היה לפני לפני שהתגשמה נבואתו, והיינו עדים לקריסת הבנק לפיתוח התעשיה.
מה עם קובעי המדיניות? גם הנגיד, וגם המפקח על הבנקים, ידעו על הכותרות שאמירה זו עשו למחרת בעיתונים. האם הם לא נחרדו אז?
האם נקטו באי אלו צעדים, כדי לבדוק מה קורה אז והיום במערכת הבנקאית, עטורת הבקרות והבלמים שאינם בולמים?
בעקבות המעילה המדהימה והמבהילה של הבנק למסחר, התעוררו הציבור והבנקים מתרדמתם. החלה בדיקה מעמיקה יותר בבנקים, ולפתע פתאום התחלנו לשמוע על היקפי מעילות "חדשות" בהיקפים ובגיוון שלא שמענו עליהם בעבר.
בחודש ספטמבר 2002, כתבתי ושאלתי באתר זה, האם זה אפשרי, שאנו עדים לאפקט קריסת הדומינו במערכת הבנקאית? והאם הבנק הבא יהיה בנק קונטיננטל? הבחירה בבנק זה לא היתה מקרית, אלא בחינתו על-פי אותם פרמטרים ואינדיקטורים שהביאו לקריסת הבנק למסחר.
הבנק למסחר, שנתן את אות הפתיחה, סחף את הבנק לפתוח התעשיה. ויתכן שזה יהיה גם גורלו של בנק קונטיננטל, רק ששם האבא - בנק הפועלים - הוא פחות עשיר ונדיב מהמדינה האחראית על הבנק למסחר. נכון להיום, נעשים מאמצים למזג את בנק קונטיננטל לתוך בנק הפועלים, על-מנת למנוע את קריסתו האפשרית.
נשאלת השאלה: מה היתה המטרה האמיתית בהצהרה הכל כך קשה, וחסרת האחריות של הנגיד, שהגיד ונאלם? הרי הנגיד הוא זה שאחראי על ההתנהלות הנכונה של הבנקים, וכמובן על השמירה מחריגות, הפיקוח והבקרה.
כשאמירה כזו נאמרת על-ידי ראש הפירמידה הבנקאית, היא נחשבת לבעלת משמעות קשה בתחום זה. השוק לא נשאר אדיש, ומגיב מייד.
לכולם ברור, שאם קיימת בעיה, אזי האחריות מורה לכיוון אחד בלבד, וכמובן כולם ידעו עליה במוקדם או במאוחר.
ומה אם בכל זאת, אין ממש בדברים, והבנקים אינם בסכנת קריסה? האם יתכן שאמירות אלו כל מטרתן היא לנגח פוליטית בעלי תפקידי מפתח מובילים במשק?
האם ברורה במקרה זה לכולם מהי משמעות האפקט המשני של האמירה, במידה ואין היא נכונה, שיכולה לגרום חלילה, לנבואה שמגשימה את עצמה ?
והיכן דוברי הבנקים? הם אינם חרדים? האימרה ההרסנית של הנגיד נאמרה ביום חמישי, תפסה את הכותרות הראשיות ביום שישי. כיצד זה שאף בנק אינו יוצא להגן על תדמיתו ואיתנותו הפיננסית?
האם כולם בעצם אינם נתפסים עוד כחסיני-עד מפני התמוטטות כלכלית גם בעיני עצמם? האם טחו עיני המובילים במערכת, כך שגם הם נאלמו דום?
אני מקווה שלא נהיה עדים לקריסה גלובלית בה חזון אפוקליפטי של בנקים מתמוטטים ייהפך בעתיד הנראה לעין, למציאות ריאלית מוחשית ועגומה.
______________
המחברת הנה מרצה לתואר ראשון ושני במינהל עסקים במספר אוניברסיטאות, מכהנת במספר דירקטוריונים ומשמשת יו"ר ועדות ביקורת.
